מאמרי אדמו"ר האמצעי - הנחות - תקע"ז - קדושים תהיו

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעי </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/index.htm">מאמרי אדמו"ר האמצעי</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/index.htm">הנחות - תקע"ז</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/13/index.htm">קדושים תהיו</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>קדושים תהיו</h3><div class=pageno>עה</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=headingintext>בעז"ה, פ' קדושים תקע"ז</p></p> <p class=bodytext><p class=zman>פ' קדושים</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>קדושים</span> תהיו כי קדוש אני וכתיב כי אני ה' מקדישכם כו'. וצ"ל ענין קדושים תהיו וענין אני ה' מקדישכם, שהלא ישראל נק' קדושים כמ"ש בזוהר אין קדוש כהוי' דמשמע שיש כמה קדושות, אבל אין קדוש כהוי' כי ישראל נק' קדישין כמ"ש קדש ישראל לה' כו' ואורייתא קדיש' אבל אין קדוש כה' כי קדושתי למעלה מקדושתכם. וזהו ענין כי קדוש אני ומהו זה שאמר קדושים תהיו ואני ה' מקדישכם כו' דמשמע שיש בזה איזה יתרון כו'. ובתחלה להבין ענין ג"פ קדוש כו'. הנה איתא במדרש משל למלך שעשה שלשה עטרות, שנים נתן לבניו ואחת נטל לעצמו כו' שהוא ענין הג' קדושות כו' וב' נתן לבניו וא' נטל לעצמו כו'. להבין זאת צריך להקדים מ"ש לרוקע הארץ על המים כל"ח, כי כתיב יקוו המים מתחת השמים כו' ותראה היבשה כו' שמתחלה הי' הכל מים וכמ"ש ורוח אלקים מרחפת על פני המים, והיבשה הי' נכלל במים ולא הי' נראה כלל כגרגיר חרדל כו', והי' הציווי שהמים יקוו אל מקום אחד ויתגלה היבשה למעלה והמים יהיו מתחת לארץ. וטעם הציווי הוא כי הנה כתיב הכל הי' מן העפר כמ"ש ויאמר אלקים תדשא הארץ כו' תוצא הארץ כו', וגם אדם נברא מן האדמה כמ"ש ויצר ה' את האדם עפר מן האדמה כו', ואלו הי' היבשה מובלע בתוך המים לא הי' יכול להיות שום צמיחה והתפשטות, לכן צוה שהמים יהיו מתחת לארץ כדי שתוציא הארץ כל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>עו</div></p> <p class=bodytext>מיני צמיחה. אך לכאורה אינו מובן שהרי הצמיחה הוא דייקא ע"י מים כידוע שמים מצמיחים. הענין הוא כי אלו הי' מים לבד לא הי' שום צמיחה אבל כשהמים הם מתחת לארץ ובוקע מלמטה למעלה דרך גידי הארץ אזי נצמח כל מיני צמיחה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> כתיב ונהר יוצא מעדן כו' ומשם יפרד והי' לד' ראשים שהוא חדקל ופרת וכו', וענין עדן הוא ג"ע הארץ, שיש ג"ע הארץ בקו השוה ל"ב מעלות מירושלים שהוא המובחר מכל העולם, כי כל העולם הוא מעורב טו"ר והג"ע הארץ הוא מופשט מכל חומרי' תאוות עוה"ז, שקרקע הגן הוא מרוחני' הד' יסודות ארמ"ע, ואין שם שום חטא ורע כלל וכמ"ש באדה"ר קודם החטא ויניחהו בג"ע לעבדה כו' שהי' בג"ע הארץ, ואחר שחטא גרשוהו משם כמ"ש ויגרש כו' וכל עליות הנשמה הן ע"י הרהורי תשובה וכו', תחלה מתעלה הנשמה בג"ע הארץ הנ"ל הרוחני' מד' יסודות כו', ולכן אין יכולים למצוא אותו מקום כי הוא בחי' רוחני'. ויש גבוה על גבוה כו' בחי' ג"ע העליון כו', ומאותו מקום יוצא נהר א' והי' לד' ראשים כו' והם הנק' ד' ראשים כללי' שכל הנהרות והנחלים כמ"ש השולח מעיינו' בנחלים כו' מסתעפי' מאותן הד' נהרות, דהיינו שהמים אשר מתחת לארץ בוקע דרך גידי הארץ מלמטה למעלה כמ"ש ארעא חלחולי מחלחלי כו' באותו מקום תחלה ומשם יפרד לד' ראשים. והד' ראשים הם כללים לכל הנהרות שהם נובעים דרך גידי הארץ כמשל גידי הדם שממשיכים דם לכל האברים כמו"כ הנהרות אלו הם נמשכים דרך גידי הארץ כו', וכל מיני צמיחה שנצמח בארץ ע"י מים כנ"ל שרש המים הוא בד' נהרות הנ"ל. וזהו לרוקע הארץ על המים כל"ח, שענין רקיעת הארץ על המים והמים יהי' נובע מלמטה למעלה בג"ע הארץ כו' ומשם יפרד כנ"ל הוא בשביל החסד שיהי' צומח כל מיני צמיחה כו' כנ"ל.