מאמרי אדמו"ר האמצעי - הנחות - תקע"ז - להבין שרש ענין מרגלים

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעי </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/index.htm">מאמרי אדמו"ר האמצעי</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/index.htm">הנחות - תקע"ז</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/26/index.htm">להבין שרש ענין מרגלים</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>להבין שרש ענין מרגלים</h3><div class=pageno>קמב</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=headingintext>יום ג' פ' שלח לך, בחצר סילוע</p></p> <p class=bodytext><p class=zman>יום ג' פ' שלח לך בחצר סילוע</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>להבין</span> שרש ענין מרגלים שלא רצו ליכנס לא"י כמ"ש וימאסו בארץ חמדה כו', שהלא משה בחר אותם ומסתמא היו צדיקים גדולים ומפני מה לא רצו ליכנס לא"י ומשה בעצמו רצה. וגם להבין מ"ש ויהס כלב את העם כו' כי טובה הארץ מאד מאד, כי ידוע שמאד הוא ענין אשר בלתי מוגבל, ומאד השני הוא שבחי' מאד הראשון אשר הוא בלתי בע"ג הוא כבע"ג לגבי מאד השני. וגם להבין מ"ש אם חפץ בנו ה' כו'. אך הענין הוא כי הכניסה לא"י הי' נדמה למרגלים שהוא בחי' ירידה להם כי שרש המרגלים הוא מבחי' מח', כי דור המדבר היו דור דעה מבחי' דעת ומח' למעלה מבחי' דיבור, והוא בחי' לאה ורחל כי לאה הוא עולם המח' ורחל הוא עולם הדיבור, ושרש המרגלים הוא מבחי' לאה וא"י הוא בחי' רחל בחי' דיבור כו'. והנה אמרו בזוהר כד אתכפיא ס"א לתתא אסתלק יקרא דקב"ה בכולהו עלמין, וענין בכולהו עלמין הוא הן בעולם המח' והן בעולם הדיבור שהוא בחי' לאה ורחל, אסתלק יקרא דקוב"ה מחמת דאתכפיא ס"א. ולכאורה אינו מובן שהרי יניקת החיצונים וקליפות אינו רק מבחי' מותרות וחיצוני' דחיצוני' וע"י אתכפיא ס"א יהי' אסתלק כו' בכולהו עלמין. וגם ע"פ מארז"ל במקום שבע"ת עומדים צד"ג אין יכולים לעמוד וכמו גבי ראב"ד שיצאה נשמתו בבכי' וקינא לו רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת, שרבי הי' יחיד בדורו בתומ"צ קינא לראב"ד שהי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קמג</div></p> <p class=bodytext>מקושר בכל עמקי רע ונהפך מרע לטוב ע"י תשובה במרירות עצום מעומקא דלבא שהוא ענין אתכפיא ס"א לבד ויהי' זה גדול מצד"ג כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>להבין</span> כל זאת צריך להקדים ענין עיגולים ויושר ונק' בחי' נפש ורוח. ויובן עפ"י משל הרב המשפיע שכל לתלמיד אם יאמר לו כל הסבר ואריכת הדברים אזי לא יוכל התלמיד לקבל כלל מחמת קוצר כלי שכלו מהכיל, אזי הוא אומר לו הקיצור והתמצית של כל האריכות, והקיצור אינו קיצור גמור מרוחב השכל, דהיינו שנאמר שאינו רק חלק קטן מהשכל, רק אדרבה כל עומק השכל בכל פרטי הרחבת הדברים נכללו בו. וראי' ממה שארז"ל עד ארבעין שנין לא קאים אינש אדעתא דרבי' אבל אחר ארבעים שנה קאים אדעתא דרבי' והוא מצד שבהקיצור אשר למד מרבו כמארז"ל לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה, הי' נכלל בו כל אורך ההסבר, כי אם לא הי' נכלל בהקיצור כל רוחב השכל מאין הי' בא על התרחבות השכל אחר שאמר לו רק הקיצור. אלא שבהקיצור נכללו כל הפרטי', רק אם יאמר לו השכל באורך ורוחב לא יבין המקבל כלל לכן אומר לו הקיצור. ונמצא שהשכל התלמיד הוא מוקף בתוך אותו השכל והשכל מקיפו. או למשל הלומד בעצמו איזה ענין אשר יש בזה חכמה עמוקה הגם שמבין הכלל של השכלה ההיא אבל אינו יודע עדיין כל פרטי פרטי' ואורך מילי של השכל ההוא. או כמשל התינוק