אדם כי יהי' בעור בשרו
סט
פ' תזריע מצורע, תקע"ז
פ' תזריע מצורע
אדם כי יהי' בעור בשרו כו'. להבין ענין נגעים הנה מבואר ברמב"ם בענין הנגעים הכתובים בתורה שסימנם הוא שער לבן כו', שאינם כמו עפ"י טבע כמו שידוע כי הדם הוא הנפש ואם יש איזה קלקול בדמים אזי נעשה מזה נגעים, הנה לפי"ז הי' צריך להיות הסימן אודם דייקא ולא שער לבן מאחר שהוא ממותרי דמים והדם הוא אדום, ואם הי' התורה מדברת בנגעים גשמיי' הנ"ל לא שייך שער לבן כו', אך ענין הנגעים האלו המה ברוחני', וז"ש אדם כי יהי' כו', אדם דייקא וכמ"ש והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בנ"א כו'. כי הנה כתיב בצלם אלקים עשה את האדם וכתיב נעשה אדם בצלמינו כדמותינו, דקאי על הנשמה שהיא חלק אלוק ממעל כו', וכידוע דלכל נפש מישראל יש נשמה, כמ"ש נשמה שנתת בי טהורה היא כו', וענין הנשמה הוא בחי' אלקו', לכן מיד כשמזכרת על אלקות אזי מתפעלת מאלקות. וענין נגע היינו ההסתר' לאלקות שאינו נתפעל מאלקות מחמת המנגד כו' זהו הנק' נגעי בני אדם. וענין נגע לא שייך אלא דייקא אצל מי שיש לו נשמה אך אינו מאיר בו מצד המנגד ומסתיר לאלקות כמשי"ת, אבל מי שהולך אחר תאוות נפש הבהמית לבד ואין בו כלל בחי' נשמה אין שייך בו נגע, וזהו אדם כי יהי' כו' אדם דייקא.
ולהבין ענין זאת היטב וענין ב' מיני נגעים נגע טמא ונגע טהור, ותלוי בכהן דייקא שהוא האומר טמא או טהור, והגם שיש חכם שבקי בסימני נגעים צריך דייקא כהן כו'. הנה אדם הוא א' דם, ויובן זאת בנפש