בהעלותך את הנרות
קלג
בעז"ה, פ' בהעלותך
בהעלותך את הנרות כו', הנה יש ב' בחי' העלאת הנרות שהוא ענין הדלקת הנרות והטבת הנרות כדי שיוכל לקבל הדלקה. הנה כתיב צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו כו' וכתיב לבבתני אחותי כלה, שכנס"י נק' בשם לב. ויובן הענין עד"מ מבשרי כי באמת אין לו גוף ולא דמות הגוף אך בצלם אלקים עשה את האדם כמ"ש בצלמינו כדמותינו, ולכן מבחי' אדם של מטה יובן ג"כ בבחי' אדם דלעילא מ"ש ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם, וכמאמר תלת שליטין אינון לעילא מוחא ולבא וכבדא כו'. והענין הוא כי אדם הוא אלף דם, פי' כי הנפש קודם בואה לגוף יש בה צער ותענוג כמו שידוע שהנפש היא בגיהנם שהיא בלא גוף ובודאי הוא בחי' צער רוחני. וכמו"כ הנפש היא בג"ע ומתענגת בבחי' תענוג רוחני, שבודאי אין ערוך לבחי' התענוג והצער כמו שהיא בגוף שאז התענוג והצער הוא גשמי. וכמו"כ בשכל ומדות כו'. נמצא שנשתנה הנפש ממהות למהות בירידתה בגוף ויש לה צער ותענוג ומדות כו' שהוא אותו הצער והתענוג עצמו והמדות שהיו בה בתחלה קודם ירידתה בגוף, אך שמשתני' ממהות למהות והוא בחי' אלף דם. והממוצע הוא בחי' רוח החיים אשר בלב כי כדי שתשתנה מרוחני' לגשמיו' צריך לזה בחי' ממוצע והוא בחי' רוח אשר בלב. כי הנה כתיב כי הדם הוא הנפש, שחיות הנפש מתלבשת בדם, וידוע שחלל השמאלי שבלב הוא מלא דם והדם אשר בו אינו דם שלו רק הוא קיבוץ הדמים מכל האיברים כי לב לית לי' מגרמי' כלום רק הלב נעשה ע"י קיבוץ כל הדמים של כל האיברים ללב בבחי' העלאה ואח"כ