מאמרי אדמו"ר האמצעי - הנחות - תקע"ז - ויקרא אל משה

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעי </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/index.htm">מאמרי אדמו"ר האמצעי</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/index.htm">הנחות - תקע"ז</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/1/index.htm">ויקרא אל משה</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>ויקרא אל משה</h3><div class=pageno>א</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=headingintext>בעז"ה פ' ויקרא, שנת תקע"ז לפ"ק</p></p> <p class=bodytext><p class=zman>פ' ויקרא</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>ויקרא</span> אל משה כו', הכא א' זעירא אמאי אלא האי קריאה לאו איהי שלימא דמשכנא באתר אחרא הוה ושלימא לא הוה אלא בארעא קדישא, ותו הכא שכינתא והתם שלימא. להבין ענין זאת שהלא מצות עבודת הקרבנות היא מצוה כמו שארי מצות ומפני מה נאמר א' זעירא, וגם להבין תירוץ הזוהר דמשכנא באתר אוחרא וכו' וגם ענין הכא והתם. צריך להקדים מ"ש אני ראשון ואני אחרון, אני ראשון הוא בחי' כללו' יח"ע ואני אחרון הוא בחי' כללות יח"ת והוא ענין ב' פסוקי ק"ש שמע ישראל ובשכמל"ו, שמע ישראל הוא יחד"ע וב"ש הוא יח"ת כו' וכתי' ראו כי אני אני הוא היינו שאין הפרש כלל בין אני ראשון לאני אחרון, וצ"ל ההפרש שבין אני לאנכי כי הפי' המלות שוה בשניהם יחד כמו האומר אני פ' או אנכי פלוני וכמו שבאני כתי' אני ראשון ואני אחרון כמ"כ באנכי מצינו ב' בחי' אלו כמו אנכי ה' אלקיך כו' וכמו אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה כו' ומהו ההפרש ביניהם. אך הענין הוא כי אני הוא בחי' גילוי עצמותו באיזה אופן שיהי' כמו פעם הוא בדין ופעם בחסד פעם ברוממות והתנשאות ופעם בשפלות או בחדוה ובמרירות על כולם הוא אומר אני בשוה היינו שלגבי עצמותו אין שינוי אם הוא מגלה עצמו ברוממות או בשפלות כו' וכמ"כ יובן למעלה שאני ראשון הוא בחי' אחרונה שבמאציל אשר נעשה כתר לנאצלים שגם שאצי' הוא בחי' אלקות ואיהו וחיוהי חד בהון אך מ"מ להיותו נק' בשם חכים ומבין צריך להיות לו רצון לזה וזהו אני ראשון</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ב</div></p> <p class=bodytext>כי אני הוא אותיות אין וידוע שבחי' אין הוא בחי' כתר וראשון הוא ג"כ בחי' כתר כי ראשית הוא בחי' חכמה וראשון הוא בחי' כתר ואין אשר החכמה ממנו תמצא כידוע וזהו אני ראשון היינו בחי' כתר ורצון לנאצלים, ואני אחרון היינו גילוי עצמותו להיות לו רצון לבריאה כמאמר כד סליק ברעותי' למברי עלמא בשניהם הוא בשוה בין בעולם הנאצל ובין בעולם הנברא בחי' כבוד עליון וכבוד תחתון הגם שבאצי' הוא הכל אלקות והבריאה היא בחי' יש מאין אבל לגבי עצמותו אין שום שינוי כלל וז"ש ראו כי אני אני הוא וכמ"ש אתה אחד ושמך אחד כמו שאא"ס הוא אחדות פשוט כמו"כ הגילוי של עצמותו באבי"ע ג"כ אחד.