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>עז</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> יש עוד טעם אחר בענין רקיעת הארץ על המים כו' והמים יהיו נובעים מתחת לארץ כו' הוא בשביל הבירור, כי במים יש טו"ר כו' וכדי שיתברר הטוב מרע צריך שיהיו נובעים מתחת לארץ להצמיח כו', כמו שאנו רואים שיש עשבים מרים וממיתים כו' הוא מצד חלקי הרע שבמים. וכן יש אנשים רעים אשר כל שכלם הוא כלפי חוב ורע מפני שהרע אשר בחלקי המים הוא על אופן זה, ובמקום זולתו יש אנשים אשר אינם רעים בשכלם רק במדות, ובמקום זולתו רעים במעשיהם לבד, כל זה תלוי הוא מצד המים כמארז"ל נהרא נהרא ופשטי' כו'. ויש מקום אשר מצמיח עשבים טובים ואנשים טובים וכו', ויש ים כנרת שמימיו מתוקין . . . ובתחלה היו מלוחים אך ע"י שעברו דרך גידי הארץ נתבררו כו'. נמצא שע"י נביעת המים מתחת לארץ אזי נתברר ונתפרד הרע מטוב בתכלית, וה"ז כמשל מצרף לכסף שמרתיחין הכלי מצרף בכדי שיבורר הכסף מהסיג ופסולת, הגם שבשעת רתיחה המה מעורבים אך אח"כ נתפרדו זה מזה וישאר הכסף בתכלית הנקי כו'. כמו"כ בענין נביעת המים הנ"ל המכוון הוא כדי שיופרד הרע מטוב כו' משא"כ מתחלה היו מעורבים יחד כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> ככל המשל הזה יובן ענין תכלית ירידת הנשמה לגוף. כי הנה ארז"ל אין משיח בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות מהאוצר ששמו גוף ואלו נשאר נשמה א' מהאוצר כו' נתעכב משיח כו'. הענין הוא כי ידוע שכל הנשמות קודם שירדו לגוף הי' מקושרים בהתקשרות עצמיו' באלקות כמ"ש והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים כו', וכמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו, וענין עמידה הוא ענין עכבה כו', והנשמה היא יותר רוחני' גם ממלאכים שנק' בני אלקים כו', כי המלאכים נק' גשמיות בערך הנשמה כו'. והנה כתיב נשמה שנתת בי טהורה היא כו' הגם שאתה בראת כו' ונפחת בי מ"מ טהורה היא כו', ולכל ישראל בפרט יש נשמה כמארז"ל שלשה שותפין באדם אב ואם ממשיכי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>עח</div></p> <p class=bodytext>נפש הטבעית שהוא ע"י חום הטבעי כמו באו"ה ובהמות, רק ההפרש הוא שאצל ישראל הקב"ה נותן בו נשמה ואפי' תינוק שחי שנה ומת ג"כ הי' בו נשמה אלקי'. וענין נשמה למטה בירידתה בגוף הוא אשר נתפעלת מטעם ששרשה מאלקות לכן נתפעלת מאלקות כו'. ויש בזה חילוקי מדרגות כמו שיש אשר עבודתם הוא רק בבחי' מעשה לבד היינו שמצות ה' יקר בעיניו מאד ולהיפך תועבת ה' אשר שנא הוא נזהר בתכלית הזהירות הגם שאינו מבין כלל ענין התבוננות איך שאתה מחי' כו', רק מצד הנשמה ונק' אמונה, ואין המכוון אמונה חיצוני' בלבד רק אמונה חזקה מחמת שיש לו החוש החזקה בזה מצד הנשמה. ויש אנשים אשר עבודתם הוא בהתפעלות המוח ולב מחמת התבוננות איך שאתה מחי' את כולם כו' מאין ליש כו' ואיך שאצי' נאצל מהמאציל כו', נמצא שזהו הנשמה היותר גבוה, אבל באמת אין נפקותא בזה כלל כי המכוון א' הוא בשניהם. ויש נשמה אשר אין לה חוש זה לא במעשה ולא בלב ולא במוח כו', הטעם הוא מצד שהיא למעלה בחי' פסולת.