וראיתם אותו וזכרתם
קמז
יום ד' פ' שלח לך
וראיתם אותו וזכרתם למען תזכרו ועשיתם כו'. להבין ענין ראי' וזכירה צריך להקדים מ"ש הנך יפה רעיתי הנך יפה כו', וברעיתי יש ב' פי'. הא' הוא לשון זן ומפרנס כמארז"ל ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים. והב' הוא לשון רצון והוא בחי' רעותא דלבא, כי התרגום של רצון הוא רעותא כו'. הענין הוא כי בחי' מל' שרש כללות נש"י מקבל מב' בחי' ממוח החכמה וממוח הבינה. ויובן זאת עד"מ מבשרי כי יש ב' חללי' במוח והוא מוח החכמה ומוח הבינה, מוח החכמה הוא קר ולח ומוח הבינה הוא חם ויבש. ולהבין ענין פנימי' חכמה ובינה צ"ל תחלה בחיצוני' והוא עפ"י הידוע כי חוש הראי' שבעין שרשה מבחי' חכמה והשמיעה שבאזן שרשה מבחי' בינה. וההפרש בין שמיעה לראי' הוא שענין השמיעה הוא שנתקרב הדבר אצלו בקירוב היינו ששומע מרחוק מה שמדבר זולתו ונכנס באזנו, נמצא שנתקרב אצלו הדבר. ויש בזה פנימי' וחיצוני' היינו ששומע קול לבד או ששומע בחי' דיבור שהוא ענין איזה שכל. ויש באזן הבחנה בין טוב לרע שדבר טוב קולט האזן ודבר רע נדחה, כי יש חללי' באזן הדוחים דבר רע שאינו מתקבל. ויש אזן מילין תבחן שהוא בבחי' פנימי' כו'. ובחי' הראי' הוא בחי' התפשטות חוץ מעצמותו בדבר זולתו. ויש בזה חקירה בפילוסופי' שיש דעה שבחי' ראי' הוא ג"כ מקרב הדבר אצלו שהרי נראה שע"י ראי' בכלי הבטה נתקרב אצלו הדבר, אבל אמיתי' הדבר הוא שהראי' בלא כלי הבטה הוא ענין התפשטו' דייקא מעצמותו לאותו דבר הנראה.