מאמרי אדמו"ר האמצעי - הנחות - תקע"ז - וראיתם אותו וזכרתם

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעי </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/index.htm">מאמרי אדמו"ר האמצעי</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/index.htm">הנחות - תקע"ז</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/27/index.htm">וראיתם אותו וזכרתם</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>וראיתם אותו וזכרתם</h3><div class=pageno>קמז</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>יום ד' פ' שלח לך</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>וראיתם</span> אותו וזכרתם למען תזכרו ועשיתם כו'. להבין ענין ראי' וזכירה צריך להקדים מ"ש הנך יפה רעיתי הנך יפה כו', וברעיתי יש ב' פי'. הא' הוא לשון זן ומפרנס כמארז"ל ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים. והב' הוא לשון רצון והוא בחי' רעותא דלבא, כי התרגום של רצון הוא רעותא כו'. הענין הוא כי בחי' מל' שרש כללות נש"י מקבל מב' בחי' ממוח החכמה וממוח הבינה. ויובן זאת עד"מ מבשרי כי יש ב' חללי' במוח והוא מוח החכמה ומוח הבינה, מוח החכמה הוא קר ולח ומוח הבינה הוא חם ויבש. ולהבין ענין פנימי' חכמה ובינה צ"ל תחלה בחיצוני' והוא עפ"י הידוע כי חוש הראי' שבעין שרשה מבחי' חכמה והשמיעה שבאזן שרשה מבחי' בינה. וההפרש בין שמיעה לראי' הוא שענין השמיעה הוא שנתקרב הדבר אצלו בקירוב היינו ששומע מרחוק מה שמדבר זולתו ונכנס באזנו, נמצא שנתקרב אצלו הדבר. ויש בזה פנימי' וחיצוני' היינו ששומע קול לבד או ששומע בחי' דיבור שהוא ענין איזה שכל. ויש באזן הבחנה בין טוב לרע שדבר טוב קולט האזן ודבר רע נדחה, כי יש חללי' באזן הדוחים דבר רע שאינו מתקבל. ויש אזן מילין תבחן שהוא בבחי' פנימי' כו'. ובחי' הראי' הוא בחי' התפשטות חוץ מעצמותו בדבר זולתו. ויש בזה חקירה בפילוסופי' שיש דעה שבחי' ראי' הוא ג"כ מקרב הדבר אצלו שהרי נראה שע"י ראי' בכלי הבטה נתקרב אצלו הדבר, אבל אמיתי' הדבר הוא שהראי' בלא כלי הבטה הוא ענין התפשטו' דייקא מעצמותו לאותו דבר הנראה.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קמח</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> השמיעה הוא דייקא בדבר רוחני שהוא בחי' קול ודיבור. והראי' הוא ג"כ על הדומם, ולפ"ז הראי' הוא למטה מן השמיעה. אך באמת הראי' למעלה כו', כי היא הנותנת מאחר שתוכל להתפשט עד הדומם ממש, מוכרח להיות ששרשה יותר גבוה, כי זהו הכלל שכל הגבוה גבוה יוכל לירד למטה, והיינו כי שרש הראי' הוא מבחי' חכמה ושרש השמיעה הוא מבחי' בינה לבד.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> כמו"כ יובן בעבודת ה' ההפרש שבין חכמה לבינה הוא עפ"י מ"ש כי יסוד אבא ארוך משל אימא, שבינה מסתיים בחזה כו'. הענין הוא כי בחי' בינה הוא השג' אלקו' ומבינה נמשך בלב כמ"ש בינה לבא כו', אין זה</p> <p class=bodytext>רק לפי שעה ולא נשאר הרשימו על כל היום להיות סו"מ וע"ט בפו"מ, כי בינה עד הוד אתפשטת היינו שנתפעל בלב ונעשה בחי' הודאה אבל אינו מתפשט עד למעשה. וזהו שמע ישראל וארז"ל השמע לאזניך כי ענין שמע הוא לשון הבנה ואין הפי' שיתבונן השכל דרך פשט לבד רק השמע לאזניך שיהא הלב שומע, וזהו שמע ישראל ואהבת כו' שנעשה מזה בחי' אהבה בלב אבל אינו מתפשט עד המעשה כו'. והטעם הוא כי בינה עצמה הוא בחי' מקבל מחכמה והוא בחי' כח הקליטה, ולכן איידי דטריד למבלע לא פליט, הגם שנעשה בחי' משפיע ללב אבל אינו יכול לירד עד למטה במעשה מצד שהוא בעצמו בחי' מקבל מחכמה, והוא בחי' אהבה שבלב כי יש אהבה