ויאמר ישעיהו אל אחז
ח
פ' הנ"ל
ויאמר ישעיהו אל אחז כה אמר ה' שאל לך אות מעם ה' אלהיך העמק שאלה או הגבה למעלה כו'. להבין ענין זאת צריך להקדים מ"ש ונתתם לי אות אמת, דא אות וי"ו. וצ"ל הטעם מפני מה נק' אות וי"ו דייקא אות אמת. וגם להבין מ"ש תתן אמת ליעקב חסד לאברהם שיעקב נק' אמת מחמת שהוא בריח התיכון בחי' קו האמצעי וכתי' כה אמר ה' ליעקב אשר פדה אברהם שבחי' יעקב הוא פודה את אברהם. להבין כל זאת צריך להקדים כי הנה ידוע שיש מדות שבשכל והוא התפעלות השכל לחסד או לדין ובחי' הדעת הוא כולל חו"ג. והנה ידוע בספרי המקובלים ובס"י שחו"ג מכונים בשם אש ומים כמו אש ומים שהן שני הפכים בתכלית ואין הפי' שלא יש מציאות שניהם כי הרי נראה שיש מציאות אש ויש מציאות מים אך א"א להם ליכלל שניהם יחד רק הא' מוכרח להבטל, או האש יבטל המים או המים יבטל האש. והנה כמו"כ יובן בענין חו"ג שהתפעלות השכל לחסד בטוב טעם וסברא נכונה לא יסבול מדה"ד כלל, ולהיפך אם מתפעל בשכל לדין לא יוכל לסבול מדת החסד. והנה בחי' דעת נק' ממוצע היינו שהוא כולל חו"ג וענין הדעת אחר שהבין הטעם והסברא של דין לאשורו בתוך כל עומקו והבין ג"כ מדה המנגדת שהוא מדת החסד ג"כ בטוב טעם וסברא מראשו לסופו אזי אז יעשה ממוצע באופן שלא יהי' רק מדה"ד ולא מדת החסד לבד רק בחי' ממוצעת משא"כ אם לא עבר תוך שניהם בתוך כולם דייקא אזי לא יהי' הממוצע נכון ולכן נק' בחי'
ט
דעת שהוא קו האמצעי בשם אמת. כי ידוע שאמת הוא ראש תוך סוף, דהיינו שכמו שהוא בראש כך הוא בסוף. משא"כ קו הימין חח"נ אינו נק' אמת שהרי קו השמאל סותרו וכו'. וזהו פי' אמ"ת אמיתי' הדבר אשר לא ישתנה ולא יופסק. וכמו"כ יובן בעבודת ה' בתפלה שאם הי' אצלו המרירות והחדוה לאמיתתם ועבר תוך כולם בשוה אזי הרשימו הנשאר על כל היום מתקיימת, משא"כ אם לא עבר בתוך כולם לעומק אזי הרשימו אינה מתקיימת, כי עד ארגיעה לשון שקר כתי'. ולהיפך שפת אמת תכון לעד. וא"א להיות נקבע בנפשו בחי' אמת בלתי אם ישמע בנפשו ב' הדעות הפכי' שהוא בכי' וחדוה וד"ל. כי בחי' אמת הוא בחי' אמצעי וכל אמצעי הוא אחר שישמע ב' הפכים כנ"ל וכמארז"ל על שאול שהמית את הגבעונים ועל שלא נספד כהלכה, הרי תובע עון שאול על שהמית כו' ותובע ג"כ עלבונו על שלא נספד כו' שהוא בחי' התכללו' חו"ג כנ"ל. וכמו"כ יובן ג"כ במדות בלב בחי' חו"ג שהמה שני הפכי' בתכלית, שמדת החסד הוא למחול על כל דבר פשע ועון הגם שהוא נגד רצונו אינו מדקדק עמו כלל עד שגם הר נדמה לו כחוט השערה, ומדה"ד הוא להיפוכו דהיינו לדקדק אפי' כחוט השערה ממש באותו דבר עצמו, שמתחלה כשהי' במדת החסד לא שם לבו כלל לזאת וכשהוא נתמלא דין אזי מאד חרה אפו ע"ז. נמצא שבחי' חו"ג הם שני הפכים בתכלית ובחי' הממוצע הוא בחי' ת"ת שהוא בחי' רחמים, כי דת"י הוא קו האמצעי היינו שבשכל בחי' דעת הוא הממוצע ובלב בחי' תפארת