מאמרי אדמו"ר האמצעי - הנחות - תקע"ז - שאו מרום עיניכם

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעי </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/index.htm">מאמרי אדמו"ר האמצעי</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/index.htm">הנחות - תקע"ז</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/11/index.htm">שאו מרום עיניכם</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>שאו מרום עיניכם</h3><div class=pageno>סד</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=headingintext>תורה, פ' שמיני תקע"ז לפ"ק</p></p> <p class=bodytext><p class=zman>תורה פ' שמיני</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שאו</span> מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר. הנה הנביא הוכיח לבנ"י שיראו וישגיחו איך שהעולמות חיים מאלקות ולא כמו שנראה שהעולם הוא איזה דבר בפ"ע וה' הוא על שמים. להבין ענין זאת צריך להקדים כי כל תכלית עבודת האדם בעוה"ז הוא בב' דברים תשובה ותפלה. תשובה הוא קודם התפלה ובלתי התשובה לא יוכל להיות תפלה כראוי, כי הא בהא תליא והיו לאחדים כו'. כי הנה כתיב סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני. והענין יובן עד"מ אדם שהוא בריא אזי בודאי יש לו תשוקה ותענוג מהמאכל שאוכל ומה שאוכל נעשה חיות לכל איבריו כידוע שהמאכל נתעכל והפסולת נדחה לחוץ והמובחר נעשה דם וחיות לכל אבר ואבר בפרט, אבל אדם שהוא חולה א"א לומר שאין לו תשוקה כלל להמאכל שהרי הוא יודע שע"י מאכל הוא חיותו ובלתי זה לא יחי', רק כשאוכל המאכל אינו נכנס בתוך תוכו להיות חיות לכל איבריו מחמת שנחלה ונתקלקלו איבריו ואדרבה המאכל מזיק לו. והטעם הוא כי במאכל יש פנימי' ופסולת, וכשאדם בריא אוכל המאכל אזי מהפנימי' נעשה לו חיות לכל איבריו והפסולת נדחה לחוץ, אבל כשאדם חולה אוכל אזי הפסולת נעשה לו לחיות לכן הוא מזיק אותו, ולא די שאינו מועיל לו רק אדרבה הוא, לרע לו כי כל אוכל תתעב נפשו ויגיעו כו'. וכמו"כ יובן בעבודת ה' שכמו שיש בנפש הטבעי' בריאות וחולאת ואדם חזק או חלוש, כמו"כ עד"מ בנשמה האלקי' יש ג"כ בחי' נשמה אשר היא בבריאות ולהיפך נשמה שאינה בריאה. כי הנה כתיב נשמה שנתת בי טהורה היא כו', שלכל או"א מישראל אפי' לפחותי הערך יש לו נשמה אלקי'. וענין נשמה הוא ענין התפעלו' אלקו' כי היא נלקחה מאלקו' לכן מתפעלת מאלקות. ויש בזה חילוקי מדרגות כמו ת"ח שהשגתם באלקות הוא במדרגה גבוה כו'. ויש פח"ע וע"ה ואעפ"כ יש להם נשמה כמ"ש נשמה שנתת בי כו', והוא מה שאנו רואים</p> <p class=bodytext><div class=pageno>סה</div></p> <p class=bodytext>שהוא סו"מ וע"ט מחמת שה' הוא האלקים ויש לו חוש בזה (הנק' דער הער) זהו הנק' נשמה, משא"כ מי שלא מבני ישראל הוא לא יתפעל כלל מזה הגם שיבין בשכלו איך