מאמרי אדמו"ר האמצעי - הנחות - תקע"ז - מי יתנך כאח לי

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעי </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/index.htm">מאמרי אדמו"ר האמצעי</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/index.htm">הנחות - תקע"ז</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/16/index.htm">מי יתנך כאח לי</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>מי יתנך כאח לי</h3><div class=pageno>צג</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>פ' הנ"ל</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>מי</span> יתנך כאח לי יונק שדי אמי כו'. הנה אמרז"ל שלש שעות ראשונות יושב הקב"ה ועוסק בתורה, שניות יושב ודן, וזה תלוי בזה שמפני שיושב ועוסק בתורה לכן יושב ודן כו'. הענין הוא כי התורה היא בחי' חכמה כמאמר אורייתא מחכמה נפקת והוא בחי' חכמתו העצמי' והתורה עצמה היא בחי' מדות כשר פסול כו' שהוא בחי' מדות, וענין הקב"ה שעוסק בתורה הוא בחי' חכמה ומדו' עצמיי' אשר בעצמיו' אוא"ס, ולכן אח"כ יושב ודן, היינו מה שאנו רואים שפעם העולם מתנהג עפ"י חסד כמאמר הזן את העולם כולו בחן ובחסד כו' הן בגשמיו' כמו בפרנסה שמגיע בריוח או באלקות ג"כ יש בחי' חסד שנתפעל מאלקו' במעט התבוננות כו', ופעם העולם מתנהג עפ"י מדה"ד שהפרנסה מגיע בדוחק גדול ונק' חיי צער כו' וכן באלקו' כו' וכו', הוא ע"י שתחלה יושב ועוסק בתורה שהוא בחי' חכמה ומדות עצמיי', והוא למשל כמו אדם הלומד איזה דבר הלכה חייב זכאי אשר אינו למעשה כלל ואח"כ כשבא אצלו הדבר למעשה שצריך לפסוק חייב כו' אזי הוא גוזר ואומר פ' זכאי כו' מחמת שלמד תחלה בחכמתו העצמי' אשר אינו למעשה עדיין כו'. והנה בחי' זו נק' יונק שדי אמי, כמו למשל ביניקה שיונק התינוק מתגדלין איבריו שלא לפי ערך גידול אחר זמן יניקה עד בן כ' כו' כי טבע החלב הוא לגדל כו', כמו"כ התורה נק' בשם יין ושמן ודבש וגם נק' בשם חלב שמגדל שהוא גידול המדות אשר בעצמיו' כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> כתיב אם הבנים שמחה, וענין שמחה היינו התגלות פנימי', כי זולת השמחה הרי הפנימי' הוא מוסתר ונעלם ואינו מתגלה רק החיצוני' שלו, אבל בעת שמחתו כמו בשעת שמחת בנו, אזי נתגלה הפנימי' שלו ונעשה הארת פנים, כי פנים מורה על פנימי' לכן התגלות פנימי' הוא בפנים דייקא, או כמו השמחה מאיזה שכל שנתחדש אצלו וכמו צהבו פניו של ר' כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>צד</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>ויש</span> צער היפך השמחה שהוא ענין כווץ בעצמותו כמו שנראה בעת צער האדם אזי הוא מתכווץ בעצמותו, גם בחי' הגילוי חיצוני' שבכל עת מתכווץ כו'. והדוגמא לזה כמו בזמן הבית שהי' בחי' שמחה כמ"ש יראה כל זכורך כו' שהי' גילוי בחי' פנימי' אלקו' למטה ובזמן הגלות הוא בחי' צער נאמר קוב"ה אסתלק לעילא לעילא בבחי' עצמותו כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> בתורה נאמר ואהי' אצלו אמון שעשועי' יום יום כו'. פרט כאן ששה דברים, ואהי' אצלו כו' שעשועי' יום יום הוא חו"ב, ואח"כ כתי' ושעשועי את בני האדם שהוא השעשועי' שנמשך למטה וכן בשחוק כתיב משחקת לפניו כו', ואח"כ כתיב משחקת בתבל ארצו, ובכלל נחלק לב' בחי' שעשועי' ושחוק. ענין השעשועי' היינו בחי' התענוג פנימי' (הנק' קוועל כו') שאינו מתגלה לזולתו כמו אדם שמשעשע עצמו בתענוג גדול אבל אינו ניכר לזולתו