הוא הממוצע, היינו אחר שכבר יחייב מדה"ד לחייבו מיתה אזי כאשר יבא הדבר לפסוק למעשה אזי יפטור מצד הרחמנות, כי הגם שחטא ומדה"ד מחייב אותו מ"מ הרחמנות גדול עליו מאד. וההפרש אשר בין בחי' רחמים לבחי' חסד הוא שבחי' מדת החסד הרי קו השמאל בג"ה סותרו לגמרי ויחייב היפוכו משא"כ מדה"ר לא יסתור לו מדה"ד שהרי הוא אחר מדה"ד ומ"מ יפטור מצד הרחמנות, והגם שלענין הלכה למעשה שניהם שוין, אך ההפרש הוא כנ"ל שלמדת החסד יש היפוכו המנגדו משא"כ למדה"ר, כי הגם שחטא וראוי לעונש עפ"י מדה"ד, מ"מ מצד הרחמנות יכופר עון. והנה מכל הנ"ל יובן שבחי' אמת הוא קו האמצעי הכולל שני הפכים יחד.
י
ובזה יובן ההפרש שבין נשמות ישראל לנשמות הגרים, כי נשמת ישראל שרשם בבחי' אמת כמ"ש חותמו של הקב"ה אמת וכתי' בצלמינו כדמותינו וכמאמר איהו אמת ואיהי אמונה היינו שבלב ישראל נתקבל בחי' אמיתי' אוא"ס כמו שהוא בחי' שלימותא דכולא משא"כ נשמת הגרים שאינם רק בבחי' קוין כמאמר תחת כנפי השכינה כמשל הכנפיים שיש ב' כנפי' ימין ושמאל כמו"כ נשמת הגרים שהם מישמ]ע[אל ששרשו מבחי' מותרי החסדים עולה אל קו הימין חח"נ, וגרים מאדום שהם מבחי' גבו' עולי' לקו השמאל בג"ה. וזהו ענין בקשת רחב ונתתם לי אות אמת להחיות אבי ואמי, היינו שביקשה שימשיכו לה נשמה ישראלית מבחי' אמת דייקא כנ"ל, ולא כנשמת הגרים שהם מבחי' קוין שאין נק' אמת רק בקשתה שימשיכו לה מבחי' אמת דייקא, והטעם שאות וי"ו נק' אות אמת מפני שהוא הולך ומתקצר בלתי נטי' לימין ושמאל רק כמו שהוא בראש כך הוא בסוף כנ"ל. וכמו"כ יובן למעלה כי הנה כתי' לך ה' הגדולה והגבורה כו' כמו שבמדת הגדולה יש הארת אלקי, כמו"כ במדת הגבורה אך שאין נק' שלימות מפני שהם שני הפכי', אך בבחי' ת"ת שורה בחי' שלימותא דכולא מפני שהוא בחי' שלימות כו' כידוע. ולכן דורו של אנוש היו ניזונין בחסדו של הקב"ה כו'. כי שית אלפי שני דהוי עלמא אלף ראשונה הוא מבחי' חסד כמאמר יהי אור, לכן היו ניזונין בחסדו כו' הגם שאינם ראויים עפ"י מעשיהם מ"מ היו מושפעים כל טוב, כי כן הוא מדת החסד להיות מטיב לרעים כמו לטובים. ובאלף השני הי' מבול כי אלף
יא
השני הוא מבחי' גבו' כמ"ש יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל כו', הגם שהוא בחי' צמצום מ"מ השפעה נעשה מזה אך שההשפעה היא ע"י צמצום כידוע. ואח"כ כתי' לא אוסיף עוד לקלל כו' עוד כל ימי הארץ זרע וקציר כו' בחי' ת"ת כו'. ובזה יובן ענין בע"ת הגם שחטא והמשיך עליו דינים ונבראו ע"י רוע מעשיו חיצוני', אבל ע"י תשובה במרירות ובכי' כמאמר מים תחתונים בוכים מעורר עליו רחמים להיות מוחה ומעביר הפשע והקטיגור כו'. וזהו כה אמר ה' ליעקב אשר פדה את אברהם, היינו שבחי' רחמים הוא פודה את מדת החסד מידי מדה"ד, כי למדת החסד סותר מדה"ד וע"י בחי' רחמים הוא פודה את מדת החסד ונק' בשם גבו' ממותקת כידוע.