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> עדיין אינו מובן טעם ירידת הנשמה לגוף, כי הלא למעלה היתה קשורה בהתקשרות עצמיו' באלקות ובודאי ההתקשרות הוא יותר חזקה מכמו אחר שירדה לגוף הגם שיהי' לה התפעלות באלקות כנ"ל. אך הענין הוא כנ"ל במשל, שהמים הולכים מתחת לארץ ונובעים דרך גידי הארץ כדי שיתפרד הרע מטוב שמתחלה היו מעורבים. כמו"כ יובן בענין הנ"ל שהנשמות היו תחלה למעלה כמ"ש אור זרוע לצדיק, ויש נשמות אשר הם בחי' פסולת ולכן ירדו למטה כמ"ש וזרעתיה לי בארץ, כדי שיתברר ויתפרד הטוב מהפסולת, היינו שמי שנשמה שלו בחי' טוב למעלה אזי גם כשירדה בגוף יש לה החוש כנ"ל, ונשמה אשר היא למעלה בחי' פסולת לכן בירידתה לגוף אין לו חוש אלקו' כו' כנ"ל. נמצא שהמכוון של ירידת הנשמה לגוף הוא בשביל תיקון ובירור ולא בשביל הריוח.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> צ"ל לפ"ז אין בחירה ביד האדם כלל לבחור דרך הטוב כי הרי זה תלוי באופן נשמתו כמו שהיתה למעלה קודם ירידתה לגוף כו' כנ"ל, ובאמת הבחירה ניתנה ביד האדם וכמארז"ל והא צדיק ורשע לא קאמר כו'. אך הענין הוא שבאמת אין זה הכרחיו' שגם* מי שנשמתו בחי' פסולת למעלה יכול הוא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>עט</div></p> <p class=bodytext>להפך מרע לטוב כו', וראי' מבע"ת כמו גבי ר"א בן דורדיא שבכה עד שיצא נשמתו וקנא לו רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה א' כו', גם שרבי הי' המובחר בדור בתו"מ ומס"נ לה' בתכלית כו' מ"מ קנא לו על שמפסולת נעשה טוב, שזהו באמת מדרגה גבוה יותר מצדיקים כמארז"ל במקום שבע"ת עומדים צד"ג אין יכולים לעמוד, כי בע"ת הוא מקושר בעמקי רע ומשם ישוב אל ה' נמצא שנתהפך מרע לטוב זהו יותר גבוה ממדרגת צד"ג. וזהו עיקר אמיתי' המכוון בירידת הנשמה לגוף, כי באמת בכל נשמה יש בחי' פסולת למעלה כמו גם נשמת רשב"י ומרע"ה, וירדה לגוף בכדי שגם הפסולת יתהפך לטוב כו' כנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ויובן</span> זאת וגם ענין נשמה שנתת בי טהורה היא כו', שכ"א מישראל אומר זאת שהנשמה היא טהורה הגם שהיא מבחי' פסולת כו', עפ"י הידוע שיש ב' דברים צער ועונג והם משקל מכוון, כי לפי ערך העונג ככה ממש יש לו צער מהעדר התענוג כו', ויש בזה אופנים חלוקים כמו למשל אדם שרוצה למצא טרף לנפשו בשביל שיחי' אזי בודאי יש לו תענוג במציאת הטרף לנפשו, ולהיפך כשאין לו במה לפרנס א"ע אזי יש לו צער מצד שלא יחי' כו', והצער הוא לפי ערך התענוג. ויש צער ותענוג באופן אחר היינו שרוצה שיהי' לו מלבושי כבוד ותפארת ודירה נאה ויש לו צער מהעדרם כמו ממש מי שיש לו צער מהעדר הטרף לנפשו שלא יחי' כו', כמארז"ל אפי' סוס לרכוב עליו, שמצות הצדקה הוא ליתן לעני שהורגל על סוס לרכוב אזי מחויבים לו ליתן כמו שמחויבים ליתן לחם לעני לאכול בכדי להחיות נפשו, כי מחמת שהורגל בסוס לרכוב יש לו צער מהעדרם כמו ממש מהעדר החיות לנפשו.