וחסד, בחי' אהבה הוא האור, והחסד הוא ענין המעשה בפו"מ, כמו למשל שתי בנ"א שיש להם אהבה זע"ז אזי עושים חסד בפו"מ זל"ז ולכן חסד שהוא בחי' המעשה הוא ענף החכ' דייקא, אבל בחי' בינה הגם שמשפיע בלב להתפעל באהבה אבל אינו יכול להשפיע עד למעשה ולכן כתיב אשרי איש ירא את ה' ולא אשה שהוא בחי' בינה, משא"כ בחי' חכמה הוא דייקא בבחי' מעשה, כי ענין החכמה הוא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קמט</div></p> <p class=bodytext>בחי' ראי' עצמי' שאינו בחי' מקבל רק הוא בבחי' ראי' לאסתכלא ביקרא דמלכא וענינו הוא דייקא בבחי' מעשה, כי הוא ענין הזזה ממעמדו ומצבו הראשון (הנק' בל"א צורירט פון זיך בתכלית כו'), וזהו כמשל הנ"ל שהראי' הוא ג"כ על הדומם משא"כ השמיעה הוא לקול ודיבור לבד. כמו"כ הוא בעבודת ה' שבחי' חכמה בחי' ראי' מתפשט עד למעשה אבל השמיעה שהוא בחי' בינה אינו רק קול ודבור שהוא בחי' מדות שבלב כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ובזה</span> יובן ענין מארז"ל ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים, אביהם שבשמים הוא בחי' אוא"ס שבחכמה, וענין מפרנסין יובן עד"מ מהמאכל כי אנו רואים שבמאכל יש בחי' חכמה שהרי ע"י המאכל נתחזק אצל האדם כח השכל כי במאכל יש טו"ר ואם אוכל כבהמה למלאות תאותו אזי המאכל מגשם אותו להיות נעשה גס"ר, אבל אם אוכל לש"ש נעשה הרחבת הדעת באלקו' כמו אדלא אכילנא בישרא דתורא לא צלילנא דעתאי, נמצא שיש במאכל בחי' אדם. ואם הוא מצד פי ה' שבמאכל כמו מאמר תדשא הארץ, מ"מ אין זה רק בחי' כח אלקו' שבדשא והיאך יש בכח לחזק את האדם כו'. אך אכתי אינו מוכרח לפ"ז שיש במאכל בחי' שכל כי שמא הוא הסבה לבד היינו שהוא מחזק את הכלי חכמה שהוא בחי' החומר וממילא יומשך הצורה, אבל באמת אין במאכל בחי' שכל רק ההוראה הוא מצד חילוקי' בענין המאכלים שהרי כשאוכל מאכל דק אזי ניתוסף כח השכל יותר משאוכל מאכל גס ואם הי' המאכל רק סבה לבד כנ"ל לא הי' הפרש בין שאוכל מאכל זה או מאכל אחר, רק מוכרח שבמאכל גופא יש בחי' שכל כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> כמו"כ יובן בעבודת ה' שע"י בירור הטוב מרע שבמאכל שהאדם אוכל ניתוסף לו חיו' באלקו' ג"כ, וזהו ענין שמע ישראל שאנו אומרים בכל יום. הענין הוא כי ע"י האכילה לש"ש ניתוסף חיות באלקות ג"כ ע"י שנתחזק כלי המוח ונמשך הצורה במוח, כי באמת במאכל יש ניצוצות קדושות בחי' רפ"ח ניצוצי' שנפלו משבה"כ ולכן יש בכח המאכל לחזק כו'. וכמו"כ יובן</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קנ</div></p> <p class=bodytext>למעלה בענין ישראל מפרנסין כו' כי ע"י בירורי עה"ד טו"ר שהוא בחי' רפ"ח ניצוצי' קדושות שנפלו כו' עי"ז מפרנסין לאביהם שבשמים כמשל המאכל הנ"ל שנתחזק כלי החכמה עליונה שהוא ענין חכמה מוחא, ואז ממילא יומשך מהאור לכלי כו'. וכמו"כ בשבת כתיב כי קדש היא לכם וידוע דקודש הוא בחכמה כו'. והטעם שיש בכח כל נפש מישראל לפרנס לאביהם כו' הוא מפני שיש בכל ישראל ב' בחי' אלו בחי' חו"ב, כי בחי' מל' שרש נש"י מקבל ג"כ מב' הבחי' וכמשי"ת.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועתה</span> י"ל ענין פי' השני של רעייתי שהוא לשון רצון בלה"ק ורעייתי הוא לשון התרגום, כי התרגום של רצון הוא רעייתי. הענין הוא כי ענין התרגום הוא פי' וביאור להמקרא שאין התרגום על כל תיבה בלבד רק הוא פי' וביאור להבין דבר המקרא בהרחבה, וכמו מאן דמתרגם לי שבמארז"ל שהוא לפרש הדבר הנעלם כו'. וכמו"כ יובן בענין רעייתי שבלה"ק הוא רצון קאי כמו שהוא בבחי' חכמה עדיין, והגם שהכתר הוא למעלה מחכמה ואיך שייך לומר שרצון הוא בבחי' חכמה. אך הענין