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> מובן מכ"ז שענין אני הוא הוראת עצמותו בלתי שיאמר שום מעלה ושבח על עצמו משא"כ בחי' אנכי בתוס' כ"ף מורה על הפלאת הערך איך שאין ערוך אליו כלל וכמאמר שמואל אנכי הרואה וכמ"ש אנכי ה' אלהיך, אנכי מי שאנכי דלא ידע לי' כו' אשר לית מח' תפיסא בי' כלל ואינו כמו אני שהוא בחי' גילוי עצמותו רק אדרבה מורה על הפלאת ערכו איך שאינו מושג כלל וכלל וכמ"ש המלך המרומם והמתנשא מימות עולם שאינו נתפס בגדר עלמין כלל והוא הנק' בחי' סדכ"ס אשר אינו בא בגילוי לעולם רק במת"ת הי' גילוי אנכי מי שאנכי כו' כי ידוע שהכתר הוא הממוצע בין מאציל לנאצלים</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ג</div></p> <p class=bodytext>ויש בו בחי' אחרונה שבעצמו' המאציל כו' ואני ראשון הוא בחי' אחרונה שבא בבחי' גילוי כו' ואנכי הוא בחי' אחרונה שבמאציל שאינו בא בגילוי לעולם אלא הוא לעולם בבחי' סתימות רק במת"ת כו' כנ"ל וכמו"כ באני אחרון שהוא בחי' רצון לבריאה וכו' יש בו ג"כ בחי' אנכי המרומם והמתנשא בכל עולם לפי ערכו ונק' כתר מל'. והנה לפ"ז יובן שכמו שבאני יש ב' בחי' הא' כשהוא בבחי' רוממות ונק' אני ראשון וכשהוא בבחי' שפלות בבי"ע נק' אני אחרון כמ"כ באנכי יש ב' בחי' אלו, אנכי ה' אלקיך קאי על בחי' אחרונה שבעצמו' ואנכי ארד הוא הוראה על כל זמן הגלות שהגם שבגלות הוא בחי' הסתר אלקות כמ"ש ואנכי הסתר אסתיר פני וקוב"ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא היינו שחכ' ומדות נסתלקו אבל בחי' אנכי לא נסתלק כי היא הנותנת מטעם שהוא בחי' המתנשא והמרומם כו' וכמ"ש עמו אנכי בצרה בכל צרתם כו' שיקראני ואענהו הוא שע"י העלא' מ"נ גורם המשכת מ"ד אבל עמו אנכי בצרה קאי על בחי' אנכי מי שאנכי שאין אתעדל"ת מגעת לשם כלל כמ"ש טרם יקראו ואני אענה אלא שהוא בבחי' הסתר והעלם כו' וד"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וכעת</span> י"ל בענין א' זעירא דויקרא אם קאי על בחי' אני או על בחי' אנכי, להבין זה צריך להקדים עוד כי ידוע שיש אותיות רברבין ואותיות בינוני' ואתוון זעירי', פי' אותיות רברבין היינו מה שנמצא בתנ"ך באיזה מקומות פרטיי' כמו ב' דבראשית טי"ת של ותרא אותו כי טוב הוא וכמו א' דאדם שת כו' בד"ה ואותיות בינוני' היינו כל התורה כולה ואותיות זעירי' הוא כמו א' דויקרא, וענין אותיות הוא ענין הגבלה, אותיות רברבין הם בבחי' רצון כי הרצון עצמו הוא רצון פשוט אך כשנמשך הרצון בגילוי לדבר פרטי שרוצה בו כמו עד"מ שרוצה לבנות בנין אזי האותיות הללו מגבילים להרצון באופן מיוחד כי לפעמים הוא רוצה באופן זה ולפעמים באופן אחר כו', ואותיות בינוני' הוא אותיות השכל ואותיות המדות כי השכל עצמו הוא היולי ופשוט כולל כמה מיני השכלות אך כשהשכיל דבר פרטי אזי האותיות של הדבר ההוא מגבילות השכל על איזה אופן שהשכיל וכן מדות כמו עד"מ מדת האהבה הוא כח היול"י וכשהאהבה מלובשת באיזה דבר פרטי אזי האותיות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ד</div></p> <p class=bodytext>מגבילות כנ"ל, ואותיות זעירי' נק' אותיות הדיבור והטעם שנק' אתוון זעירי' כי הדיבור לית לי' מגרמי' כלום רק מה שמקבל מהשכל ומדות ואין להם אור וחיות בפ"ע משא"כ השכל והמדות כו' והגם שהדיבור יש לו שרש בעצמו' הנפש כמ"ש ויהי האדם לנפש חי' לרוח ממללא כמבואר בתניא שבנפש יש כ"ב אותיו' הנק' כ"ב תנועות הנפש וראי' לדבר שהתינוק כל זמן שאינו יכול לדבר אין בו אותיות הרצון ואותיות השכל מפני שכל זמן שאינו יכול לדבר אזי לא נשלמו הכ"ב תנועות הנפש ומיד שמתחיל לדבר אזי יש בו אותיות הרצון וכו' אזי נראה בחוש שהשלמת הכ"ב תנועות תלוי בבחי' דיבור אך עכ"פ כשבאים לידי גילוי הדיבור הוא בחי' מקבל מכולם ולית לי' מגרמי' כלום ולכן נק' אותיות זעירי' כנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וענין</span> אותיות רברבין יובן עפ"י הידוע שבכל דבר יש תענוג כמו ברצון ובשכל ומדות ודו"מ כי אם לא התענוג שהוא מתענג