שיש בו חכמה בהעלם ואח"כ כשנתגדל בא לידי גילוי בפרט כי אם לא הי' בו בחי' חכמה בקטנותו הגם שהי' מייגע עצמו אח"כ לא הי' מוצא בחי' חכמה, מאחר שלא הי' בתחלה כו'. רק הענין שבתחלה בקטנותו הי' בו כל אופני החכמה הבאים לידי גילוי בגדלותו רק שהוא בקטנות והעלם, וכמו</p> <p class=bodytext>בוצין מקטפי' ידיע כו', והוא ענין הצלם כו'. ובחי' זאת נק' בחי' עיגולים</p> <p class=bodytext>והיכלות. וכמו"כ יובן למעלה שבחי' עיגולים והיכלות יש בכל עולם וגם</p> <p class=bodytext>לפני עולם האצי' יש ג"כ בחי' היכלות כי א"ס הוא פשוט בתכלית הפשיטות, וכדי שיתהוה עולם האצי' מוכרח להתעלם בחי' עצם האוא"ס כדי שיתהוה</p> <p class=bodytext>עולם האצי'. וכמו"כ בע"ס דאצי' שהוא בחי' עלה ועלול משפיע ומקבל.</p> <p class=bodytext>וכמו"כ מאצי' לבריאה כי כמו שאין ערוך בין המאציל לנאצלים, כן</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קמד</div></p> <p class=bodytext>אין ערוך בין אצי' לבריאה, כי הבריאה היא בחי' יש מאין, וכן מבריאה ליצירה ומיצירה לעשי' שהוא בחי' היכלות דנוגה דעשי' שהוא בחי' הסתר אלקות בתכלית ההסתר, וגם הארץ היא כדור עיגולי כו'. ונמצא מובן עכ"פ שבחי' עיגולים והיכלות הוא בחי' ההסתר מה שבחי' אלקות מסתתר ומתעלם כדי שיתהוה עולם האצי' ומאצי' לבי"ע. וז"ש כאשר יהי' האופן בתוך האופן, מתעגל וחוזר ומתעגל עד שהעיגול האחרון הוא המוסתר יותר מכולם כנ"ל. וגם יובן עפ"י משל אחר כמו ענין רצון ושכל ומדות ומח' כו', שאין השכל משיג עצם הרצון כמו מה שרוצה ברצונו עדיין הרי הוא בחי' רצון ואינו שייך כלל לשכל, ואח"כ מתחיל להתחכם למצא טעם לרצון אזי נסתלק עצם הרצון ולא נשאר כ"א אפס קצהו. וכן משכל למדות שע"י השכל נתפעל בלב אזי מסתלק עצם כח השכל. וכמו שנראה בהתפעלות הלב בתפלה, שכאשר נתפעל בלב אזי נסתלק המוחי' שהוא השכל של המדה. וכמו"כ ממדות למח' כו'. והנה כ"ז נק' בשם עיגולים ונפש. ובחי' יושר שהוא בחי' רוח הוא בחי' התיישבות האור בכלי. ויש בזה חילוקי מדרגות כמו דצח"מ שבדומם החיו' מעט וכו', עד שבמדבר נראה יותר החיות גם מבחי כו'. וכמו"כ יובן בעבודת ה' שיש נשמה דבריאה ונשמה דיצירה שהוא ענין התיישבות האור אלקי, היינו שבחי' הנשמה משגת בחי' אלקות ונשמה דבריאה הוא השגה יותר ונשמה דיצירה השגתה מועטת. והוא ענין אור בכלי היינו שהכלי מכיל את האור. כי במלת כלי יש ב' פי', הא' הוא לשון מכיל והיינו כנ"ל שהכלי מחזיק את האור, והוא כמשל הכוס שלפי ערך הכוס ככה יחזיק מים. וכמו"כ הוא בבחי' יושר שהוא בחי' התיישבות האור בכלי כו'. והפי' הב' של כלי הוא לשון כליון והוא בחי' עיגולים, היינו שאין הכלי יכול להכיל את האור כמו שהוא לכן מוכרח האור להסתלק בעצמו שהוא בחי' כליון והעדר עד שלא ישאר רק לפי אופן המקבל כנ"ל וד"ל. וגם בזה הקיצור כולל כל האריכות רק שהוא בהעלם כנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> בזה יובן מאמר הזוהר כד אתכפיא ס"א לתתא אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין, כי סטרא אחרא הוא העיגול היותר אחרון כמו היכלות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קמה</div></p> <p class=bodytext>דנוגה דעשי', וע"י אתכפי' ס"א דהיינו להשליך מנגד כל רצונות הזרות עי"ז אסתלק יקרא כו'. הענין הוא כי העיגולים וההיכלות שהם בחי' העלמות והסתרים הכל הוא מן המשפיע כי הוא עשה אותם, ולגבי' אין הפרש כלל בין עיגול ראשון לעיגול היותר אחרון. ולכן כד אתכפיא ס"א לתתא שהוא בחי' עיגול היותר אחרון עי"ז אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין אפי' בעולם המח' שהוא