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וכמו"כ</span> יובן בעבודת ה' שיש בזה ג"כ ב' מדרגות הללו, היינו שיש אשר עבודתם הוא בהתפעלות המוח והתפעלות הלב ויש לו צער מהעדרם, דהיינו אם לא יוכל להתפעל במוח ולב יש לו צער והצער הוא כמו העדר החיות ממש כמשי"ת. ויש אשר תענוגם באלקות הוא כמ"ש לאהבה את ה' אלקיך כי הוא חייך היינו שרוצה שיחי' מאלקות ולא יהי' בחי' מות, ואין כוונתו לרצות בדביקות והתפעלות רק חיי נפשו הוא רוצה והצער מהעדרו הוא מחמת שאינו חי מאלקות רק הוא בבחי' מות כו'. ובאמת בחי' זאת היא יותר גבוה כי מהצער מהעדר החיות הוא יותר נוגע לעצמיו' מהצער מהעדר התענוג</p> <p class=bodytext><div class=pageno>פ</div></p> <p class=bodytext>מהתפעלות כו' כנ"ל. והוא ענין בע"ת כמ"ש ויצעקו אל ה' בצר להם כו'. וענין צעקה היינו אסיפה וקיבוץ כמ"ש ויצעק איש אפרים כו', כי ענין צעקה הוא קיבוץ כל הכוחות פרטי' בלב, כי ידוע דלבא פליג לכל שייפין וע"י דבר הנוגע ללב מאד נתקבצו כל הכוחות פרטי' בלב, כי כל הכוחות הם כלא חשיב לגבי הדבר ההוא הנוגע לעומק הלב עד שצועק ואינו יכול להכיל כלי הלב. אך יש עוד צעקה הנק' צעק לבם אל ה' כו', היינו שלא יוכל להוציא הצעקה בקול רק הלב צועק עד שאינו יכול להוציא בשפתיו ורוח פיו כלל מצד שנגע יותר לעומק מהצעקה הנ"ל. וזהו ענין בע"ת שהוא בבחי' צעק לבם היינו שנוגע לו עד מיצוי הנפש עד שאינו יכול לצעוק בקול, והצעקה כזו באה דייקא ע"י הצער מהעדר החיות לנפשו ממש שאינו חי מאלקות רק הוא בבחי' מות, משא"כ ע"י בחי' הב' שהוא הצער מהעדר התפעלות כו' לא יגיע לצעקה כזו ולכן במקום שבע"ת עומדים צד"ג כו', כי הצדיק יש לו התענוג מהתפעלות אלקות והצער מהעדר התענוג הזה, אבל בע"ת שהצער והמרירות הוא מחמת שאינו חי רק שהוא בבחי' מות ופסולת זהו הנוגע יותר לעומק כי זהו בחי' עצמיו' ממש וכו'. וזהו ההפרש מ"ש בק"ש בכל נפשך ובכל מאדך, שבכל נפשך הוא כל חלקי הנשמה היינו מדרגת צד"ג הנ"ל כו', ובכל מאדך הוא בחי' בע"ת שנגע הדבר במאד מאד יותר מכדי שתוכל שאת עד שאינו יכול לצעוק בפה ג"כ רק צעקת הלב כנ"ל. וזהו תכלית ירידת הנשמה לגוף כדי להיות בבחי' בע"ת שגם הרע יתהפך לטוב ע"י צעקה הנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ובזה</span> יובן ענין קדושים תהיו דקאי על בחי' בכל מאדך הנ"ל, עי"ז ממשיכים מבחי' כי קדוש אני אשר למעלה מקדושתכם, דהגם שישראל קדישין ואורייתא קדישין אבל אין קדוש כה' כו', אבל ע"י בע"ת בבחי' בכל מאדך הנ"ל שהוא בחי' צעק לבם מחמת שנגע לעצמיו' נפשו שאינו חי, עי"ז ממשיכים ע"י תומ"צ מבחי' עצמותו שהוא קדושתי אשר למעלה מקדושתכם. וזהו ענין המבואר במדרש משל למלך שעשה ג' עטרות שנים נתן לבניו שהוא ענין אתעדל"ת בבחי' בכל מאדך הנ"ל, ועי"ז מעוררים אתעדל"ע בחי' קדושתי אשר למעלה מקדושתכם. וענין העטרה שנטל לעצמו הוא ענין ממוצע</p> <p class=bodytext><div class=pageno>פא</div></p> <p class=bodytext>הגורם שע"י אתעדל"ת יתעורר אתעדל"ע בחי' קדושתי כו', והוא כמ"ש והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, שענין והשיב הוא האמצעי המשיב לב אבות על בנים, כי יש למעלה בחי' עצמיו' בחי' קדושתי אשר למעלה מקדושתכם וגם בנש"י בחי' בכל מאדך, וכדי שיעורר אתעדל"ת אתעדל"ע כזו צריך להיות בחי' ממוצע כמו הסרסור עד"מ, והממוצע הוא הגבוה משניהם יחד אחר שע"י יתחברו הב' קדושות מוכרח להיות שהוא הגבוה משניהם יחד, והוא ענין העטרה שנטל לעצמו. וזהו מ"ש כי אני ה' מקדישכם דקאי על ב' קדושות שהוא קדושים תהיו וכי קדוש אני תלוי הכל ע"י בחי' כי אני ה' מקדישכם כו' שהוא העטרה שנטל לעצמו כו' כנ"ל וד"ל.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>