מאמרי אדמו"ר האמצעי - הנחות - תקע"ז - זכור ושמור

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעי </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/index.htm">מאמרי אדמו"ר האמצעי</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/index.htm">הנחות - תקע"ז</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/22/index.htm">זכור ושמור</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>זכור ושמור</h3><div class=pageno>קכג</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>שבועות הנ"ל</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>זכור</span> ושמור בדבור א' נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר ואין האזן יכולה לשמוע. להבין שרש קבלת התורה צ"ל תחלה מארז"ל אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין כו'. הנה ענין שתי שבתות הוא בחי' שבתא דמעלי שבתא ושבתא דיומא, שהוא בחי' או"י וא"ח, וכהלכתן היינו כהליכתן כמו למשל ההולך בין שהולך מלמטה למעלה ובין שהולך מלמעלה למטה הכל נק' בשם הליכה, ומיד נגאלין הוא בחי' אלף השביעי הנק' בשם עוה"ב שהוא התכללות א"ח וא"י יחד בלי קדימה לא' על זולתו כו'. הענין הוא כי הנה כתיב ויכולו השמים והארץ כו' שכל ששת ימים עביד עבידתא שהוא בחי' כח הפועל בנפעל, והוא כמו עד"מ אדם העושה איזה ציור שיש בזה בחי' חכמה השייך להעשי', כי בשכל יש ג' מדרגות, בחי' השכל להשכיל השכלות שאינו שייך לא למדות ולא למעשה, ובחי' שכל השייך למדות, ובחי' שכל השייך לעשי' לבד, היינו כח להשכיל דבר עשי' לבד והוא הנק' עשי' שבשכל שהוא בחי' מדרגה אחרונה שבשכל ומזה נעשה שכל שבעשי' כו'. נמצא שיש בזה ב' מיני צמצומים, הא' הוא שצריך לצמצם ולסלק שכלו שלא ישאר רק בחי' שכל השייך לעשי', והב' הוא בחי' צמצום השכל השייך לעשי' בגוף העשי', וכששובת ממלאכתו אזי נתעלה בחי' ההתפשטות לבחי' שכל שבעשי', ולא זו בלבד אלא שעולה עד בחי' עצם החכמה, וכמו שנראה בחוש שכאשר אדם טרוד באיזה עמקות השכל ובא א' ושאל לו איזה דבר קטן בערך</p> <p class=bodytext>שכלו העמוק מוכרח לסלק שכלו הרחב להשיב לו לפי ערך שכלו הקטן, וכמארז"ל אי קאי רבי בהאי מסכתא לא תשיילי' במסכת אחריתא מפני שהוא מוכרח לסלק עצם שכלו להשיב לו לפי שכלו הקטן ממנו. והנה נראה</p> <p class=bodytext>שתיכף אחר שהשיב לשואלו אזי תיכף הוא בא לעצם עומק שכלו הראשון</p> <p class=bodytext>מזה הוראה שעליו' בחי' התפשטות הוא אל עצם השכל. וכמו"כ יובן למעלה בעשרה מאמרות נברא העולם, וכמו בדבר ה' שמים נעשו כו' שהוא בחי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קכד</div></p> <p class=bodytext>ירידה והשפלה מעצמותו כי לאו אורחי' דמלכא לאשתעי במילין דהדיוטא ונק' בשם מלאכה ועבודה שהוא התפשטות כח אלקי