ויקרא אל משה
א
בעז"ה פ' ויקרא, שנת תקע"ז לפ"ק
פ' ויקרא
ויקרא אל משה כו', הכא א' זעירא אמאי אלא האי קריאה לאו איהי שלימא דמשכנא באתר אחרא הוה ושלימא לא הוה אלא בארעא קדישא, ותו הכא שכינתא והתם שלימא. להבין ענין זאת שהלא מצות עבודת הקרבנות היא מצוה כמו שארי מצות ומפני מה נאמר א' זעירא, וגם להבין תירוץ הזוהר דמשכנא באתר אוחרא וכו' וגם ענין הכא והתם. צריך להקדים מ"ש אני ראשון ואני אחרון, אני ראשון הוא בחי' כללו' יח"ע ואני אחרון הוא בחי' כללות יח"ת והוא ענין ב' פסוקי ק"ש שמע ישראל ובשכמל"ו, שמע ישראל הוא יחד"ע וב"ש הוא יח"ת כו' וכתי' ראו כי אני אני הוא היינו שאין הפרש כלל בין אני ראשון לאני אחרון, וצ"ל ההפרש שבין אני לאנכי כי הפי' המלות שוה בשניהם יחד כמו האומר אני פ' או אנכי פלוני וכמו שבאני כתי' אני ראשון ואני אחרון כמ"כ באנכי מצינו ב' בחי' אלו כמו אנכי ה' אלקיך כו' וכמו אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה כו' ומהו ההפרש ביניהם. אך הענין הוא כי אני הוא בחי' גילוי עצמותו באיזה אופן שיהי' כמו פעם הוא בדין ופעם בחסד פעם ברוממות והתנשאות ופעם בשפלות או בחדוה ובמרירות על כולם הוא אומר אני בשוה היינו שלגבי עצמותו אין שינוי אם הוא מגלה עצמו ברוממות או בשפלות כו' וכמ"כ יובן למעלה שאני ראשון הוא בחי' אחרונה שבמאציל אשר נעשה כתר לנאצלים שגם שאצי' הוא בחי' אלקות ואיהו וחיוהי חד בהון אך מ"מ להיותו נק' בשם חכים ומבין צריך להיות לו רצון לזה וזהו אני ראשון