מי יתנך כאח לי
קה
בעז"ה, פ' במדבר הנ"ל
מי יתנך כאח לי כו'. להבין דבכמה מקומות משמע שהבע"ת המה גבוהי' מצדיקים כמארז"ל במקום שבע"ת עומדים צד"ג כו' וביאת המשיח תלוי דייקא בתשובה כמארז"ל אם עושין תשובה כו', ופעם משמע שהצדיקים גבוהים מבע"ת והוא אמרם ז"ל במי נמלך בנשמתן של צדיקים, ולא אמרו בנשמות של בע"ת. וגם להבין דעפ"י קבלה צדיקים הם משם מ"ה ובע"ת משם ב"ן ושם מ"ה הוא למעלה מב"ן כו'. הנה צדיק הוא ענין יושר כמו למען תצדק בדבריך , צדקה ממני כו', ולכן צדיקים נק' אות וי"ו כי הוי"ו הוא הולך ביושר בלי נטי' לימין ושמאל וגם הוא בסופו כמו בראשו. כי לכל נפש מישראל יש בחי' נשמה וענין הנשמה הוא ענין אלקות. ויש בזה חילוקי מדרגות. יש שיש לו נשמה דבריאה ועבודתו הוא בהתפעלות המוח בהשגת אלקות כו'. ויש שאין לו רק נשמה דיצירה ועבודתו הוא בהתפעלות הלב. ויש שעבודתו בבחי' מעשה בפו"מ, ולגבי בחי' הביטול כולם שוים, כי בכולם הוא ענין ביטול לאא"ס, בזה במוח ובזולתו בלב או במעשה לבד לבטל א"ע ולעשות רצונו ושלא לעשות ההיפוך כו'. ובכלל יש ראשי אלפי ישראל שנשמותיהם הם מעולם הבריאה שהוא בחי' השגה ויש רגלי העם. ובבחי' רגלי יש מעלה יתירה אשר אין בראשי' כמ"ש שש מאות אלף רגלי אשר אנכי בקרבו כו'. ובכללות כולם נק' שלימות בחי' אדם, כי אדם נק' דייקא מי שיש לו מוח ולב ורגל כו', משא"כ כשיחסר א' כו'. והנה בחי' זאת נק' מדת אמת היינו שהוא בראש כמו שהוא בסוף, כי מצד בחי' הביטול שוים הם כנ"ל. וזהו ונתתם לי אות אמת דא וי"ו שהולך ביושר מתחלה ועד סוף. וזהו הנק' צדיק בחי' יושר כו', כמו דין
קו
יושר עד"מ שאינו נוטה מאד לדין או לזכות רק קו המישור כו', משא"כ שקר אין לו רגלים שאינו מתקיים בסוף כמו בראש כו'.
והנה מצינו שבעולם העשי' יש הבחי' ביטול כמו שהוא בעולם אצי' ממש בלי שינוי, וכמו גבי משה שכתי' ואנחנו מ"ה שהי' בו בחי' הביטול כמו באצי' גם אחר בואו לגוף בעולם העשי' הגשמי, א"כ מוכרח להיות שיש בחי' אשר לגבי' שוה מעלה ומטה. הענין הוא כי אוא"ס הוא פשוט בתכלית הפשיטות וכדי שיתהוו עולמות כו' צמצם א"ע והוא הנק' צמצום מקו"פ כו'. והנה הצמצום אינו צמצום גמור רק כמו עד"מ הלומד איזה הלכה ואח"כ פוסק מללמוד שאינו נסתלק השכל לגמרי שהרי מיד כששואלין אותו אזי הוא משיב כענין, או כמו הסוגר העין מלראות שאינו נסתלק כח הראי' לגמרי כו', או כמו פעולת היד איזה פעולה שמתפשט כח להתנועע מן עצם כח התנועה וכשפוסק מלהתנועע אזי חוזר ההתפשטות אל העצם ואינו שייך לומר שנסתלק לגמרי כו'. וכמו"כ יובן בענין צמצום אוא"ס עד"מ הנ"ל כו'. ואחר הצמצום נמשך קו וחוט והקו נמשך עד סוף העשי' וכמ"ש עקבי דא"ק מסתיים בסוף עשי' כו'. ויש בזה חילוקי מדרגות, שבעולם העשי' הוא בחי' מעשה לבד ובעולם היצירה הביטול בבחי' מדות לבד כו', אבל כשעצמו' אוא"ס מאיר בהקו אזי לגבי' שוה אצי' ועשי' כמשל העיגול שבאמצעיתו מתציירין קוין ובהקוין יש מעלה ומטה, אבל בעצם העיגול אין בו מעלה ומטה כלל. וכמו"כ יובן למעלה שכשמאיר מבחי' עצמו' אוא"ס שהוא בחי' מקיף הכללי המקיף ד' עולמות בשוה אזי אין בו מעלה ומטה כלל. ולכן נשמת משה גם שהי' בבחי' עשי' בגוף הי' לו הביטול כמו באצי' מצד התגלות עצמו' אוא"ס שהי' בו כו'. או כענין אור המקיף מצחצח הכלי מבחוץ, כי אנו רואים שהזהירות באדם אחר התפלה בסו"מ וע"ט בפ"מ, אינו לפי ערך המוח והלב שלו בתפלה רק הוא בתוס' כח ועוז והוא מצד בחי' המקיף, כי ידוע שאור המקיף הוא בחי' שומר,
קז
הרי נראה שאור המקיף מתגלה בבחי' חיצוני' שהוא הסו"מ וע"ט בפ"מ, וכמו"כ יובן בענין הנ"ל.