שאמת הוא הדבר כו', מ"מ לא יתפעל מזה כי אין לו החוש כלל מצד שאין לו נשמה, רק מי שהוא ישראל יש לו נשמה אלקי' ולכן נתפעל מאלקות, וכמ"ש לאהבה את ה' אלקיך כי הוא חייך כו', היינו שבחי' אלקות נכנס בתוך תוכו ונעשה לו לחיות גמור כמו המאכל שאדם בריא אוכל שנעשה לו לחיות ממש, כמו"כ ענין התפעלות אלקות נעשה לו לחיות וכמ"ש כי הוא חייך כנ"ל. אך כ"ז הוא כשהנשמה היא בבריאותה היינו שלא נפגמה בחטאים ועוונות, אבל כשהנשמה נחלה היינו שנפגמה בחטאים ועוונות, כי ע"י חטא ועון פוגם בנפשו האלקי' כמ"ש ואם פגמתי כו', אזי ההתפעלות אלקו' אינו נכנס בתוכו להיות לו לחיות, וזה א"א לומר שאינו רוצה כלל באלקות, כי הרי הוא יודע שבחי' אלקו' הוא המחי' אותו כנ"ל במשל, רק ע"י שנחלה הנשמה ע"י ח"נ שלו הן בתאוות איסור והן בהיתר כאשר ידע אינש בנפשי' עי"ז אינו נעשה לו בחי' התפעלות לחיות רק אדרבה הוא מזיק ומקלקל אותו להיות נעשה יש ודבר, שהלא הוא מתפעל כו' והוא לוקח על אופן אחר שאינו טוב כו'. כי בזמן הבית כתיב יראה כל זכורך שהי' בחי' אלקו' להם לחיו' ממש כו', אך בגלותא מחמת עון ופגם לא יוכל להתקבל בתוכו בחי' אלקות לחיות מחמת חטא ועון, אך התרופה לזה שיתחזק הנשמה ויהי' בבריאותה הוא מ"ש הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי, וכמ"ש רפאינו הוי' אלקינו ונרפא כו', שע"י סליחת העוונות אזי חוזר הנשמה לבריאותה ואז יהי' אהבת ה' לה לחיות כמ"ש לאהבה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ובזה</span> יובן ענין תשובה ותפלה. כי התפלה הוא בחי' קרבת אלקים באהבה ותשוקה אך מחמת פגם ועון אזי יזיק לו כו' כנ"ל, לזה צריך תחלה תשובה שהוא בחי' הכנעה ובושה כמארז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש ופירש"י הכנעה שהוא רק ביטול עצמותו (הנק' בל"א אראפ פאל פון זיך כו'), וכמ"ש הראית כי נכנע אחאב מלפני יען כי נכנע כו', הגם שעשה כמה חטאים כו'. וכמו"כ הוא בענין התשובה שקודם התפלה ע"י שיהי' ממארי דחושבנא על</p> <p class=bodytext><div class=pageno>סו</div></p> <p class=bodytext>כל פרטי מעשיו ואיך שבהבל וצלמות הולך רוב הזמן עי"ז יעורר רחמים להיות מוחל וסולח חטא ועון ואז יוכל להיות תפלה, וכמ"ש כי לא אחפוץ במות המת שזהו קודם התשובה והתפלה, כ"א בשובו מדרכיו וחיה, שע"י תשובה שקודם התפלה אזי וחיה הנשמה בתפלה כו' כנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני, שהנשמה היא בבחי' חולה ע"י הפגם מעוונות, והתקנה לזה הוא סמכוני כמ"ש סומך ה' לכל הנופלי' שאין פי' נופלי' בגשמיות כו' רק הכוונה הוא על הנשמות שנפלו כו' כנ"ל וכמ"ש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, וע"י שיערה עליו רוח תשובה אזי מעורר עליו רחמים, הוא רופא לכל תחלואי הנשמה כנ"ל וד"ל. וזהו הטעם שארז"ל במקום שבע"ת אין צ"ג יכולים לעמוד כי צ"ג נק' מה