כלל, ובחי' שחוק הוא בחי' שמחה בחי' התגלות לחוץ. ויש בזה ב' בחי' היינו כמו שהשעשועי' הם למעלה כמ"ש ואהי' אצלו אמון שעשועי' כו' שהוא בחי' שעשוע המלך בעצמותו, ואח"כ נמשך השעשועי' למטה כמ"ש ושעשועי את בני האדם כו'. וכן בחי' שחוק יש למעלה כמארז"ל רביעית יושב ומשחק עם לויתן שאין זה שייך כלל להנהגת העולמות כמו מלך ב"ו שעושה שחוק בהיכלו כו'. וכמו"כ יובן בענין שחוק דתורה שיש בזה ג"כ ב' בחי' משחקת לפניו כו' ומשחקת בתבל ארצו כו', והא בהא תליא דמפני שהיו בחי' שעשועי' ושחוק למעלה בתורה העצמי', לכן נמשך ג"כ למטה ב' בחי' אלו, שע"י לימוד האדם דבר הלכה אזי הקב"ה יושב ושונה כנגדו בב' בחי' אלו שעשועים ושחוק, כמו קוב"ה אתי לאשתעשע עם צדיקייא בגנתא דעדן כו'. והנה בחי' זאת נמשך ע"י צדיקים שענין צדיק הוא המקיים תומ"צ כו'. וזהו מי יתנך כאח לי כו'. וזהו אנהגך אביאך אל בית אמי תלמדני דקאי על תושב"כ ותושבע"פ כמו שהם בבחי' חכמתו העצמי' ואח"כ תלמדני כו' שהוא מה שנמשך למטה כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>צה</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>אמצאך</span> בחוץ אשקך קאי על בע"ת, ואמצאך קאי על עצמו' אוא"ס שהוא נמצא דייקא בחוץ, ואשקך הוא בחי' נשיקין כו' הוא דייקא בחוץ ע"י בע"ת. והענין יובן עפ"י הידוע כי תשובה אינה דייקא על עבירות גשמיי' רק הוא כמ"ש וישוב אל ה' שענין תשובה הוא להשיב למדרגתו הראשון כמו מי שהורגל לעסוק בתורה ותפלה לפי ערכו ונפל מדרגי' עד שנעשה אצלו רגילות ואח"כ שב אל ה' בכל לבו זהו הנק' תשובה וכמאמר הזוהר משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא. נמצא שבבחי' צדיקים ג"כ יש בחי' תשובה, כי בחי' תשובה כזו כל אדם יוכל למצוא בנפשו. והנה ארז"ל במקום שבע"ת עומדי' צד"ג אין יכולים לעמוד, הענין הוא כי התפעלות אינו שייך רק בדבר שיש בו שינוי, כי התפעלות הוא ענין פעולה ותנועה שניזז ממעמדו ומצבו הראשון אבל כשעומד במקום א' לא שייך בו התפעלות, כמו המלאכים שנקראי' עומדים וכמ"ש עומדים ברום עולם, עצי שטים עומדים כו' וכמ"ש ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, כי הם אינם משתנים ממדרגתם ולכן לא שייך בהם ענין התפעלות כי כל התפעלות הוא דייקא מן השינוי כו' כנ"ל. וגם שכתי' והאופנים ברעש גדול שיש בהם ג"כ בחי' רעש והתפעלות אבל אינו כמו אצל בנ"י כו' כי אצלם דייקא שייך בחי' השינוי כי הם נק' מהלכים ויכולים לעלות מעלה מעלה, ולהיפך יכולים לירד למטה ממדרגתו הראשון. ובחי' התשובה הזאת הוא בהתפעלות רב ולכן במקום שבע"ת עומדים צד"ג אין יכולים לעמוד דמשכי' לי' לקוב"ה בחילא יתיר כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> ארז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט כו' שצריך ב' בחי' תשובה ומע"ט. הענין הוא כי קוב"ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא בעצמותו ולכן הוא אריכות הגלות, כי כל מה שיסתלק יותר בעילוי אחר עילוי בעצמותו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>צו</div></p> <p class=bodytext>יהי' הגילוי ג"כ מאותו בחי' שנסתלק לשם, כמו ענין גלות מצרים שהי' רד"ו שנה מחמת שהיו צריכים לקבל התורה להיות פב"ב דיבר ה' כו', ולכן היו רד"ו שנה בגלות שהוא הסתלקות בעילוי אחר עילוי כו' כדי שיהי' אח"כ הגלוי במת"ת, רק שלא הי' רד"ו שנה לבד. וכן גלות בבל רק ע' שנה לכן לא הי' הגילוי ג"כ כמו לעתיד, אבל כעת הוא אריכות הגלות יותר, וכל מה שמסתלק לעילא