מאמרי אדמו"ר האמצעי - הנחות - תקע"ז - זכור ושמור

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעי </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/index.htm">מאמרי אדמו"ר האמצעי</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/index.htm">הנחות - תקע"ז</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/21/index.htm">זכור ושמור</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>זכור ושמור</h3><div class=pageno>קיט</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>שבועות הנ"ל</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>זכור</span> ושמור בדבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר ואין האזן יכולה לשמוע. והקשה באה"ע מאחר שאין הפה יכול לדבר איך האזן של המקבל יכולה לשמוע. אך הענין הוא שהיא הנותנת מאחר שאין הפה יכול לדבר שהוא מבחי' אשר למעלה מן הטבע, יוכל לפעול גם במקבל שיהא האזן יכולה לשמוע וכו'. וצ"ל ענין קבלת התורה, שהנה כתיב את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה, שכל הנשמות היו בשעת קבלת התורה גם הנשמות שלא היו בגופים, כמו נשמות חדשות אשר יהיו בזמן משיח לע"ל, וגם הנשמות אשר כעת בזמן הגלות שירדו לגופים, כולם היו עומדים בהר סיני לקבל התורה. וצ"ל מהו התועלת שהנשמה אשר איננה בגוף קיבלה התורה לאחר זמן שירד בגוף, והלא אין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו ושמא יהי' הגוף מונע ומעכב כו'. אך ענין קבלת התורה הוא ענין בית קיבול שנעשו חומר מוכן שיומשך ע"י תומ"צ שלהם גילוי אלקות, וגם שיהא נקבע בנפשם בחי' אלקות, כי כל מה שנתפעל במוח ובלב מאלקות כל חד לפום שיעורא דילי' ואפי' במעשה בפו"מ שהוא בחי' סו"מ וע"ט שדבר המצוה יקר בעיניו. וההיפוך שהוא מל"ת תועבת ה' כו' הוא נזהר בתכלית הזהירות. הכח הזה ניתן להם בהר סיני ע"י קבלת התורה. וגם מה שע"י תומ"צ נמשך אלקות הכל הוא ע"י קבלת התורה שאז נעשו בחי' בית קיבול לזה, ומזה נסתעף גם לבניהם אחריהם בחי' ענפי' כל זמן הגלות שיהי' בכוחם להתפעל מאלקות ולהמשיך בחי' גילוי אלקות ע"י תומ"צ כו'. ובחי' הכלי לזה הוא מ"ש ויחרד כל העם אשר במחנה שהוא בחי' ביטול עי"ז נמשך להם בחי' הארת אא"ס כמ"ש וירד הוי' כו'. והוא כמו משל הגרעין שזורעין בארץ שאינו נצמח עד שירקב תחלה. וענין הרקבון</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קכ</div></p> <p class=bodytext>הוא בחי' ביטול מישותו לאין של בחי' כח הצומח, עי"ז נמשך מאין ליש להיות נצמח בתוס' וריבוי. או כמו משל הטפה שא"א להיות התהוות הולד כ"א ע"י רקבון הטפה כו'. כמו"כ יובן בענין קבלת התורה שע"י בחי' ביטול שלהם שהוא ויחרד כו' עי"ז נעשו בחי' בית קיבול להיות אח"כ וירד הוי' שהוא בחי' התגלות אא"ס, ומזה נמשך גם לדורות הבאים שהם ענפי' מאותן הנשמות להיות גם הם בחי' בית קיבול כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וצ"ל</span> מפני מה לא ניתנה התורה למלאכים וכמ"ש תנה הודך על השמים שבקשו שיותן להם התורה ולא ניתנה להם. ואם הטעם לקבלת התורה הוא הבחי' ביטול א"כ הי' צריך ליתן למלאכים התורה שהרי במלאכים יש בחי' ביטול וכמ"ש וצבא השמים לך משתחוים כו' וכן גבוה על גבוה כו'. אך הטעם הוא כי המלאכים שרשם מבחי' חיצוני' והנשמות הם בבחי' פנימי', וכמ"ש בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, שצבא המלאכים נבראו רק מבחי' דיבור העליון, וענין הדיבור יובן עד"מ מדבר האדם שענין הדיבור הוא כח נבדל אשר אינו שייך לעצם כלל שהרי הוא יכול לדבר ההיפך מרצונו או שפוסק מלדבר כו'. וכמו"כ יובן למעלה ע"ד דוגמא בדיבור העליון שהוא אינו רק בחי' כח נבדל חוץ מעצמותו כו', אבל נש"י שרשם בבחי' מח' כי המח' היא פנימי' שהרי א"א להעמיד עצמו שלא יחשוב ומה שהוא רוצה זה הוא מחשב כו', נמצא שהיא מתאחדת עם העצם כו'. אך באמת גם מח' נק' בשם לבוש עדיין שהרי יכול לכווץ בעצמו שלא יחשוב זאת, אך עיקר המכוון נש"י עלה במחשבה הוא בחי' מח' העצמי', כמו למשל מה שנראה באדם מחשבה המקפת את כולו שאינו יכול לפשוט א"ע, כמו עד"מ ענין הפרנסה שזה נוגע לעצמיו' חיי נפשו שאם לא יהי' לו פרנסה לא יחי', שאין שייך בזה ענין בחירה