דבר וגו' ושבתה הארץ
פב
בעז"ה, פ' בחוקתי תקע"ז
פ' בחוקתי
דבר אל בנ"י ואמרת כי תבאו אל הארץ ושבתה הארץ שבת לה' כו' שש שנים תזרע כו'. הנה סדר הפסוק אין לו הבנה לכאורה, כי ענין שביתה לא שייך רק אחר המלאכה כששובת ממלאכתו נק' שביתה, והי' לו לכתוב בתחלה שש שנים תזרע כו' ואח"כ ושבתה, ומהו שכתב תחלה כי תבאו דמשמע מיד שתבאו אל הארץ ושבתה כו'. וגם להבין שהלא התורה היא נצחי' וישנה בכל עת וזמן כו'. להבין זאת צריך להקדים הנה ידוע שיש בעבודת ה' ג' בחי', תורה ותפלה וגמ"ח, וכמארז"ל על ג' דברים העולם עומד על התורה ועבודה וגמ"ח כו'. והנה פעם משמע שהתורה היא למעלה מכולם כמארז"ל ות"ת כנגד כולם, ופעם משמע שהתפלה היא למעלה מכולם וכמארז"ל הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו, כי התפלה היא שפיכת הנפש מקרב ולב עמוק בחי' התפעלות פנימי' משא"כ לימוד התורה אינה בתהפעלות כלל רק בבחי' חיצוני' כו', ופעם משמע שגמ"ח וצדקה לגמול חסד וטוב איש עם רעהו בגוף וממון זהו העולה על כולנה על תורה ותפלה וכמו רבה דעסק בתורה ולא עסק בגמ"ח חי רק ארבעים שנה כו'. והכל אמת דיש מעלה יתירה בתורה מה שאין בתפלה וגם יש מעלה נוספת בתפלה מה שאין בתורה כו'.
ולהבין כ"ז צ"ל שיש ג' בחי' תשובה ותפלה ותורה, תשובה הוא לפני התפלה כי א"א להיות תפלה בלא תשובה כו'. וגם להבין מארז"ל
פג
כל ת"ח שאין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחו' הפנימי' ולא מסרו לו מפתחו' החיצוני' בהי עייל כו'. הנה כתיב ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה כו' שקודם חטא אדה"ר הי' בג"ע הארץ אשר הוא בקו השוה כו' והג"ע הוא נעשה מרוחני' הד' יסודות ארמ"ע, כי הד' יסודות עצמן הם בחי' רוחני' לגבי גשמיו', וקרקע הגן הוא מרוחני' הד' יסודות והוא ל"ב מעלות מירושלים, והגם שידוע מקומו אין יכולים למצוא אותו מקום כי הוא בחי' רוחני' והג"ע הוא מופשט מגשמיו' תאוות עוה"ז ואין בו רע כלל, ולכן אחר שחטא אדה"ר גרשו אותו משם כמ"ש ויגרש כו', וחטא אדה"ר הוא שאכל מעה"ד טו"ר, וענין טו"ר הוא מה שנראה כעת שכל חלקי דצח"מ המה מעורבים טו"ר, כמו שנראה במדבר שיש בנ"א שהם טובים ורחמנים לפי ראות עיני האדם ויש בנ"א רעים ואכזרים כו'. ובאמת באדם הנראה טוב אפשר להיות שפנימיותו הוא רע ובאדם אכזרי יכול להיות שפנימיותו טוב, וכמו"כ אינו מובן באדם שאשר לפי הנראה הוא טוב בעבודת ה' יכול להיות בפנימיותו ההיפוך כו', וע"ז כתיב כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב שבחי' פנימי' זה אינו מושג בראיית האדם רק אלקי' הוא ידע זאת כו'. וכמו"כ בחיות שיש חיות טורפים ומזיקים ויש רחמנים בטבעם. וכמו"כ בחלקי הדומם ]יש[ מיני מתכת טובים כו'. וכמו"כ בצומח שיש עשבים שממיתים ויש עשבים טובים המחי' כו'. אבל באמת הטוב אינו טוב בעצם והרע אינו רע בעצם כמו שנראה שיש ברפואות הרכבות מעשבים מרים כו' עד שמחי' כו' נמצא שבטוב יש רע וברע יש טוב. וכמו"כ יובן בעבודת ה' שלאחר חטא אדה"ר יש תערובות טו"ר.
