מאמרי אדמו"ר האמצעי - הנחות - תקע"ז - אדם כי יקריב

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעי </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/index.htm">מאמרי אדמו"ר האמצעי</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/index.htm">הנחות - תקע"ז</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/3/index.htm">אדם כי יקריב</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>אדם כי יקריב</h3><div class=pageno>יד</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>פ' הנ"ל</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>אדם</span> כי יקריב מן הבהמה כו', הנה אדם ובהמה הוא בחי' נפש אלקי' ונפש הבהמי' כמ"ש וזרעתי את ב"י זרע אדם וזרע בהמה וכמ"ש רוח האדם הוא העולה למעלה הוא בחי' נפש אלקי' אשר יש בכל נפש מישראל כמ"ש אלקי נשמה שנתת בי טהורה היא כו'. ורוח הבהמה היא היורדת למטה להתאוות תאוה. והנה תכלית ירידת הנשמה לגוף הוא רק בכדי לברר את נפש הבהמית כי הנשמה עצמה א"צ בירור כו'. וזהו מ"ש כי צל ימינו עלי ארץ כו' ימים יוצרו כו' וימי שנותינו בהם ע' שנה הוא רק בכדי לברר את נפש הבהמית היינו שיאיר נשמה אלקי' בכל חלקי איברי הגוף ואם עבר יום א' שלא האיר בו בחי' אלקות אזי נק' יומא דפגרא כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> להבין ענין זאת הנה כתי' חדשים לבקרים רבה אמונתיך, היינו שבכל בוקר מתחזק כח אמונה וענין אמונה הוא לשון רגילות כמו ויהי אומן את הדסה כו' כמו עד"מ הרב עם תלמיד, אם ילמוד אתו איזה דבר ויחזור עמו מאה פעמים ביום א' לא יבין התלמיד כלל, אבל כשלומד אתו זאת הדבר</p> <p class=bodytext><div class=pageno>טו</div></p> <p class=bodytext>במשך זמן בכל יום מעט מעט אזי יבין התלמיד הדבר ההוא כמו הרב ממש. או כמו איזה אומן הלומד איזה אומנות לזולתו ביום א' לא ילמד אותו אפי' אם יראה לו כמה פעמים רק במשך זמן דייקא כנ"ל. ובזה יובן ענין אמונה הנ"ל שהוא לשון רגילות דהיינו ע"י משך זמן שנותיו של אדם ובכל יום מאיר בו בחי' נשמה אלקי' וכמא' איהו אמת ואיהי אמונה היינו שמקבלים בנפשם בחי' אחד אמת, כי אמונה הוא בחי' מקבל וגם הוא לשון רגילות כנ"ל וההארה אלקי' צ"ל בג' בחי' אד"ם, כי אל"ף הוא בחי' מח' היינו שיתפעל במוח, וד' הוא בחי' דיבור הוא בחי' לב, ומ"ם הוא בחי' המעשה בפ"מ בסו"מ וע"ט. וצ"ל לזה משך זמן דייקא ובכל יום ויום מעט מעט יאיר הנשמה אלקי' בתוך נפש הטבעי' להפכה ג"כ לאלקו', ונק' זה בשם טבע שני כי יש ב' מיני טבע, הא' הוא טבע תולדתו (הנק' בל"א נאטור), ויש עוד טבע הנק' טבע שני דהיינו ע"י רגילותו כל ימיו בזה, אזי נעשה אצלו טבע שני אשר לא כטבע תולדתו והוטבע בו כאלו נולד עם הטבע זאת. ואחר צאת הנשמה מהגוף כתי' והלך לפניך צדקיך, פי' כל המע"ט מה שפעל ועשה הן במוח הן בלב הן במעשה זהו הנק' צדקיך, ועמך כולם צדיקים כו' כבוד ה' יאספך שנעשה בחי' לבוש ומקיף לנשמתו. וזמן הארת הנשמה הוא בתפלה דייקא כי אז הוא התפשטו' החיו' אלקו' משא"כ קודם התפלה הנשמה היא רק באפו כמ"ש חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כו' והתפשטו' החיו' אלקו' תלוי בכח הנשמה שקודם התפלה כמ"ש כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, וכל העונה איש"ר בכל כחו כו'. וראי' לדבר שאנו רואים שאין יום א' דומה לחבירו שהיום מתפעל במוח ולא בלב וביום אחר נתפעל בלב ופעם נתפעל בבחי' מעשה להיות מ"ע יקר בעיניו מאד ולהתרחק מההיפוך שהוא כל דבר אשר שנא ה' ופעם לא נתפעל לא בלב ולא במוח ולא במעשה. ועוד שהרי מהתבוננו' א' נראה בחוש שביום א'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>טז</div></p> <p class=bodytext>מתפעל וביום א' לא נתפעל, וגם ביום שמתפעל מאיזה התבוננו' כמו ואתה מחי' את כולם כו' הרי ההתפעלות אינה מהשכל שהרי השכל עצמו הוא דבר קטן רק הטעם הוא כנ"ל, שבאמת ההתפעלות הוא מצד כח הנשמה שהנשמה היא חלק אלוק ממעל לכן מיד שמזכרת איזה אלקו' אזי מתפעלת מזה, ומה שפעם לא נתפעל מזה היינו שלא האיר בו הכח מהנשמה, ומטעם זה ג"כ הוא מה שפעמים נתפעל במוח כו' ופעם בלב כו', מטעם שכח הנשמה הוא על אופן זאת ביום זה וביום