ובזה יובן ענין שאל לך אות כו' כי הנה נש"י שרשם בבחי' קו האמצעי כמאמר איהו אמת ואיהי אמונה כנ"ל אך אחז הי' נפרד מאלקות ולא יכול לקבל בנפשו בחי' אמת ולכן אמר לו הנביא שאל לך אות אחר שאינו אות וי"ו כי וי"ו הוא מדת אמת ומדת אמת לא יוכל להתקבל בתוכו, רק אמר לו העמק שאלה כו'. כי הנה כתיב מלכותך מכ"ע וכתי' ואתה מחי' את כולם היינו שבחי' מל' דאצי' מחי' את כולם וגם חיצונים מקבלים יניקה ממ"ח צירופי' אחרונים. כי ידוע שיש ק"ך צירופי אלקים ומב' שלישי ראשונים אינם מקבלים, אבל ממ"ח צירופי' האחרונים מקבלים יניקה רק שמקבלים מאחוריים ופסולת, אך לפעמים מקבלים יותר מכפי המדה שלהם היינו שמקבלים ג"כ מבחי' פנימי' קדושה. וזהו סוד גלות השכינה להחיות חיצונים אשר הם נפרדים מה' בתכלית, ובכל חצות לילה ע"י תיקון חצות במרירות עצום ובבכי' גדולה אזי נעשה הארת אא"ס בבחי' מל' ואז עולי' הניצוצי' דקדושה שנפלו בק"נ וכמ"ש כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים כו', היינו שע"י תוס' הארת א"ס אזי לוקח כל הניצוצות דקדושה שנפלו בהם כמו עד"מ שלהבת גדולה כל מה שהיא יותר בהתגברות אזי גם הניצוץ אשר רחוק ממנה ג"כ נכלל בהשלהבת. כמו"כ יובן ענין הנ"ל שע"י גילוי אלקות אזי יוכללו כל הניצוצות דקדושה
יב
שנפלו בק"נ בקדושה. וזהו הנק' טרף כמ"ש ותתן טרף לביתה רפ"ח ע"ה בגי' טרף, היינו שטורפים מהם כל הניצוצות דקדושה שנפלו בהם כמ"ש גוזל אביו ואמו כו' דקאי על תוס' יניקה שמקבלים מקדושה ע"י תוס' אור אלקי יוכללו באלקות, וכמו שבימי אברהם נתגיירו הרבה גרים מחמת שהי' אור גדול ונלקטו לו כל ניצוצי קדושה וכמו שמעי' ואבטליון שנתגיירו מחמת שהי' בדור ההוא בעלי תורה גדולים, ולכן לקטו הניצוצות דקדושה כנ"ל, כמו"כ הוא בענין הנ"ל שע"י הארת אלקות אזי טורפי' מהם כל הניצוצי קדושה וכמו הטורף מן הלקוחות היינו שמכיר שדהו שהמוכר מכרה לו קודם הלקוחות האלו או שמכיר שדהו שגזל ממנו. כמו"כ יובן בענין הנ"ל. ולא זו בלבד שהניצוצי קדושה שנפלו בק"נ יוכללו באלקו', אלא אף זו היינו שגם החיו' שלהם ממש נתהפך לקדושה ונק' לאהפכא חשוכא לנהורא שמרע יעשה טוב.