באותו הדבר לא הי' רוצה בו כלל ולא הי' מתחכם כו' אך עיקר התגלות התענוג הוא בבינה דוקא כי בבחי' חכמה שהוא נקודת והברקת השכל הרי השכל בו עדיין בהעלם לכן התענוג בו ג"כ בהעלם אבל כשבא אותו השכל עצמו לידי גילוי בבחי' בינה להבינו בטוב טעם לאורך ורוחב הרי אז התענוג בו בגילוי ולכאורה לא הי' צ"ל תענוג בבינה כ"א כמו שהי' בהעלם בבחי' חכמה שהרי הבינה מקבל מחכמה אבל באמת הרי נראה בחוש שהתענוג הוא שלא לפי ערך התענוג שבשכל כי הגם שהשכל הוא דבר קטן מתענג בו תענוג רב כו' והטעם כי ידוע שיש תענוג הפשוט שלמעלה אפי' מרצון וכל מה שמתענג הן ברצון ושכל אינו אלא רק תענוג פרטי שבא דרך מעביר בעלמא שבו ועל ידו יתענג ואין נפקותא בדבר אם יתענג בשכל או במדות או אפי' אם ע"י מעשה יתענג רק שעכ"פ יתענג אך עיקר התגלות התענוג עצמי הוא בבינה דייקא ולכן התגלות התענוג שבבינה הוא שלא לפי ערך השכל כו' כנ"ל, וראי' לדבר ממ"ש להנחיל אוהבי יש שהוא בחי' בינה דייקא כי התגלות פנימי' עתיק הוא בבינה דייקא וכמו"כ נשמות בג"ע שנהנין מזיו השכינה אין התענוג שלהם לפי ערך השגתם רק התענוג הוא מחמת עצמיו' אלקו' שהנשמה נלקחת מאלקות לכן מתענגת מאלקות רק שבהשגה זו נתלבש התענוג וכמ"ש אז תתענג על</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ה</div></p> <p class=bodytext>הוי' כו' כנ"ל וז"ש ועבד הלוי הוא, הוא דא עתיקא שעבודת הלוים הי' בשיר דייקא והשיר הוא מחמת ההשגה והגם שהשיר הוא ענין ביטול מהכלי אשר לא לפי ערך ההשגה אך הטעם הוא כנ"ל שהתגלות עתיק הוא בבינה דייקא, וז"ש אהי' אשר אהי' אנא זמין לאתגלאה פי' אנא הוא בחי' פנימי' עתיק מתגלה בבינה דייקא וכמ"כ ידוע בפי' אשר שהוא בחי' התענוג אשר בבינה והם אותיות ראש כנ"ל, ובכ"ז יובן בחי' אותיות רברבין שהוא גם בבחי' עצם התענוג המלובש בבינה כנ"ל וד"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ובזה</span> יובן הענין שבכל התורה הוא אותיו' בינוני' כי ידוע שאורייתא מח"ע נפקת והתורה עצמה היא בחי' מדות כי כל התורה הוא כשר פסול כו' בחי' מדות ושרשה מבחי' חכמה לבד, אך במקומות מיוחדי' כמו ג' דוהתגל"ח ב' דבראשית יש אותיות גדולים המרמזים על שרש ומקור התורה מעצמו' התענוג הפשוט. אך עכ"פ הקושיא עדיין במקומה עומדת הכא א' זעירא אמאי שהלא בפ' הקודם כתי' שעשו את המשכן והביאו אותו אל משה וראה שעשו כאשר צוה ה' ויברך אותם משה שהי' בתכלית העילוי וכמ"ש וכבוד ה' מלא את המשכן ואח"כ כתי' ויקרא אל משה באלף זוטא, וגם זאת לא יתכן שהרי כל התורה ניתנה ע"י משה וכל התורה היא אותיות בינוני' ואיך שייך לומר שבחי' א' זוטא קרא למשה הגבוה ממנו במדרגה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> הענין הוא כמ"ש בזוהר דהקריאה לאו איהי בשלימו משום דמשכנא באתר אוחרא הוה ושלימא לא הוה אלא בארעא קדישא הגם שהי' מזבח</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ו</div></p> <p class=bodytext>ומשכן עם כלים להשראת אלקות אך לא הוה בשלימו משום דמשכנא באתר אחרא משא"כ בארעא קדישא תמן שלימותא שהי' בהם בחי' גילוי אני אבל באתר אוחרא הגם שהי' משכן ומזבח לאו איהו בשלימו. וכמו"כ יובן הענין בעבודת ה' שענין המזבח והמשכן ישנו בפרט בכל נפש מישראל כמ"ש ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם דהיינו מה שהנשמה ירדה בתוך הגוף לברר את נפש הבהמית, וכידוע שהוא בחי' מ"ה וב"ן ומ"ה מברר ב"ן ונמשך על ידו בחי' הארת א"ס זהו נק' משכן אך מאחר שהנשמה בתוך