בתוך הפעולה וגם מלובש בזה חכמה כמ"ש כולם בחכמה עשית אך שהוא בחי' חכמה השייך לעשי', כי בחכמה עליונה יש ג"כ ג' בחי' אלו, בחי' עצם החכמה ובחי' מדות שבחכמה שנעשה מזה חכמה שבמדות ובחי' עשי' שבחכמה שהוא מדרגה אחרונה שבחכמה שנתהוה מזה חכמה שבעשי', שיש בזה ב' בחי' צמצומים כנ"ל. והנה גם בעת שמצמצם בחי' עומק החכמה שלא ישאר רק בחי' שכל השייך לעשי', מוכרח להיות סיוע מבחי' עצם החכמה, והמופת לזה הוא ממה שנראה שבענין עשי' גופא מי שהוא גדול בחכמה בעצם אזי יכול לעשות העשי' יותר טוב מזולתו שאינו חכם בעצם כ"כ, הרי נראה שגם העשי' תלוי בעצם החכמה שמסייע בהעלם. ועוד ראי' ממ"ש ועלהו לא יבול שגם נובלות ת"ח שהוא שיחתן של ת"ח צריכי' ג"כ לימוד מפני עומק עצם חכמתן לכן גם עלהו לא יבול כו'. וכמו"כ יובן למעלה שבחי' חכמה שבמל' דאצי' בחי' ח"ת שמקבל מח"ע כמ"ש חכמות בחוץ תרונה, ח"ע דאתמשך בח"ת הגם שהוא בחי' נובלות ח"ע לבד, צריך סיוע מעצם החכמה והוא בחי' סיוע בהעלם כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> במעלי שבתא הוא בחי' שביתה כמ"ש ויכולו השמים והארץ, שאחר כלות המעשה שמים וארץ אזי חוזר ההתפשטות למקורו. ויש בזה ב' בחי', נייחא דרוחא ונייחא דגופא. בחי' נייחא דגופא הוא מה שבחי' שכל שבעשי' שהוא בחי' חכמה שבמל' חוזר למקורו בחי' עשי' שבשכל. ובחי' נייחא דרוחא היינו מה שהוצרך לצמצם עומק החכמה שהוא בחי' קוצר רוח שישאר רק לפי ערך המקבל שהוא עשי' שבשכל וכששובת ונח אזי חוזר בחי' עשי' שבשכל למקורו בחי' עצם השכל, וגם השכל גופא יש לו עלי' לבחי' מקור החכמה. ושבתא דיומא הוא בחי' המשכה כמ"ש וקראת לשבת עונג כמו עד"מ האדם אחר גמר מלאכתו אזי הוא מפקח ומעיין על העשי' אם הוא בכי טוב. וכמו"כ במדות ג"כ צריך לעיין אחר גמר המדה שמא הי' חסד יותר מכפי המצטרך או מדה"ד כו'. וכן בשכל שמא אינו לאמיתתו כ"כ. וכמו"כ עד"מ ודוגמא למעלה בשבתא דיומא שהוא בחי' העיון והפיקוח על כל אשר עשה אם טוב הוא ומתענג כו' כמ"ש וקראת לשבת עונג כו'. ומה שכתי' ויכל אלקים כו'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קכה</div></p> <p class=bodytext>והנה טוב מאד הוא התענוג שבבחי' א"ח ושבתא דיומא הוא בחי' או"י שהוא המשכת התענוג ואינו כמו ההמשכה שבחול, כי בחול הוא ענין ירידה והשפלה מעצמותו משא"כ בשבת הוא אחר גמר הפעולה לעיין ולפקח ואינו בחי' עבודה ומלאכה, ולכן מלאכה אסור וכמ"ש ממצוא חפצך ודבר דבר והעיון מותר כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וכעת</span> צ"ל ענין מיד נגאלין שהוא בחי' אלף השביעי הנק' בשם מנוחה לחיי העולמים שאז לא יהי' כמו שבת דעתה שבמעלי שבתא הוא בחי' א"ח ושבתא דיומא הוא בחי' או"י ואחר כל שבת נעשה וימה"מ, רק יהי' בחי' התכללות א"ח וא"י יחד, ובמת"ת הי' ג"כ דוגמא זה כמ"ש זכור ושמור שהוא בחי' אור