מאמרי אדמו"ר האמצעי - הנחות - תקע"ז - בהעלותך את הנרות

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעי </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/index.htm">מאמרי אדמו"ר האמצעי</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/index.htm">הנחות - תקע"ז</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/24/index.htm">בהעלותך את הנרות</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בהעלותך את הנרות</h3><div class=pageno>קלג</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>בעז"ה, פ' בהעלותך</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>בהעלותך</span> את הנרות כו', הנה יש ב' בחי' העלאת הנרות שהוא ענין הדלקת הנרות והטבת הנרות כדי שיוכל לקבל הדלקה. הנה כתיב צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו כו' וכתיב לבבתני אחותי כלה, שכנס"י נק' בשם לב. ויובן הענין עד"מ מבשרי כי באמת אין לו גוף ולא דמות הגוף אך בצלם אלקים עשה את האדם כמ"ש בצלמינו כדמותינו, ולכן מבחי' אדם של מטה יובן ג"כ בבחי' אדם דלעילא מ"ש ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם, וכמאמר תלת שליטין אינון לעילא מוחא ולבא וכבדא כו'. והענין הוא כי אדם הוא אלף דם, פי' כי הנפש קודם בואה לגוף יש בה צער ותענוג כמו שידוע שהנפש היא בגיהנם שהיא בלא גוף ובודאי הוא בחי' צער רוחני. וכמו"כ הנפש היא בג"ע ומתענגת בבחי' תענוג רוחני, שבודאי אין ערוך לבחי' התענוג והצער כמו שהיא בגוף שאז התענוג והצער הוא גשמי. וכמו"כ בשכל ומדות כו'. נמצא שנשתנה הנפש ממהות למהות בירידתה בגוף ויש לה צער ותענוג ומדות כו' שהוא אותו הצער והתענוג עצמו והמדות שהיו בה בתחלה קודם ירידתה בגוף, אך שמשתני' ממהות למהות והוא בחי' אלף דם. והממוצע הוא בחי' רוח החיים אשר בלב כי כדי שתשתנה מרוחני' לגשמיו' צריך לזה בחי' ממוצע והוא בחי' רוח אשר בלב. כי הנה כתיב כי הדם הוא הנפש, שחיות הנפש מתלבשת בדם, וידוע שחלל השמאלי שבלב הוא מלא דם והדם אשר בו אינו דם שלו רק הוא קיבוץ הדמים מכל האיברים כי לב לית לי' מגרמי' כלום רק הלב נעשה ע"י קיבוץ כל הדמים של כל האיברים ללב בבחי' העלאה ואח"כ</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קלד</div></p> <p class=bodytext>נמשך מלב לכל האיברים לפי מזגו ע"י גידין, כי יש גידי הדם הממשיכי' הדם מהלב לכל האיברים וגם עורקי' שאין בהם דם ונק' גידי החיות שממשיכי' חיות לכל האיברים הוא ג"כ ע"י הלב כו' והוא ענין דפיקו דלבא ברצו"ש, שהלב הוא הממשיך חיות לכל אבר בפרט עד צפורני הרגל שהחיות אשר שם הוא יותר מצומצם. או כמו שערות הראש שנק' בחי' צומח שבדומם לבד שהרי אם יחתוך אותן אין מרגיש כאב כלל כו', גם להם ממשיך הלב חיות, כי לב פליג לכל שייפין ע"י גידי הדם שבדם נתלבש חיו' הנפש כמאמר רביעית דם שהנפש תלוי' בו כו'. ויובן זה בענין רוחני מעט יותר והוא שקיבוץ כל תשוקת האיברים