שיש להם התפעלות אלקו' אוי"ר כו' אבל התשובה היא מקור ושרש לזה כו' כנ"ל. והנה יש עוד טעם מה שחולת אהבה, מפני שבגלות הוא בחי' הסתר אלקות כמ"ש אתה אל מסתתר, ולפ"ז הפי' של חולת אהבה הוא מפני שלא יכול לאדבקא, כמשל אדם המשתוקק לאיזה דבר בהשתוקקות רב ולא יכול להשיג הדבר שמשתוקק לזה אזי נעשה חולה מזה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>להבין</span> זאת צ"ל מה שכתוב שאו מרום עיניכם מי ברא אלה ומפני מה לא כתיב ה' ברא אלה, כי ענין מי משמע דבר שאינו מושג. וגם להבין מ"ש המוציא במספר צבאם, מהו היתרון מעלה בזה כי הלא מספר נופל על דבר בע"ג כו'. אך הענין יובן עפ"י הידוע כי כל ספר תהלים המדבר בשבחי ה' ית' הכל הוא מדברים תחתונים כמו בברכי נפשי כו', זה הים גדול ורחב ידים כו', הכל הוא מדברים תחתונים ואינו מדבר בענין ע"ס דאצי' ויחו"ע כו', וכן כל פסד"ז הכל הוא על אופן זה כו'. הענין הוא כי ענין התפלה הוא להיות דבר ההתבוננות קרוב אליו היינו שיהי' נתאמת אצלו הדבר כמו ב"ש והי' העולם, שבאמירה א' נתהוה העולם כו' ולכן הוא דייקא מדברים תחתונים הנראים כמ"ש וראו מי ברא אלה, שבכל בוקר ובוקר צריך להשגיח ע"ז איך שהעולם גשמיי' שאנו רואים וגלגלים וד' יסודות ועולם המלאכים כולם חיים וקיימים</p> <p class=bodytext><div class=pageno>סז</div></p> <p class=bodytext>מאלקות, ואם יתאמת זה אצלו היטב זהו יסוד ומוסד שישיג עוד יותר מדרגה גבוה מזה, כי אם נתאמת אצלו הדבר שהעולם הלזו הנראי' חי מאלקות דייקא מסתמא הנשמה היא בכוחה ובריאותה וממילא הוא מוכן לכל מיני התבוננות כו'. והנה ההתבוננות זאת צ"ל על אופן זה דייקא, דהיינו איך שבחי' א"ס מאיר בהם, כי באמת אינו מובן איך יכול שיברא בע"ג מבחי' א"ס אשר הוא בלתי גבול, אך הטעם הוא כי הן הן גבורותיו כו' שמבחי' בלתי בע"ג יתהוה בע"ג, אך מאחר שנלקחו מבחי' א"ס לכן גם אחר שנבראו בחי' בע"ג גם כן יש בהם בחי' א"ס והוא מה שאנו רואים חידוש התהוותם מאין ליש בתמידות בלי הפסק כמ"ש המחדש בכל יום תמיד מע"ב, שצ"ל חיות אלקי שופע על כל הנבראים להוציאם מאין ליש ואילו הי' נסתלק החיות אלקי אפי' רגע אזי היו חוזרים למקורם, נמצא שיש בהם בחי' א"ס גם אחר שנבראו בבחי' בע"ג. ועוד ראי' שיש בהם הארת א"ס ממה שאנו רואים שינויי העתים בכל יום ויום, כמו שאנו רואים בנ"א שדרכם צלחה היום ולאחר זמן הם נופלים ממעמדם ואח"כ נעשה עוד צלחה, וכמו שיש בבנ"א כן יש בדצ"ח כמו שכתו' כי הנה ההרים ימושו ופעם נתגדל ההר יותר וכן בחי כו', וכן בצומח יש שינויים בהם שפעם צומח מין זה מצליח וזולתו אינו מצליח ופעם להיפך. והטעם הוא כי הכל תלוי במזל כמארז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל כו' וכמו מזל מחכים ומזל מעשיר כו', וכמו אפשר דאיברי בשעתא דמזוני כו', וכתיב מסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע כרצונו, שענין סידור הכוכבים והמזלות והשרים של מעלה כמו שר של פרנסה וכמו ממגד תבואות שמש כו' הכל תלוי מצד רצון הפשוט שבעצמות א"ס דייקא. והנה ההתבוננות צ"ל דייקא בזאת כמ"ש חדשים לבקרים כו', דהיינו איך שהם מחודשים בכל רגע מאין ליש נמצא שבחי' א"ס מאיר בהם וצריך שיתאמת אצלו זאת, והגם שאינו בבחי' התפעלות רשפי אש רק שיתאמת אצלו הדבר.