לעילא יותר אזי יהי' הגילוי ממדרגה גבוה יותר. ולכן ר"ע כשראה כרך גדול של רומי שחק ואמר אם לעוברי רצונו כו' שהוא כמשל מלך שעשה סעודה לשריו ואוהביו יש ג"כ תמצית ופסולת לעבדיו, והתמצית תלוי בהסעודה, שכל מה שהסעודה יותר גדולה תהי' תמצית ביותר, ולכן שחק ר"ע ואמר אם לעוברי רצונו כו' שהם מושפעים כל טוב ומאריכים ימים מהתמצית, זהו הוראה על עיקר הסעודה שהוא מה שהקב"ה עתיד לעשות לצדיקים לע"ל. וכ"ז ע"י שנסתלק לעילא לעילא ובחי' הפסולת נשאר ואם הפסולת הם כך זהו הוראה על הגילוי שיהי' מבחי' אשר נסתלק לעילא כו'. וזהו מ"ש אמלאה החרבה וארז"ל לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים, חורבן של ירושלים הוא מה שהקב"ה מסתלק לעילא לעילא בעצמותו כו' ועי"ז נתמלא צור מהפסולת כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> מי הוא הגורם שיומשך מבחי' לעילא כו' ולא ישאר למעלה ח"ו, זה תלוי בבע"ת וכמארז"ל אם עושין תשובה נגאלין כו' שהם המעוררי' בחי' זאת שהוא לעילא לעילא, כי בע"ת משכי' לי' בחילא יתיר בכח רב ע"י התפעלות גדולה מהשינוי כו' כנ"ל. ולכן קנא רבי לראב"ד הגם שרבי הי' יחיד בדור במס"נ בתכלית לה' א' ובתורה בב' בחי' שעשועי' ושחוק וראב"ד הי' מקושר בכל עמקי רע, רק ששב בחרטה ועקירת הרצון בבכי' עמוקה עד שיצא נשמתו וראה רבי בו מעלה יתירה אשר לא הי' ברבי. הענין הוא כנ"ל כי בע"ת מעורר</p> <p class=bodytext><div class=pageno>צז</div></p> <p class=bodytext>בחי' אשר נסתלק לעילא בעצמותו ממש, מה שהצדיקים ע"י תומ"צ שלהם אינם מעוררים בחי' זאת, רק הצדיקים גורמים המשכת אלקות אחר שנתעורר בחי' אשר לעילא לעילא ע"י בע"ת, אבל שיומשך בחי' זאת למטה הוא ע"י צדיקים המקיימים תומ"צ שהם העושים דרך להוי' כו', שע"י תומ"צ יתגלה אלקו' למטה. אבל מי הוא המעורר בחי' כזאת הם בע"ת. ולכן צריך ב' בחי' תשובה ומע"ט, כי תשובה בלא מע"ט הגם שמעורר למעלה בחי' עצמו' אבל אינו נמשך למטה ולכן צריך מע"ט שהם בחי' כלים שע"י יומשך אוא"ס למטה כו'. ומע"ט בלא תשובה ג"כ אינו כלום, שהרי צריך תחלה לעורר בחי' עצמו' וזהו דוקא ע"י בע"ת. וזהו אמצאך בחוץ אשקך, פי' אמצאך קאי על עצמו' אא"ס שהוא נמצא דייקא בחוץ שהוא בחי' בע"ת ושם דייקא אשקך בחי' פנימי' נשיקין ואתדבקות רוחא ברוחא.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני, שיש יין טוב והוא יין המשומר דמנטרא משי"ב שאין בו שמרים כלל, ויש יין המשמח כו', ויין הרקח הוא יין שאינו טוב בעצם רק ע"י סממנים נעשה טוב המשיב את הנפש, ועסיס רמוני הוא ג"כ אינו טוב בעצם כי קליפת הרמון הוא מר רק שנתקן עד שמשיב את הנפש, ויין כזה יותר טוב מיין הטוב בעצם, והוא ענין בע"ת שיותר טוב מצד"ג אשר הם טוב בעצם כנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>גם</span> לא יבוזו לי. הנה יבוזו הוא ענין בזיון וגם ענין ביזה, והבזיון הוא דוקא מאיש זר שבושים ממנו. וכמו"כ עד"מ במת"ת הי' ג"כ גילוי פנימי' כמ"ש וירד הוי', פב"פ דיבר ה' כו', אבל מ"מ שלטה עין הרע ונשתברו הלוחות מחמת שזר ראה והם הקליפות וחיצונים, אבל לעתיד שיהי' ההתגלות מבחי' לעילא לעילא אשר נסתלק בזמן הגלות שהוא יותר גבוה מהגילוי שהי' בזמן מת"ת ובימי משה כו' ואז לא יבוזו לי, שענין בזיון לא שייך רק מאיש זר כו', משא"כ לעתיד שיהי' הגילוי מבחי' עצמותו לא יהי' מקום כלל ליניקת החיצונים ויבוטלו לנצח כו' ואז לא יבוזו לי כו' כנ"ל וד"ל.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>