נתקבץ בלב והוא מה שנתעורר בחי' אהבה בלב או שנאה וכדומה הוא מחמת שהרצון של כל האיברים שהוא הפנימי' שהאיברים נמשכי' אחריו נתקבצו כולם בלב, כי בלב הוא כנישא דכולהון כו'. והנה כדי שישתנה מחיות רוחני' לחיות גשמי להתלבש בדם כנ"ל צריך לזה אמצעי, והאמצעי הוא בחי' רוח אשר בלב כו', או מ"ש כל הנחלים הולכים אל הים, כי ארעא חלחולי מחלחלי דרך גידי הארץ מהתהום ונעשה מזה ים ומהים נעשה ד' נהרות וחוזרים ושבים אל הים שהוא ג"כ בחי' העלאה והמשכה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וכמו"כ</span> יובן הענין בעבודת ה' כי ידוע דא"ס הוא אחדות פשוט בתכלית הפשיטות וכמאמר לית מחשבה תפיסא בי' כלל, ומה שבחי' א"ס נתקבל ונתפס בנשמות ישראל הוא בחי' שינוי ממהות למהות, ונק' בשם לב ג"כ שהוא ג"כ בחי' העלאה והמשכה, היינו שמה שכל א' מישראל נתעורר ברוח תשובה והוא בחי' יהדותו אשר בכל א' מישראל, או מה שגם קל שבקלים מוסר נפשו על קדה"ש וכו', זהו בחי' העלאה לבחי' הלב העליון כו'. וההמשכה הוא מה שנמשך מבחי' לב העליון לכל או"א מישראל בפרט, כמו אפי' מי שאין לו רק בחי' נפש דנפש דמל' דעשי' כמ"ש שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו, גם בבחי' רגל וצפרנים בחי' עקבי משיחא כו' כולם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קלה</div></p> <p class=bodytext>מקבלים מבחי' לב כו', שלכל א' לפי ערכו נמשך להיות מתפעל לפום מה דמשער בלבי'. ועל הקוטב הזה הוסדה כל התפלה בשתים לפניה ופסד"ז שהוא כדי שיתקבל בלב ישראל בחי' אלקות וכמארז"ל עבודה שבלב זו תפלה, כי קודם התפלה הנשמה היא רק באפו כמ"ש חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו הגם שמתפשט' מעט ממוח אבל אינו נמשך בלב כו'. ומ"ש שמע ישראל כו' שהוא בחי' השגה במוח קאי על משכן הנשמה אשר במוח שאינה משתנית כלל ממהות למהות רק התפעלותה הוא מצד עצמו' אלקו' כו'. ומ"ש ואהבת בכל לבבך שהוא בדרך ציווי קאי על עבודה שבלב היינו שיהא הלב מתפעל ששם נשתנה ממהות למהות, צריך לזה ציווי היינו לייגע עצמו בהתבוננות כו'. וכמו"כ יובן למעלה בתלת שליטין דלעילא מוחא ולבא כו', שבחי' מוחא הוא התלבשות אא"ס בחכמה שהוא בלי שינוי כלל והוא בחי' במח' אחת אשר צופה ומביט עד סוף כל הדורות בסקירה אחת והוא בחי' הכלל הכולל יחד כל הפרטים. כי מ"ש בראשית ברא אלקים בחוכמתא או מ"ש ה' בחכמה יסד ארץ, אינו רק בחי' חכמה השייך לדבר העשי' ההוא אבל בחי' מח' אחת הוא בחי' מח' וחכ' כללי' ושם הוא התלבשות אא"ס בלי שינוי כלל. וכמו"כ בישראל יש ב' בחי' אלו, כי הנה ארז"ל נש"י עלו במח' שהוא בחי' מח' כללי' כו' והוא משכן הנשמה אשר במוח ומה שנמשך ללב שם נשתנה כנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> ארז"ל עבירה מטמטמת לבו של אדם, ולא אמרו מוחו של אדם, כי משכן הנשמה היא במוח ולא שייך בזה טמטום כלל, רק בלב שם אפשר להיות טמטום ע"י עבירה. והוא כמשל בגשמיות שיש חולי הגוף באיברים הפנימי' או