מי יתנך כאח לי
קט
פ' במדבר, תקע"ז לפ"ק
מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי כו'. להבין ענין צדיקים ובע"ת שפעם משמע שהצדיקים גבוהים מבע"ת ופעם להיפך. והענין הוא דעתה צדיקים גבוהים ולעתיד יהיו בע"ת גבוהים, דביאת המשיח תלוי דייקא בתשובה וכמארז"ל אם ישראל עושין תשובה נגאלין כו'. וצ"ל דהלא אמרז"ל כל ישראל יש להם חלק לעה"ב שנאמר ועמך כולם צדיקים שאפי' פושעי ישראל מלאים מצות כרמון, נמצא שעה"ב הוא דייקא ע"י צדיקים המקיימים תומ"צ כו'. והנה כתיב ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך, וידוע שכל תשוקה הוא מרחוק דייקא הוא בחי' תשובה בחי' העלאת מ"נ והוא קאי על לעתיד, והוא ימשל בך קאי על צדיקים העוסקים בתומ"צ בחי' המשכת מ"ד, שהוא ג"כ כעת, וכל המצות הוא ענין יחוד קוב"ה ושכינתי' כו'.
והנה בזמן הבית הי' בחי' יחוד חתן וכלה וכעת בזמן הגלות הוא בחי' אח כו'. הענין הוא כי הנה כתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, כי יש ע"ס ועלמין דאתגליין, ובחי' עלמין סתימין נק' בשם פלא, ובחי' נפלאות הוא פלא אחר פלא בחי' סדכ"ס. כי ענין הגלות הוא הסתלקות אלקות בעצמותו, כמו למשל עיבור תלת גו תלת כו'. או כמשל השינה שבעת השינה נסתלק כח המדות לכח השכל, וכח השכל לבחי' למעלה מן השכל, וכח הרצון למעלה מן הרצון, רק שנשאר כח התנועה עד שהוא בחי' קיסטא דחיותא כו'. ובעת שנתעורר משינתו אזי חוזר הרצון שנכלל בלמעלה מן הרצון וכח השכל