הוא כי באמת הכתר למעלה מרצון כי רצון הוא אותיות צינור הוא השפעה אשר מכתר לחכ' ע"י צינור דק שהוא מזל ונוצר כו'. והנה כמו שהוא בבחי' חכמה נק' בשם רצון בלה"ק וכשנמשך בלב אזי נתבאר הדבר אשר במוח היינו שהרצון אשר במוח בא לידי גילוי בלב. וז"ש הנך יפה רעייתי כו' שבישראל יש ב' בחי' אלו חו"ב כו' כנ"ל ולכן יש בכוחם לפרנס לאביהם שבשמים שהוא בחי' אוא"ס שבחכמה, כי בנפש ישראל יש בחי' חכמה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> ענין וראיתם אותו וזכרתם, כי שרש הראי' הוא מבחי' חכמה ולכן וזכרתם כי מוח הזכרון הוא מבחי' חכמה, ובכל נפש מישראל אפי' אצל פחותי ערך יש בחי' זכירה זאת שהוא בחי' חכמה. וז"ש ועשיתם ולא תתורו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קנא</div></p> <p class=bodytext>שהוא בחי' סו"מ וע"ט בפו"מ שהוא ע"י בחי' חכמה דייקא כנ"ל. ומ"ש השמר לך פן תשכח, קאי על בחי' בינה כי השכחה היא מבינה והזכרון הוא מחכמה כו'. ושניהם יש בבחי' מל' כמ"ש אבא יסד ברתא שהוא בחי' הארת החכמה אשר בבינה וכתי' הביטו אל צור חצבתם כו' שהוא בחי' אימא כמ"ש כאמה בתה, וכמו אימא אוזיפת מאנהא לברתא שהוא בחי' ה"ג כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ובזה</span> יובן ענין המעשה שר"ח ויטאל ביקש מר"י שיהי' אצלו זכרון ונתן לו מים מבארה של מרים, כי בארה של מרים הוא בחי' מל' שרש כנס"י ובחי' מל' מקבל מחו"ב ובחי' חכמה הוא יותר בבחי' מל' מבחי' בינה. ולכן כתיב וראיתם אותו וזכרתם דקאי על כל נפש מישראל שיש בו בחי' זכירה, ולכן ישראל בכוחם לפרנס כו' כי ברא כרעא דאבוה, הגם שהוא בחי' כרעא לבד מ"מ יש בו בחי' חכמה. וכמשל הטפה שמתציירין בו כל איברי פרטי' כידוע. וז"ש בנים אתם לה', כי אתה אבינו כו'. והנה כתיב יפה את רעייתי כתרצה שהוא היחוד והתאחדות מרצון המוח שהוא בחי' רצון החכמה ומרצון הלב שהוא בחי' רעותא דלבא יחד, ע"י שיאיר עליהם הארה הגבוה משניהם יחד, כמו בקרבן שהיו כהנים ולוים וכהן הוא בחי' חסד ענף החכמה והלוים עבודתם בשיר הוא בחי' גבו' דאי]מא[ ובקרבן נתייחדו יחד כו', וכדוגמא שהי' במת"ת רואים את הנשמע ושומעים את הנראה בחי' ראי' ושמיעה הוא חו"ב כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קנב</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>ועתה</span> י"ל ענין עיניך יונים שהוא מדרגה יותר גבוה שהוא על עצמו' הנפש קודם בואו לגוף. כי הנה ענין הנ"ל בבחי' חו"ב הוא בחי' אדם כמו תלת שליטין אינון לעילא מוחא ולבא כו' וישראל מפרנסין לאביהם שבשמים קאי על אא"ס שבחכמה בחי' אדם כו', אבל עיניך יונים הוא בחי' אחרת והוא ענין המשכת כל הנפש* דהיינו כמו שהנשמה היתה צרורה בצרור החיים קודם ירידתה באדם שאין ערוך להתענוג שמתענגת אח"כ בירידתה בגוף גם תענוג היותר נפלא כמו ר"ע שיצאה נשמתו באחד שהוא ע"י השגה עמוקה באלקות כו' ע"י אכילה שאכל ונתחזק כלי מוחו כו', שאין ערוך בחי' זו לגבי התענוג אלקי שהי' לנשמת ר"ע בג"ע קודם ירידתה בגוף שהי' צרורה בהתקשרות ודביקות רב באלקות וכמ"ש באתי לגני אחותי כלה אכלתי כו' אבל באתרי' לאו אורחי' למיכל כו'. והוא הדוגמא אשר יהי' לעתיד כמו עוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' שיהי' אותה הארה עצמה אשר עכשיו בנשמה קודם בואה לגוף, יהי' לעתיד גם בנשמות אשר בגופים. והוא ענין עיניך יונים כמו זוג יונים שמסתכלים זע"ז כמ"ש עין בעין כו'. והוא מ"ש עין ה' אל יריאיו שהוא ההסתכלות שמלמעלה למטה. ומ"ש אשא עיני כו' הוא העין שמלמטה כו'. וכמו"כ עכשיו יש ג"כ בחי' זו וכמ"ש במ"א וד"ל.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>