באיברים החיצונים ולא יוכל להיות העלאה לבחי' לב ולא המשכה. כמו"כ יובן בעבודת ה' כמ"ש כ"א עונותיכם מבדילים ביניכם כו' שיש עונות המבדילים ביניכם לבין אלקיכם שלא אפשר להיות העלאה והמשכה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קלו</div></p> <p class=bodytext>מבחי' לב העליון. וזהו מארז"ל עבירה מטמטמת לבו כו', שכמו שיש חולי הגוף כן יש חולי הנפש ובחי' מסוכנת שהוא קרוב למיתה לגמרי. והנה כתיב הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי וכמ"ש רפאינו ה' ונרפא, כמו הרפואה גשמיו' שמרפאת החולי היינו שממשכת חיות חדש כי המאכל הוא בחי' חיבור הנפש בגוף באדם בריא אבל כשנתקלקל החיו' אינו מועיל לו המאכל רק רפואה שהוא בחי' סם חזק הממשיך חיות חדש מעיקרו כו'. כמו"כ יובן בעבודת ה' שאם יש עונות וחטאים המבדילים שהוא בחי' חולי הנפש לזאת צריך רפואה, והרפואה היא בב' דברים תורה ותשובה. תורה היא רפואה שמלמעלה למטה ותשובה מלמטה למעלה, ושניהם קדמה לעולם כמארז"ל תורה ותשובה קדמו לעולם. ולכאורה אינו מובן שבחי' תורה הוא דייקא כשיש מי לקיים אותה, או תשובה שהוא דייקא לנפש החוטאת, אבל כשלא הי' עולם עדיין איך שייך בחי' תשובה ותורה. אך הענין הוא כי הפי' קדמה לעולם הוא שהם למעלה מבחי' עולם, כי עולם נק' בחי' השתלשלות ובחי' תורה ותשובה שרשם הוא למעלה מבחי' עולם, וע"י שיומשך תוס' אור חדש מלמעלה מן ההשתלשלות ששם אין מגיע פגם חטא ועון, עי"ז יתמלאו כל החסרונות והפגמים. וזהו מארז"ל הקב"ה הקדים רפואה למכה שהוא ע"י ב' דברים שקדמו לעולם תורה ותשובה, כי ע"י לימוד התורה שהוא דבר ה' ממש כמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך, דברי ממש. וכידוע שתרי"ג מצות התורה המה תרי"ג ארחי' דגלגלתא שהוא בחי' רצונו העצמי, כי המצות הם פנימי' רצונו שהוא למעלה מרצון להשתלשלות כו', עי"ז נמשך תוס' אור חדש שהוא בחי' רפואה היינו להמשיך חיות חדש כנ"ל. ובחי' תשובה הוא הרפואה שמלמטה למעלה, היינו שקלקול הדמי' גופא יתוקנו עד"מ והוא ע"י מרירות מעומקא דלבא איך שמקושר בעמקי רע ונגע אל לבו במאד נמצא שנתהפך מרירו למתקא מרע לטוב כו'. וזהו יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, כי תורה ומע"ט הוא ענין א', ובעוה"ז דייקא יכול להיות רפואה לנפש החוטאת ע"י ב' בחי' תורה ומע"ט, אבל בעוה"ב אין תקנה לחולאת ע"י רפואה וכמ"ש במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קלז</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> ענין צאינה וראינה בנות ציון כו', בנות ציון הם נשמות בלא גופי' וכאשר יצאו מלמעלה וירדו בגוף ויש בהם חולאת כנ"ל אשר א"א להיות בהם בחי' ראי' באלקות כו', התרופה להיות בחי' ראי' הוא ע"י ב' דברים תורה ותשובה. וזהו ביום חתונתו וביום שמחת לבו, חתונתו זו מת"ת וביום שמחת לבו זו בנין בהמ"ק שיבנה כו' בחי' תשובה כמארז"ל אם עושין תשובה נגאלין כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>