בהעלותך את הנרות
קלח
פ' הנ"ל
בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות כו' וכתיב ויעש כן אהרן כו'. הנה ידוע שהתורה היא נצחיו' וישנו בכל דור ודור בחי' העלאת והטבת הנרות. הנה כתיב נר ה' נשמת אדם, שהנשמה נק' בשם נר, וזהו ענין בהעלותך את הנרות דקאי על העלאת הנשמות כו'. ולהבין כ"ז הנה בנר יש שלשה דברים אור ופתילה ושמן משא"כ אם יחסר א' מאלה דהיינו אור בלא פתילה אין לו במה להאחז. ואור ופתילה בלא שמן אזי יהי' קופץ ומסכסך כו' או שידלוק במהרה. אבל ע"י שמן דייקא ידלק הנר משך זמן. וכמו"כ בנשמה יש ג' בחי' אלו וע"ש זה נק' בשם נר. וצ"ל דבשלמא שם אור שייך לקרות להנשמה מפני שהיא אור אלקי, ואיך שייך לקרות בשם נר. אך הענין הוא דאמיתית הנשמה נק' בשם אור כמ"ש אור זרוע לצדיק, והוא ענין הביטול אשר יש בכל נפש מישראל, כמו יש שבטל במוח ע"י השגה בשכל והתבוננות כו'. ויש שהביטול שלו הוא בלב. וענין הביטול אינו ענין שנתבטל לגמרי מן העולם רק הוא ענין הזזה ממעמדו (והוא הנק' בל"א אראפ פאל ביי זיך זייער שטארק כו'). ויש שהביטול שלו הוא רק במעשה שאין לו ביטול לא במוח ולא בלב רק שהוא מבטל עצמו ע"י מעשה להיות סומ"ר וע"ט בפו"מ, ואיך שיהי' המכוון א' הוא שהוא ענין ביטול לאלקות, בחי' זו נק' בשם אור שהוא בחי' הארת אלקי, כי הנשמה נלקחת מאלקות לכן בטבע היא בטילה לאלקות כמו המלאכים שנק' בני אלקים שהם בחי' אלקו' (הנק' בל"א געטליך כו'). כמו"כ הנשמה היא חלק אלוק כו', וזהו נר ה' נשמת אדם. ויש אדם אשר לעומת זה, והוא הנפש הבהמית אשר היא ג"כ בציור אדם, בחי' שכל ומדות, אבל הוא ההיפוך ממש מאלקות, שטבע נפש הבהמית הוא רק להשכיל שכל גופני והמדות המה ג"כ לדברי' גשמיי' להתאוות תאוה להיות נדמה כבהמה ממש כו' ורחוק ערכה מאד להתפעל מאלקות כו', ונק' בשם פתילה. והנה אנו רואים שגם הנפש הטבעי' נתפעלת מאלקות שהרי השכל שמשכיל בהתבוננות אלקו' הוא באותו שכל ממש שיש לו בזה העולם ובאותו לב ג"כ אשר בזה