ורצון כלל, זהו הנק' בשם מח' עצמיות, וממנה נסתעפו אח"כ כל הכוחות פרטי' כמו רצון ושכל להשכיל באיכות הדבר כו', אבל בבחי' מח' עצמיו' אין שייך קדימה לא' על זולתו כו', כמו מה שמרגיש האדם א"ע בבת א' מראש לרגל שלא שייך בזה ענין קדימה שירגיש התענוג שלו תחלה ואח"כ השכל כו', כי בבחי' עצמותו שוה ראש ורגל יחד כו', רק כשבא לידי התפשטות אזי יש תחלה וסוף</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קכא</div></p> <p class=bodytext>רצון ושכל ומדות כו'. וכמו"כ כתיב וירא העם כי ברע הוא שהרע מקיפו כו'. ובקדושה כתיב כבוד ה' יאספך שהוא בחי' מקיף אשר מזה יסתעפו כל הפרטי' כמו רצון לאלקו' ושכל ומדות כו'. וכמו"כ יובן למעלה עשרה מאמרות ויאמר אלקים יהי אור כו' יהי רקיע כו' זהו רק בחי' כח נבדל, וגם המח' אשר בדיבור כידוע שלכל דיבור יש מח', גם זה הוא בחי' חיצוני', וגם בחי' מחשבה אחת שהוא מה שצופה ומביט עד סוף כל הדורות בסקירה אחת בחי' שיעור בעצמו בכח מה שעתיד להיות בפועל, גם זה נק' בשם מח' חיצוני' ובחי' לבוש לבד. ומה שארז"ל נש"י עלו במחשבה הוא בחי' מח' העצמי' ונק' בשם מח' סתימאה. ובזה יובן ענין מאמר הזהר איהו וחיוהי וגרמוהי חד, חיוהי הם אורות כמו רצון ושכל כו' וגרמוהי הם בחי' הכלים בחי' לבושים כו', הם ג"כ בבחי' היחוד כי בחי' מח' עצמיו' הוא המחברם יחד והיו לאחדים מבלי קדימה ראש וסוף, ולכן ניתנה התורה דייקא לישראל כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> צ"ל שהלא הנשמה ירדה לגוף, וידוע שירידה היא צורך עלי' היינו שיהי' לה עלי' יותר מבתחלה שהי' בבחי' מח' עצמי', וזה פלא לכאורה שאחר ירידתה בגוף גשמי יהי' יכולה להתעלות יותר כו'. הענין הוא כי הנה כתיב אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, שע"י המצות שאדם מקיים בגשמיו' עי"ז נעשה חיות להנשמה. ויובן זאת ע"ד דוגמא מהמאכל שמחי' את האדם, שזהו הפלא לכאורה שבחי' צומח יחי' את המדבר, והגם שכתיב כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' שבמאכל כו', הרי באדם יש ג"כ מוצא פי ה'. אך הענין הוא ששרש הצומח הוא יותר גבוה מהמדבר, כי כל הגבוה גבוה נופל יותר למטה כידוע כי שרש הלחם הוא מלפני מלוך מלך</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קכב</div></p> <p class=bodytext>בחי' תוהו שקדם לתיקון. וכמו"כ המרכבה כידוע דפני ארי' ופני שור הם נושאים את בחי' אדם כו' ע"י הביטול שלהם והביטול שלהם הוא מחמת שמשיגים כח אלקו' שמהוה אותם, וא"כ אינו מובן איך אפשר שהם יגביהו את בחי' האדם ע"י בחי' הביטול שלהם מאחר שהם מקבלים מבחי' אדם והביטול שלהם הוא ג"כ מבחי' אלקות המהוה כו' ואיך נושאות את הכסא היינו שמגביהים בחי' אדם, כי איך אפשר שהנברא יגביה הבורא. אך הטעם הוא ששרש פני ארי' פני שור הוא יותר גבוה מכח אלקי המהוה אותם, ולכן יש בכוחם להגביה הבחי' אלקות כו'. וכמו"כ יובן בענין דו"ר שכליי' ודו"ר טבעיי', שבחי' דו"ר שכליים הוא מה שנתפעל ע"י שכל והשגה באלקות ודו"ר טבעיים הוא בחי' טבע המדות אשר כמו טבע בנפשו בלי שום שכל והשגה והוא בחי' אהבה המסותרת אשר בלב כל נפש מישראל בלי טעם. ושורש הדו"ר טבעיים יותר גבוה מדו"ר שכליי' עד שהדו"ר טבעיים מגביהים את הדו"ר שכליים, היינו שיתפעל בעומק יותר כו'. ולכן הדו"ר טבעיים יכולים לפעול גם בגוף שיהא לבי ובשרי ירננו אל אל חי, שהוא בחי' לבי ובשרי גשמיי' אשר מאב ואם כמ"ש הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי כו', והיינו מצד ששרשם הוא גבוה יותר מדו"ר שכלי'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> ענין קבלת התורה שנעשו בחי' בית קיבול לדורות לב' הבחי' פנימי' וחיצוני' היינו שיתפעלו מאלקות במוח ולב וע"י תומ"צ גשמיו' שלהם ימשיכו בחי' אא"ס, זה הכח ניתן להם במת"ת שאז הי' ב' הבחי' שעל כל דיבור פרחה נשמתן בחי' מס"נ בתכלית הוא בחי' ביטול פנימי, וגם הגופי' היו בבחי' ביטול כמ"ש ויחרד כו' כנ"ל, ונקבע בחי' אלו בנפשם לדורות. וזהו משארז"ל מה להלן באימה וביראה אף כאן באימה וביראה, שלכאורה אינו מובן שהרי נראה בחוש שלא יש בחי' זו כעת, אך שבכח הנשמה יש ג"כ כעת בהעלם רק שבמת"ת הי' בחי' גילוי כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>