ג"כ בחי' היכל נגד מה שלמעלה, וגם לשם יהי' נמשך תוס' אור. ובזה יובן מארז"ל אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה, דאין שייך לומר דקאי על קדושת הנשמה שהרי הנשמה אין צריכה לקדש אותה שהרי היא קדושה בעצם, רק קאי על הגוף שאם מקדש עצמו להיות בבחי' אתכפי' ס"א לקדש עצמו בדבר המותר לו וכ"ש בתאוות איסור אזי מקדשין אותו מלמעלה הרבה. והיינו כנ"ל כי הגם שהגוף הוא נמשך ע"י תאוה כמ"ש הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי כו' שהוא בחי' הסתר אלקו' בתכלית בחי' עיגול אחרון, מ"מ ע"י בחי' אתכפיא כנ"ל אזי מקדשין אותו הרבה מלמעלה כנ"ל, כי לגבי המשפיע שוה עיגול ראשון כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ובזה</span> יובן ענין המרגלים שלא רצו ליכנס לא"י, כי על א"י נאמר ארץ אוכלת יושביה, פי' ששרש ז' העממין הוא מבחי' ז' מלכין קדמאין אשר לפני מלוך מלך כו' וירדו למטה, והוא ענין רפ"ח ניצוצין שנפלו וירדו למטה. ולכן נק' א"י ארץ כנען קודם התיקון שהוא בחי' רע גמור ושרשם מלפני מלוך כו' כמ"ש אנשי מדות כו'. וכוונת הכניסה לא"י הוא כדי שיקיימו מצות התלויות בארץ כמ"ש כי תבאו אל הארץ כו'. וכן משמע בהרבה מקראות שקיום המצות הוא בארץ דייקא. וקיום המצות הוא בב' אופנים מ"ע ומל"ת. ויש בזה דקדוקי' באיזה אופן יהי' המצוה, שאם לא עשה כהלכתה אזי אינה מצוה כלל כמו סוכה שהיא גבוה כו'. וענין מ"ע הוא המשכת אלקו'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קמו</div></p> <p class=bodytext>בכלים מכלים שונים שע"י עשיית המצוה כהלכה אזי נמשך גילוי אלקות. ומל"ת הוא הרחקת הרע סור מרע וע"ט כו', והוא ענין בירור הטוב מרע ע"י קיום מ"ע ומל"ת. והמרגלים לא רצו ליכנס בא"י. הענין הוא ע"ד דוגמא כמ"ש באברהם אבינו שקיים כל המצות ואפי' מצות התלויות בארץ, הגם שלא הי' בא"י, אך שקיים אותם ברוחני', וכמו"כ רצו המרגלים כי שרשם הוא מבחי' מח' עליונה אשר אין שם רע כלל כמ"ש ימותו ולא בחכמה שבחי' מל' דייקא היא היורדת בבי"ע לברר בירורי עה"ד טו"ר שהוא רפ"ח ניצוצין שנפלו משבה"כ, אבל בבחי' חכ' ומח' עליונה לא הי' בחי' מיתה, והי' רצונם שיהי' הגילוי אלקו' למעלה בשרשם היינו שגם שרשם בחי' מח' ג"כ הוא בחי' היכל שהוא בחי' הסתר אלקו' לגבי בחי' עליונה ורצו שיהי' שם הגילוי רק במקיפי' עליונים, משא"כ ע"י המצות מעשיות הגם שיהי' ג"כ הבירור טוב מרע ויהי' המשכת אלקות היינו שיתקבל בישראל ע"י מצות מעשיות בחי' אוא"ס, מ"מ לא יהיו רק בבחי' מקבל היינו שנעשו כלי שיכולים לקבל השפעת אוא"ס ממש, אבל מ"מ הוא בערך משפיע ומקבל, והוא כמו למשל תלמיד שקאי אדעתי' דרבי' שמ"מ הוא בערך משפיע ומקבל, אבל המרגלים רצו שיהי' הגילוי אלקו' למעלה בשרשם ולא יהי' בבחי' משפיע ומקבל כלל. אך באמת טעו בטעות גדול. וז"ש טובה הארץ מאד מאד אם חפץ בנו ה', שמאד הראשון קאי על מעשה המצות שהוא בחי' יושר שנמשך אלקות בכלים מכלים שונים וההמשכה היא מבחי' עצמו' אוא"ס. ומאד האחרון הוא תשובה קאי על כוונת המרגלים, היינו שהא בהא תליא שאם יהי' התגלות אלקות ע"י המצות שהוא מ"ע ומל"ת שהוא להרחיק הרע אשר נפל למטה שהוא בחי' עיגול היותר אחרון, אז יהי' הגילוי גם בעיגול היותר עליון כי נעוץ תחב"ס כו'. וזה הוא התשובה על טעותם שנדמה להם שהוא בחי' ירידה לקיים המצות בגשמיות לברר טוב מרע ורצו שיהי' ההתגלות למעלה כו'. והשיב להם יהושע וכלב טובה הארץ מאד מאד שממילא יהי' ע"י מאד הראשון שהוא בחי' מעשה המצות כנ"ל, יהי' מאד האחרון שהוא בחי' א"ס למטה כמו למעלה ולא בערך משפיע ומקבל כו' וד"ל.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>