הגוף היא, אינו נק' שלימא ואינו נמשך בחי' אלקות בגילוי גמור רק הוא בהעלם והסתר. וזהו ענין א' זעירא שא' הוא רומז לבחי' אנכי והטעם שהוא זעירא מפני שהוא בבחי' הסתר משום דמשכנא באתר אוחרא. וכמ"כ יובן בנש"י מטעם שירדו בגופי' לברר אינו מאיר בחי' א"ס בגילוי כמו שהוא רק נמשך ע"י תומ"צ שלהם בבחי' העלם והסתר וזהו א' זעירא וד"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וצ"ל</span> ענין ויקרא אל משה שכתוב אחר עשיית המשכן שהביאו אותו אל משה. כתי' ויקרא אל משה, וצ"ל מפני מה לא ירד משה אל המשכן רק הביאו אליו המשכן. הענין מבואר בזוהר משל למלך שעשה פלטרין למטרוניתא וצוה המלך סדר ואופן דירתו ואמר ערסא יהי' בדוך פלן תמן מיכלא תמן מישתא ואחר כלות מעשה הבנין הביאו ציורו להמלך בכדי שיראה שטוב עשו וישרה בו. כמ"כ יובן הנ"ל אחר שעשו המשכן עם כל כליו כאשר ציוה ה' אזי הביאו אל משה לראות שטוב עשו. ויקרא אל משה כי משה הוא בעלה דמטרוניתא שע"י ישכון אא"ס, ומה שכתוב בא' זעירא הטעם מבואר לעיל מפני דמשכנא באתר אוחרא וכן לדורות הוא מפני שבגלות הוא בחי' הסתר אלקות שלא נמשך בחי' א"ס בבחי' גילוי רק בבחי' העלם.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וכעת</span> צ"ל הקושיא מאי שנא הכא ומאי שנא התם, היינו שהכא כתי' א' זעירא ובד"ה אשר הוא סוף תנ"ך כתי' א' רבתי. אך הענין שד"ה קאי על נשמות כמו שהם בשרשם אחר הבירור כי כל הנשמות אשר מאדם הראשון עד משיח כלולים בדברי הימים כי אד"ם הוא אדם דוד משיח ולכן</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ז</div></p> <p class=bodytext>אינו מובן עפ"י פשוט כי הוא קאי על הנשמות כמו שהם למעלה אחוזים וקשורים בעצמות א"ס ולכן כתוב בא' רבתי כי הוא רומז על בחי' אנכי מי שאנכי והוא בחי' עצמו' התענוג הפשוט שבנש"י בשרשם, משא"כ הכא בויקרא כתי' א' זעירא שרומז ג"כ לבחי' אנכי אבל הוא בהסתר והעלם מטעם דקאי על נשמות שבגופי'. וזהו מ"ש התם כללא דדכר ונוק' כמו עד"מ בגשמיות שהדכר בעצמו אינו מוליד רק כשמתייחדים דכר ונוק' כחדא שהוא בחי' שלימות אזי ישרה בו בחי' שלימותא דכולא כמאמרז"ל שלשה שותפין כו' הקב"ה נותן בו נשמה. וכמו"כ יובן שכעת שהנשמה היא בתוך הגוף בחי' מ"ה וב"ן דכר ונוק' ומ"ה מברר ב"ן ולא נשלם הבירור עדיין בחי' אנכי הוא בבחי' הסתר, משא"כ בד"ה דקאי על נשמות שהם לאחר הבירור כתי' א' רבתי שיהי' גילוי אנכי. וזהו כללא דדכר ונוק' היינו לאחר שלימות הבירור יתגלה בחי' שלימותא דכולא כנ"ל וד"ל. אך מי הוא הגורם שיהי' נמשך בחי' א"ס בגילוי בחי' א' רבתי הוא א' זעירא דהאידנא, כמו עד"מ מלך שמולך על מדינות רבות אזי בודאי צריך שיהי' לו רצון למלוכה ליתן כתר מל' בראשו. והנה כשהמלך סגור בהיכלו לפני ולפנים וכתר מל' בראשו אז יקרא מלך רב וכאשר המלך הולך ברחוב העיר ומראה עצמו לעין כל אזי נק' מלך זוטא הגם שכולם בטילים אצלו. כי באמת הביטול הזאת מפחותי ערך כאין נגד עצמו' המל' אך מי הגורם להיות נק' מלך רב, הביטול של עבדים דייקא שנק' אז מלך זוטא הם הגורמים להיות נותן כתר מל' בראשו גם כשהוא בהיכלו. כמ"כ יובן הענין הנ"ל שמחמת א' זעירא דכעת היינו שהנשמה היא בתוך הגוף ומקיימת תומ"צ הגם שבאמת הוא דבר קטן כי הרי א"א שישכון אוא"ס בבחי' גילוי מאחר שעכ"פ הנשמה מלובשת בגוף גשמי ומלך זוטא יקרא, מ"מ הוא הכנה לעתיד שיתגלה בחי' תענוג הפשוט אנכי מי שאנכי בחי' אלף רבתי כנ"ל וד"ל.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>