הענין הוא שמה שכ"א מישראל יש בו התפעלות אלקו' במוח או בלב או במעשה לבד הוא מצד הטוב שבנפשו, ובלשון רז"ל נק' יצ"ט, וכמ"ש גבי משה ותרא אותו כי טוב הוא, וכמו"כ בכל נפש מישראל יש בו בחי' הטוב.
פד
אך באמת הטוב אינו טוב בעצם רק שיש בו תערובות רע, שהרי אנו רואים שמיד אחר התפלה יכול לפול בהבלי עוה"ז ואלו הי' הטוב שהוא בחי' התפעלות אלקו' שהי' בתפלה טוב בעצם מנין יגיע לו ההיפוך ממש. אך הענין הוא שבטוב יש תערובות רע כו', ואין המכוון שההתפעלות אינה אמיתי' (הנק' גינארט כו') רק אדרבה ההתפעלות היא אמיתי' מצד בחי' הטוב כו' אבל יש בו תערובות כו', וגם הרע אשר בנפש הנק' יצה"ר אינו רע גמור, שהרי אנו רואים שמיד אחר נפילת האדם באיזה רע הגם שאינו רע גמור כמו תאוות איסור רק תאוות היתר שאינו מקדש עצמו במותר לו, מיד יפול אל לבו מרירות עצום ואם הי' הרע רע בעצם לא הי' מתמרמר מזה כלל, שהרי אוה"ע ששרשם מג' קליפות הטמאות לגמרי לא יפול להם שום מרירות על הפירוד מאלקות כו', רק דייקא בבנ"י יש בחי' זאת מחמת שהרע אינו רע בעצם כו'. נמצא שהטוב יש בו תערובות רע והרע יש בו תערובות טוב כו', והוא בחי' צדיקים ובע"ת שהוא בחי' טו"ר שהצדיקים שהם בחי' טוב יכולים ליפול ברע כמו יוחנן כה"ג ששימש פ' שנה בכהונה גדולה ולבסוף נעשה צדוקי כו'. או כמו אחר שבתחלה עלה לשמים כו' ולבסוף נפל בשאול תחתית כו', והוא מצד שבטוב יש בו תערובות רע כו', ולהיפך ברע יש טוב, וראי' לדבר מראב"ד שיצאה נשמתו בבכי' וקנא לו רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה א' כו' שגם שרבי הי' יחיד בדורו בתומ"צ ובמס"נ גדול בבחי' כלות הנפש כו', מ"מ קנא לו כי למעלה יש יותר תענוג מבע"ת שהיו תחלה משוקעים ברע ונהפכו לטוב כו', כידוע וכמ"ש במ"א. נמצא שהוכחה לדבר שברע יש טוב שהרי ראב"ד הי' משוקע בעמקי רע בתאוות איסור כו' ואח"כ נתעורר בתשובה, ואם הי' הרע עצם רע מאין הי' זאת שיחזור בתשובה עמוקה כ"כ, אך מחמת שברע יש טוב ונתעורר בחי' הטוב שברע כו' ומכש"כ ברע שאינו בתאוות איסור כו' שבודאי יש בו חלקי הטוב כו' כנ"ל. והנה כעת הוא עבודת האדם בעוה"ז לברר הטוב מרע ושיהי' הטוב תכלית טוב בלי תערובות כו'. וזהו כי תבאו אל הארץ ושבתה כו' דהשביתה קאי על אלף השביעי שהוא אחר כלות כל הבירורים דעה"ד טו"ר שאז יהי' בחי' שביתה ונק' מנוחה לחיי העולמים כו'.