והנה ארז"ל כל היושב ושונה הקב"ה יושב ושונה כנגדו, פי' הקב"ה הוא בחי' סובב הכללי אשר לפני הקו כו' כי ע"י לימוד התורה ממשיכי' אוא"ס בעצמו אשר לפני הקו וחוט והוא בחי' מקיף כללי כו'. ולכן נק' ישראל אחים ורעים להקב"ה, כי קב"ה הוא בחי' מקיף הכללי הנ"ל וישראל ע"י תומ"צ שלהם ממשיכים בחי' זאת כו'. וזהו מי יתנך כאח לי. ואמצאך בחוץ אשקך קאי על בע"ת, והוא ענין מן המצר קראתי י"ה בבחי' א"ח כו'. הענין הוא כי יש ב' מיני בירורים, הא' הוא לברר נקי מתוך פסולת כמו עד"מ התוך כסף בתוך כור שמבררי' הנקי מתוך סיגים, ואחר כך מבררי' עוד הכסף מתוך הסיגים עד שנשאר פסולת הגס אשר אין יכולים להתברר כו'. ובירור הב' הוא לברר הפסולת מן הנקי דהיינו כשמברר הכסף אזי חוזר ומברר את הכסף ומוצא בו עוד פסולת וכן חוזר כו' עד שנמצא הכסף הוא נקי בתכלית. וכמו"כ יובן למעלה שמהפסולת של עולם האצי' נתהוה עולם הבריאה ולכן עולם הבריאה רובו טוב ומיעוטו רע. ומה שאין יכול להתברר בעולם הבריאה נתהוה מזה עולם היצירה שחציו טוב וחציו רע. ומה שלא יכול להתברר בעולם היצירה נתהוה מזה עולם העשי' שרובו רע ומיעוטו טוב. ולכן מי שיש לו נשמה מעולם העשי' יוכל לפול בדברים האסורים כו'. ומי שנשמתו מעולם היצירה הוא חציו טוב כו' היינו שאינו נופל באיסור גמור אבל אינו מקדש א"ע במותר לו כו'. ומי שנשמתו מעולם הבריאה אינו נופל גם בתאוות היתר אך שיכול ליפול ממדרגתו הראשונה שהי' מקושר באלקות כו'. ומי שיש לו נשמה מעולם האצי' אינו נופל ממדרגתו כלל רק הוא מרגיש עצמו בכל אשר הוא עושה אם בהתפעלות והתלהבות בתפלה כו', כי באצי' יש ג"כ בחי' נוגה והוא בחי' הרגשת עצמו (בל"א ער הערט זיך כו'). והנה בחי' בע"ת הוא הבירור שמבחי' א"ח בירור אחר בירור כו', והבירור דבחי' עשי' שהוא מרע גמור הוא יותר גבוה, כי שרש ג' קליפות הוא מבחי' לפני מלוך מלך כו' רק שנפלו ונעשה רע גמור וע"י בחי' תשובה מעלה אותם לשרש הראשון כו' וד"ל.
קח
והנה ביאת המשיח תלוי דייקא בתשובה, שהוא יותר גבוה מצד"ג, כי בע"ת משכי' לי' בחילא יתיר. הענין הוא כי קוב"ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא שהוא בבחי' עצמותו סדכ"ס אשר אין שייך לומר גם בחי' מקיף וסובב כללי, ובע"ת הוא ג"כ בחי' העלאה בבחי' א"ח והוא ע"י היותו ממארי דחושבנא על התקשרותו בהבלי עוה"ז ונגע אל לבו במאד למעלה מהגבלת כלי הלב כו' עי"ז מעורר עצמות א"ס אשר נסתלק לעילא לעילא בבחי' סדכ"ס אשר אין שייך עליו לומר מקיף כללי. והדרך והמבוא שישכון למטה אוא"ס מה שבע"ת מעוררי' בחי' לעילא לעילא, הוא ע"י תומ"צ. ובזה יתכן מארז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנאמר ועמך כולם צדיקים כו'.