ישר ואו"ח בדבור אחד נאמרו כו'. הענין הוא כי ההפרש שבין ג"ע לעוה"ב הוא כי בעוה"ב ארז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנאמר ועמך כולם צדיקים שאפי' פושעי ישראל מלאים כו', ואפי' מי שקיים ג' או ה' מצות יש לו ג"כ חלק לעוה"ב, ואינו מדקדקין בדבר להיות בזה חילוקי מדרגות רק לכולם בשוה כמ"ש כי כולם ידעו אותי כו'. ועוד שעוה"ב יהיו הנשמות בגופים וגם הגוף יהנה ויתקיים מזיו השכינה, ועוה"ב הוא בחי' המשכת אלקות למטה וג"ע הוא בחי' עליו' העולמות כמ"ש ילכו מחיל אל חיל שמדי חודש ומדי שבת כו' יש עלי' להנשמות כמו בג"ע הארץ אשר בקו השוה. ויש ג"ע העליון ומדי שבת יש להם עלי' ממדרגה למדרגה גבוה הימנה. ויש בזה חילוקי מדרגות שכל א' יש לו השגה מיוחדת ומדקדקין בדקדוק רב כמו אכתי לוי מאבראי כו', וכמ"ש רכב אלקי' רבותי' אלפי שנאן א"ת שנאן אלא שאינן שהוא ח"י אלף רבוא לבד כו', והנשמות הם בלא גופים. ולכאורה בחי' ג"ע הוא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קכו</div></p> <p class=bodytext>גבוה מעוה"ב. אך באמת היא הנותנת מאחר שעוה"ב אינו בדקדוק ונשמות הם בגופים מוכרח להיות שיתגלה מדרגה גבוה אשר לגבי' שוה כו'. והענין הוא כי ג"ע הוא בחי' בינה שבחכמה שהתענוג הוא בבחי' השגה שמשיגים באלקות, ולכן יש בזה חילוקי מדרגות מאחר שהוא בבחי' השגה ולא כל הדעות שוות, ולכן גם חטא קל מעכב כמו אכתי לוי מאבראי, והנשמות דייקא בלי גופים כו', אבל עוה"ב יהי' ההתגלות מבחי' כתר שבכתר שהוא בחי' אחרונה שבעצמו' כי עוה"ב הוא דייקא ע"י מצות מעשיות בפו"מ והמצות שרשם בבחי' רצון הפשוט, כי אית רצון ואית רצון. אית רצון המלובש בשכל וטעם שיש טעם לרצון ואית רצון אשר למעלה מן הטעם בחי' רצון הפשוט. ובמצות יש ב' בחי' אלו שהוא בחי' טעמי מצות שהוא בחי' כתר שבחכמה, ובזה יש חילוקי מדרגות כמו רשב"י שהי' יודע הטעם של המצוה כמו ענין הנחת טלית וכו' משא"כ אדם אחר שמניח הטלית אינו יודע הטעמי מצות, ויש בזה חילוקי מדרגות, אבל בענין קיום גוף המצוה שהוא מחמת שאמר ונעשה רצונו הגם שאינו יודע כלל בהשגה וטעם רק שהוא מבטל רצונו מפני רצון ה' בזה שוה רשב"י והיותר קטן כו'.</p> <p class=bodytext> <span class=cup>ובזה</span> יובן ההפרש שבין ג"ע לעוה"ב כי ג"ע הוא בחי' השגה לכן יש בזה חילוקי מדרגות, שבודאי השגת רשב"י יותר גבוה מפני שנשמתו אשר בגוף הי' בבחי' כלות הנפש במס"נ כו', משא"כ מי שאין לו רק נפש דעשי', אבל עוה"ב הוא שכר מצות שבפו"מ ששרשם בבחי' כתר שבכתר בחי' תענוג הפשוט ולכן גם הגוף יהנה ויתענג מהארה אלקי' זו, כמשארז"ל עוה"ב אין בו אכילה ושתי' כו', שיהי' הארה יותר גבוה גם מאדה"ר שקודם החטא, שעקבו של אדה"ר מכהה גלגל חמה כו', אבל מ"מ הי' בו אכילה, אבל עוה"ב אין בו אכילה כלל אפי' אכילה רוחני' כו'. וזהו אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות כהלכתן מיד נגאלין שהוא בחי' עוה"ב אשר בו א"ח וא"י יחד, כי עוה"ב הוא התגלות בחי' כתר שבכתר ואין שייך בזה לומר מעלה ומטה, והוא כמשל העגול שבאמצעיתו מתציירין קוין והגם שהקוין מחברים מעלה ומטה של העיגול מ"מ יש בהם בחי' מעלה ומטה, ושייך בזה לומר הליכה מלמעלה למטה או מלמטה למעלה, משא"כ עצם העיגול אין שייך בו לומר שזה הולך למטה וזה הולך למעלה כי אפשר לומר שהוא להיפוך מאחר שעצם העיגול אין בו מעלה ומטה כלל.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קכז</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> הדוגמא זו הי' במ"ת שהי' ג"כ בחי' זכור ושמור בדבור אחד כו', והוא ענין מארז"ל מי גילה רז זה לבני שהקדימו נעשה לנשמע. כי ענין נשמע הוא בחי' ביטול רצון וגם הוא ענין אסיפה וקיבוץ כמו וישמע כו' היינו קיבוץ כל הכוחות שאין לו רצון ותענוג ומח' ומדות בלתי לה' לבדו, כמו עד"מ אהבת דוד ויהונתן שאהבת נפשו אהבו, שהתפשט מחגורו עד מעילו ונתן לדוד, כי אהבתם הי' אהבה עצמי' והי' לאחדים כו'. ונעשה הוא בחי' או"י היינו שאמרו נעשה בחי' פנימי' רצון ה' אשר אין אתעדל"ת מגעת לשם כלל. ואלו אמרו תחלה נשמע שהוא בחי' ביטול רצון לא הי' נמשך רק בחי' אשר לפי ערך הביטול שלהם, רק אמרו נעשה הוא ענין ההמשכה שמלמעלה למטה בלתי העלאת מ"נ ואח"כ ממילא נשמע כו'. וזהו זכור ושמור בדיבור א' נאמרו, שבחי' או"י ואו"ח נתכללו יחד, כי ההתגלות הי' מבחי' עצם כו' מה שאין הפה יכול לדבר ואין האזן כו'. הנה פה הוא בחי' מל' פה קרינן לה, והפה הוא בחי' מקבל ובחי' משפיע, כי בחי' מל' לית לה מגרמה כלום רק מה שמקבלת מלמעלה, וגם הוא בחי' משפיע אחר שמקבל. וגם בחי' בינה הוא מקבל ומשפיע. והנה בחי' מל' ובינה בעת שמקבל אינו משפיע ובעת שמשפיע אינו מקבל, ובמ"ת הי' הגילוי מבחי' כתר שבכתר אשר אין שייך לומר בחי' משפיע ומקבל, ואז הפה יכול לדבר כו', שבחי' מקבל ומשפיע נתכללו והיו לאחדים כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> כדוגמא זו מצינו ג"כ כעת והוא ענין התלבשות הנשמה בתוך הגוף, שהנשמה היא משפיע והגוף הוא מקבל, שהרי הנשמה מחי' את את הגוף. והנה ידוע שע"י התלבשות הנשמה בתוך הגוף אזי ]ניתוס[ף חיו' בהנשמה. או כמו המרכבה שנושאות את הכסא הגם שהם מקבלים מ"מ נושאים את הכסא למדרגה גבוה מהכסא עצמה כו' א"כ הם בחי' משפיעי' ג"כ, נמצא שלא נודע מי הוא המשפיע ומי הוא המקבל. אך שכעת הוא או זה משפיע או זה מקבל, שבעת שזה משפיע אינו נק' מקבל כו', אבל לעתיד יהי' התגלות בחי' עצמות אא"ס כמשל העיגול הנ"ל, ואז יהי' זכור ושמור בדבור א' כו'. וז"ש יהללו שמו במחול דקאי על לעתיד שיהי' התגלות בחי' עיגולים אשר אין בו מעלה ו]מטה והוא[ למטה כמו למעלה כו' . . .</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>