אך עדיין אינו מובן מ"ש כי תבאו אל הארץ ושבתה כו', דהי' צריך תחלה לכתוב שש שנים תזרע כו', שהוא בחי' שית אלפי שני דהוי עלמא בחי'
פה
בירורי' כו', ואח"כ ושבתה כו' ומהו כי תבאו מיד ושבתה כו'. הענין הוא כי הנה כתיב ונהר יוצא מעדן כו' ומשם יפרד והי' לד' ראשים כו' שבתחלה כתיב ורוח אלקים מרחפת על פני המים שהי' הכל מים ואח"כ כתיב יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים שהוא בין מים העליונים למים תחתונים, והמים העליונים הם בתכלית הרוחני והמים התחתונים נתגשמו מאד והיו מעורבים טו"ר כו', ולכן הי' הציווי אח"כ יקוו המים כו' ותראה היבשה, וכמ"ש במדרש גער בהן הקב"ה בנזיפה שירדו המים מתחת לארץ, והמכוון הוא כדי שיתברר הטוב מרע ע"י בקיעת המים אשר מתחת לארץ דרך גידי הארץ מלמטה למעלה ועי"ז יתברר הטוב מרע. כי הנה כתיב הכל הי' מן העפר וכמו ארץ מגדלת חכמים וכמ"ש ויברא ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה כו' וכן תוצא הארץ נפש חי' כו' תדשא הארץ כו', ולכאורה אינו מובן שהרי המים מצמיחים וראי' לדבר שהרי במדבר שאין בו מים אינו נצמח בו שום דבר כו'. אך הענין הוא שהארץ מגדלת ע"י חלקי המים היוצא מלמטה למעלה דרך גידי הארץ וכמ"ש תהום אל תהום קורא לקול צנוריך כו', וגם ים אוקיינוס הוא בחצי כדור הארץ כו', נמצא שהגידול מן העפר הוא ע"י מים כו' כנ"ל. וזהו כוונת הבורא שהמים יהיו מתחת לארץ ויהי' נובע מלמטה למעלה דרך גידי הארץ ועי"ז יהי' נצמח כו' ויתברר הטוב מרע, וכמו שנראה שיש ארץ מגדלת חכמים כו' וכמו כי מלאה הארץ חמס כו' שהכל תלוי בארץ, אנשים טובים ורעים ועשבים טובים ועשבים הממיתים, זהו ענין הבירור טוב מרע שבמים, וכמארז"ל נהרא נהרא ופשטי' שהכל תלוי מצד הנהר שבעיר, היינו שמה שיש שינויים בכל אקלים או אפי' באקלים א' בין עיר לעיר כו' הוא מחמת המים כו'.
פו
והנה י"ל שהרי לפ"ז משמע שהמים הם בוקעים מתחת לארץ כו', וכתיב ונהר יוצא מעדן כו' ומשם יפרד כו', דמשמע שכל הצמיחות הוא מחמת המים אשר למעלה על הארץ כו'. הענין הוא שבקיעת המים מלמטה למעלה הוא בוקע תחלה במקום א' שהוא בג"ע הארץ בקו השוה הנ"ל ומשם יפרד כו'. והטעם הוא כי ג"ע הארץ שם הוא מקום הבירור כנ"ל שהוא בתכלית הרוחני ולכן עולים המים תחלה לאותו מקום ומשם יפרד כו'.
