אדם כי יקריב
יד
פ' הנ"ל
אדם כי יקריב מן הבהמה כו', הנה אדם ובהמה הוא בחי' נפש אלקי' ונפש הבהמי' כמ"ש וזרעתי את ב"י זרע אדם וזרע בהמה וכמ"ש רוח האדם הוא העולה למעלה הוא בחי' נפש אלקי' אשר יש בכל נפש מישראל כמ"ש אלקי נשמה שנתת בי טהורה היא כו'. ורוח הבהמה היא היורדת למטה להתאוות תאוה. והנה תכלית ירידת הנשמה לגוף הוא רק בכדי לברר את נפש הבהמית כי הנשמה עצמה א"צ בירור כו'. וזהו מ"ש כי צל ימינו עלי ארץ כו' ימים יוצרו כו' וימי שנותינו בהם ע' שנה הוא רק בכדי לברר את נפש הבהמית היינו שיאיר נשמה אלקי' בכל חלקי איברי הגוף ואם עבר יום א' שלא האיר בו בחי' אלקות אזי נק' יומא דפגרא כו'.
והנה להבין ענין זאת הנה כתי' חדשים לבקרים רבה אמונתיך, היינו שבכל בוקר מתחזק כח אמונה וענין אמונה הוא לשון רגילות כמו ויהי אומן את הדסה כו' כמו עד"מ הרב עם תלמיד, אם ילמוד אתו איזה דבר ויחזור עמו מאה פעמים ביום א' לא יבין התלמיד כלל, אבל כשלומד אתו זאת הדבר