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>סח</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> כ"ז גם שמתבונן בזה היטב עד שנתאמת אצלו הדבר היטב מ"מ אין זה רק מציאותו לבד ולא מהותו כי הלא מהות א"ס איך ומה א"א להשיג בשום אופן. וזהו מי ברא אלה שברא הוא גוף הבריאה ומי הוא הארת א"ס המחדש אותם כרצונו כו'. וענין מי הוא לשון נסתר שהגם שמשיגים אינו רק מציאותו ולא מהותו. ומרוב אונים ואמיץ כח היינו הכח של א"ס שמאיר בהם תמיד לחדשם מאין ליש בלי הפסק, וזהו איש לא נעדר כו'. וזהו כי חולת אהבה</p> <p class=bodytext>אני בגלותא שהוא בחי' הסתר אלקות כנ"ל שגם שמשיגים אינו משיגים רק מציאות של א"ס ולא מהותו, ולכן היא חולת אהבה מחמת שלא יכול לאדבקא כנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> רישא דקרא כתיב סמכוני באשישות כו' כי חולת אהבה אני כו', לכן סמכוני באשישות, זה קאי על התורה כי התורה היא מהותו של הקב"ה וכמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך כו' דברי ממש כו', הגם שיש חכמות עמוקות כמו חכמות התשבורת ותכונה וחכמת הרפואה אך שאינם דבר ה', אבל התורה היא דבר ה' ממש בחי' מהותו. ולכן אמרז"ל אין העולם מתקיים אלא בהתשב"ר כי השתלשלות העולמות הוא רק ממציאותו וקיום העולמות הוא מבחי' מהותו לכן אינו מתקיים אלא בהבל תשב"ר, כי ע"י שתינוק שאין בו חטא כמו בן וי"ו שלא ראה קרי כו' לומד איזה פ' אזי מהות ועצמות א"ס מלובש בהדיבור וכמו שא"ל* רב פפא לאביי דידי ודידך מאי, א"ל אין דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא כו'. וזהו סמכוני באשישות כי חולת אהבה אני, שלא יכול לאדבקא מהות ועצמות א"ס וע"י התורה כתיב ונשמחה בדברי תורתך שהוא מהות של א"ס כו' כנ"ל וד"ל. נמצא שצ"ל ג' דברים תשובה ותפלה ותורה, תשובה הוא כדי שיהי' הנשמה בבריאותה ותוכל להתקבל בתוכה לחיו' בחי' אלקות כמ"ש לאהבה את ה' כי הוא חייך, וע"י תשובה שמעורר עליו רחמים אזי מוחל וסולח כל הפגמים ואז יוכל להיות לו בתפלה קרבת אלקים במוח ולב. אך כל התפלה הגם שמשיג אין זה רק מציאותו לבד, לכן צ"ל תורה אחר התפלה שהוא מהותו של א"ס וכמארז"ל אפי' פרק אחד שחרית כו' ואפי' בק"ש בלבד לאותם הטרודים ביותר באופן שאין להם פנאי כלל באיזה יום (ולא ללמוד מזה קולא ח"ו לת"ת) יש דעה שיוצא בה ידי חובת ת"ת, כי כל התורה הוא מהותו של א"ס ב"ה כו' כנ"ל וד"ל.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>