ויובן זאת בעבודת ה' ג"כ שכל נשמה יש לה עלי' בג"ע הארץ בכל לילה כו', והוא מחמת עקירת הרצון מרע ואומר בידך דייקא אפקיד רוחי כו' ע"י היותו ממארי דחושבנא איך שבהבל וצלמות הולך רוב הזמן, והוא ענין בירור טוב מרע עי"ז מתעלה הטוב שבנפש באותו ג"ע הארץ והרע נדחה לחוץ ונעשים מזה חלומות רעים ומילי דכדיבי' כו'. והנה ע"י בע"ת שהוא ענין מרירות הנ"ל וע"י צדיקים שעוסקים בתומ"צ עי"ז נתרחב הג"ע ונמשך בחי' תוס' אור בהג"ע, כי התענוג אשר בו שמקבל ממל' דאצי' הוא בבחי' מדה וגבול כו' וע"י תשובה וצדיקים העוסקים בתומ"צ נמשך תוס' אור ותענוג בג"ע, ויותר נמשך ע"י צדיקים מבע"ת כו', כי ע"י לימוד האדם דבר הלכה כמו שנים אוחזי' שהוא לומד בהבל פיו הגשמי' ודבר ההלכה עצמה היא ג"כ גשמיו', עי"ז ניתוסף האור בג"ע כו', כי אותו הלימוד עצמו לומדים הנשמות בג"ע בבחי' רוחני' כמו גבי רבה בר נחמני כו' אם בהרת קדמה לשער לבן כו', שבודאי אין שייך לימוד בחי' נגעי' גשמיי' בג"ע רק שלומדים שם אותו הלימוד עצמו בבחי' רוחני' כו'. וכמו"כ ע"י קיום המצות שהמצוה למעלה הוא רצה"ע וכמו שהוא בחי' א"ס כך רצונו א"ס והמצוה למטה הגם שהיא בחי' גשמיו' כמו טלית של צמר כו' והוא ענין בירור כו' עי"ז ניתוסף תוס' גילוי אור בג"ע.
ובזה יובן ענין תורה ותפלה, שבאמת התורה היא בחי' פנימי' וכמארז"ל אורייתא מח"ע נפקת כו', אך מה שפעם משמע שהתפלה היא למעלה, הענין הוא כי כדי שיעלה התורה מה שלומדים בזה העולם בגשמיו' ולא ישאר
פז
למטה, הוא ע"י תפלה דייקא שהוא בחי' רעותא דלבא כו'. וזהו מארז"ל כל ת"ח שאין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימי' כו', שאין הפי' שאין בו יראת שמים שעושה עבירות, רק המכוון הוא שיש בו תורה ואין בו תפלה דלא פרחת לעילא כו', וזהו בהי עייל כו'. וגם תפלה בלא תורה אינה כלום, שענין התפלה הוא ענין העלא' הבירורי' וכשאין בו תורה אין לו מה לעלות כו' כנ"ל.
ובזה יובן ענין כי תבאו אל הארץ דקאי על ג"ע הארץ שמקבל ממל' דאצי' כו'. וענין כי תבאו אל הארץ הוא אחר כלות כל הבירורים דו' אלפי שנה שהוא סוף עולם* הששי שהוא אחר כלות כל הבירורים שניתוסף תוס' אור בג"ע הארץ, אז מיד ושבתה שהוא רמז לבחי' אלף השביעי שנק' מנוחה לחיי העולמים, כי כעת הוא בחי' רצו"ש כמארז"ל למה נק' שמה ארץ מפני שרצתה כו' וכמ"ש מכנף הארץ כו' והוא בחי' תורה ותפלה כו', אבל אחר כלות כל הבירורי', אז ושבתה. ואח"כ מפרש הכתוב שענין השביתה לא יהי' כ"א שתחלה שש שנים תזרע כו' שהוא שית אלפי שני דהוי עלמא שהוא כמשל הזריעה שאין בו מיצוע או שירקב בארץ ולא יצמח כלל או שיצמח ויתוסף כהנה וכהנה כו', כמו"כ כל הו' אלפי שנה בעבודת ה' בבחי' עליות וירידות כמו שנראה שנשמה גבוה יכולה לירד מטה מטה כמו נשמת יוחנן כה"ג ואחר כו', ולהיפך שיכולה נשמה אשר היא למטה מאד לעלות מעלה מעלה כמו נשמת ראב"ד כו' כנ"ל, אבל באלף השביעי שהוא בחי' וחד חרוב מנוחה לחיי העולמים שאז יהי' תכלית כל הבירורים ויתעלה כל מה שיוכל לעלות כו' ולא יהי' עליות וירידות כלל. וזהו כי תבאו אל הארץ מיד ושבתה כו' כנ"ל וד"ל.