ובזה יובן ענין שאל לך אות מעם הוי' כי בהוי' יש יו"ד בראש וה' בסוף, יו"ד אשר בראש היינו בחי' רישא דכל דרגין דאצי' והוא בחי' חכ' שמאין תמצא ובחי' ה' אחרונה היינו בחי' מל' דאצי' שמחי' את כולם כמ"ש ואתה מחי' את כולם כנ"ל, וממ"ח צירופי' האחרונים מקבלים חיצונים ג"כ כנ"ל. וזהו העמק שאלה כי בשאלה יש ב' פי', הא' לשון שאלה והב' לשון שאול תחתית היינו שיהי' תוס' הארה אלקי' בה' אחרונה בחי' מל' וממילא יתבטל יניקת החיצונים כי כהמס דונג כו'. או הגבה למעלה, הענין יובן
עפ"י הידוע שיש ב' מיני ניסים נס אשר בתוך הטבע ונס אשר למעלה מן הטבע, כמו נס דאחשורוש הוא נס בתוך הטבע, שלקח המלך את אסתר
לאשה והיא ביקשה ממנו על עמה זהו נק' נס בתוך הטבע, היינו שהוא בתוך הטבע אבל מ"מ נס נק'. ונס אשר למעלה מן הטבע הוא כמו קריעת י"ס, כי טבע המים להיות ניידי ונעשה היפך הטבע וקמו נד א' כי הי' אז הארה מבחי' יו"ד וכמ"ש נטה ידך א"ת ידך אלא יוד"ך. וזהו ענין קריעת י"ס כי ידוע שיש
יג
פרסא מפסיק בין אצי' לבי"ע אך שאז נבקע המסך כידוע וד"ל. וזהו הגבה למעלה היינו שיאיר מבחי' יו"ד של שם הוי' ועי"ז יתבטל יניקת החיצונים כו'. ויאמר לא אשאל ולא אנסה את יהו"ה, היינו שלא רצה שיהי' גילוי אלקות לא מיו"ד ולא מה' כדי שלא יתבטל יניקת החיצונים לעולם. ויאמר שמעו נא בית דוד המעט מכם לאות אנשים כי תלאו גם את אלהי, פי' כי תלאו היינו ענין ליאות ועיפות, כי כשהחיצונים מקבלים יותר מכפי המדה שלהם אזי נק' בשם תלאו את אלהי. ויאמר ה' הנה אדנ"י הוא יתן לכם אות הנה העלמה הרה ויולדת בן וקראת שמו עמנואל, כי ידוע ששם אדנ"י הוא למטה משם אלקי' כי ענין אדנ"י הוא ענין אדנות אשר אשתמודע אדון על כולא והיו"ד שבאדנ"י בסופו מורה שלגבי עצמו' א"ס השוה ומשוה מעלה ומטה. וזהו עמנו אל כי ידוע שיש אל הוי' ואל אדנ"י פי' אל הוי' היינו בחי' כתר אשר למעלה מיו"ד, כי היו"ד הוא בחי' חכ' והחכ' מאין תמצא מבחי' אין וכתר. וזהו עמנו אל בחי' כתר הוא עמנו בעולם עשי' כמו למעלה ממש מטעם שלגבי עצמותו אין הפרש כלל. והיינו מה שאנו רואים שיש בכל נפש מישראל בחי' עצמיו' (הנק' עצמיות יהודעשקעט) עד שא"א לו לסור מטוב ולידבק ברע ח"ו מחמת עצמיו' אלקו' שנקבע בנפשו, הנה ע"י בחי' זאת שיש בכל נפש מישראל עי"ז יבא משיח ויבוטל יניקת החיצונים כנ"ל. וזהו הנה העלמה הרה כי ענין עלמה הוא לשון העלם היינו שלא כמו הנס אשר בתוך הטבע, שמ"מ נק' נס, משא"כ בחי' עלמה היינו שלא נק' נס כלל כמו עד"מ מי שהי' בתוך צרה גדולה כסכנת מות וכדומה אשר לא ידע מזה וניצול מזה, זה לא נק' נס בתוך הטבע ג"כ כי לא ידע כלל מתחלה איך שהי' בסכנה שיקרא זה בשם נס. ועד"מ זה יובן ענין הנ"ל שאחז לא רצה בבחי' ניסים אשר למעלה מן הטבע והנס אשר בתוך הטבע, ואמר לו ישעיהו שיהי' גילוי אלקו' ע"י בחי' עצמיו' אלקו' אשר בכל נפש מישראל אשר מושרש ומוטבע כמו טבע בנפשותינו כנ"ל וד"ל.