מי יתנך כאח לי
קה
בעז"ה, פ' במדבר הנ"ל
מי יתנך כאח לי כו'. להבין דבכמה מקומות משמע שהבע"ת המה גבוהי' מצדיקים כמארז"ל במקום שבע"ת עומדים צד"ג כו' וביאת המשיח תלוי דייקא בתשובה כמארז"ל אם עושין תשובה כו', ופעם משמע שהצדיקים גבוהים מבע"ת והוא אמרם ז"ל במי נמלך בנשמתן של צדיקים, ולא אמרו בנשמות של בע"ת. וגם להבין דעפ"י קבלה צדיקים הם משם מ"ה ובע"ת משם ב"ן ושם מ"ה הוא למעלה מב"ן כו'. הנה צדיק הוא ענין יושר כמו למען תצדק בדבריך , צדקה ממני כו', ולכן צדיקים נק' אות וי"ו כי הוי"ו הוא הולך ביושר בלי נטי' לימין ושמאל וגם הוא בסופו כמו בראשו. כי לכל נפש מישראל יש בחי' נשמה וענין הנשמה הוא ענין אלקות. ויש בזה חילוקי מדרגות. יש שיש לו נשמה דבריאה ועבודתו הוא בהתפעלות המוח בהשגת אלקות כו'. ויש שאין לו רק נשמה דיצירה ועבודתו הוא בהתפעלות הלב. ויש שעבודתו בבחי' מעשה בפו"מ, ולגבי בחי' הביטול כולם שוים, כי בכולם הוא ענין ביטול לאא"ס, בזה במוח ובזולתו בלב או במעשה לבד לבטל א"ע ולעשות רצונו ושלא לעשות ההיפוך כו'. ובכלל יש ראשי אלפי ישראל שנשמותיהם הם מעולם הבריאה שהוא בחי' השגה ויש רגלי העם. ובבחי' רגלי יש מעלה יתירה אשר אין בראשי' כמ"ש שש מאות אלף רגלי אשר אנכי בקרבו כו'. ובכללות כולם נק' שלימות בחי' אדם, כי אדם נק' דייקא מי שיש לו מוח ולב ורגל כו', משא"כ כשיחסר א' כו'. והנה בחי' זאת נק' מדת אמת היינו שהוא בראש כמו שהוא בסוף, כי מצד בחי' הביטול שוים הם כנ"ל. וזהו ונתתם לי אות אמת דא וי"ו שהולך ביושר מתחלה ועד סוף. וזהו הנק' צדיק בחי' יושר כו', כמו דין