אחר על אופן אחר כנ"ל. אך מי הוא הגורם שיומשך כח הנשמה קודם התפלה שמזה יהי' בתפלה בחי' התפשטו' החיות כנ"ל, הוא ע"י תשובה כמארז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש ופירושו הכנעה ושפלות אמיתי על היותו ממארי דחושבנא איך שהוא רחוק מה' בתכלית כאשר ידע אינש בנפשי' וכאשר יעמיק בזה היטב אזי יתמרמר לבו בקרבו מאד ויצעק אל ה' בצר לו עי"ז יעורר עליו רחמים להאיר בו משרש הנשמה הנק' מזלא כידוע, וע"ז כתי' ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילון כי ענין אביון הוא שתאב לכל דבר בכדי להחיות נפשו, כמו"כ ענין תשובה היינו שרוצה להיות חי מאלקות ולא ההיפך שהוא מות ורע כמ"ש ודעי וראי כי רע ומר עזבך את ה' אלקיך, וע"י תשובה זו גורם להיות יוכל אח"כ להיות התפשטות החיו' בתפלה כמ"ש כ"א בשובו מדרכיו וחי. ונמצא שתשובה ותפלה הם ענין א' כי הא בהא תליא, כי בלעדי התשובה לא יוכל להיות בתפלה בחי' התפשטו' חיות אלקי כנ"ל. ולכן גזרו רז"ל הלכה פסוקה אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש ואפי' צדיקי' שצ"ל לפי ערכם גילוי אלקות בתפלה ג"כ צ"ל מקודם בחי' כובד ראש בחי' תשובה, ובודאי כאשר ידקדק ימצא ג"כ בנפשו דבר שצריך לזה תשובה כו' וד"ל. והנה כשנתפעל במוח ולב כו' במה נתפעל באותו השכל עצמו של נפש הבהמי' שמתחכם בעסקי העוה"ז וכן כשנתפעל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>יז</div></p> <p class=bodytext>בלב באותה האהבה והתשוקה שהי' בתאוות עוה"ז אזי נהפך להיות אהבה לאלקו' וכן במעשה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> אדם כי יקריב מן הבהמה היינו שמבהמה נעשה בחי' אדם וצריך להיות זה בג' בחי' דייקא שהוא אותיות אד"ם, אל"ף הוא בחי' מחשבה כי אלף הוא בחי' פלא שהרי המח' עדיין בבחי' סתימות שלא נודע לזולתו לכן המח' מכונה בשם אל"ף, והוא ענין ההתפעלות אשר במח' שכלו כי הרהור בעלמא במח' לא עביד מידי, כי אין הפי' שמע ישראל בחי' שמיעה בעלמא רק שיתפעל במח', אך עדיין לא יצא י"ח בזה הגם שבמח' יש ג"כ בחי' הסכם היינו אחר שהתבונן במחשבתו ונתפעל מאלקות נשאר אצלו ההסכם במח' להיות סומ"ר כו', אך מאחר שהוא בבחי' סתימות לא יתקיים הרשימו על כל היום להיות סו"מ וע"ט רק אחר שעה יפול בעניני עוה"ז והי' כלא הי' וכמ"ש על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה כו', רק צריך להיות בחי' ד' ג"כ והוא שיתפעל בלב כמ"ש ואהבת בכל לבבך דייקא. ובחי' מ' היינו בחי' המעשה בפו"מ כי זה העיקר כמ"ש סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם והוא ענין בכל דרכיך דעהו, היינו להיות דבר אלקות יקר בעיניו מאד כמו בהגיע לידו איזה מ"ע, ולהיפך להתרחק מתועבת ה', והוא הנק' בחי' הליכה כמ"ש אחרי ה' תלכו וכמ"ש לא ימנע ה' טוב להולכים בתמים שהוא בחי' סו"מ וע"ט בפו"מ שהוא העיקר וכמ"ש ואת כל היקום אשר ברגליהם, כמו הרגל שהוא נושא את הראש עד"מ. וזהו אדם כי יקריב מן הבהמה שההקרבה מן הבהמה שתעשה אדם צ"ל בג' בחי' דייקא אד"מ כנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ואם</span> עולה קרבנו כו' הוא בחי' אחרת, כי ידוע שעולה באה על הרהור הלב כי ידוע שהרהורי עבירה קשים מעבירה. והטעם כי הנה ידוע שבכל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>יח</div></p> <p class=bodytext>דבר יש חומר וצורה בחי' אור וכלי, וגם כאן יובן זאת שבחי' אור היינו ההרהור והתשוקה לאיזה דבר הוא בחי' אור וחיו', וגוף המעשה שמשתוקק לה הוא בחי' הכלי וחומר ולכן הרהורי עבירה קשים מעבירה. והנה כתי' מוריד שאול ויעל וצ"ל הטעם ממ"נ אם הוא חייב גיהנם מפני מה כתי' ויעל דמשמע שאינו רק לפי שעה בלבד מורידי' אותו ותיכף ויעל. אך הענין הוא כנ"ל שע"י הרהור נותן כח וחיו' אלקי בחיצונים אך ע"י תשובה במרירות עצום אזי לוקח מהם החיות הנ"ל וצריך לירד בגיהנם לפי שעה להעביר הלכלוך מהרשימו הנשארת. וזהו אם עולה קרבנו שאדם כי יקריב מן הבהמה קאי על שבחי' נפש הבהמי' יהא נעשה בחי' אדם היינו שהשכל והמדו' של נפש הטבעי' לא יהיו בהבלי העולם רק יהפך לה', משא"כ ואם עולה קרבנו קאי על מה שכבר השכיל ונתאווה בעניני תאוות עוה"ז ליקח החיות הלז מידי החיצונים ויעשה מרע טוב ע"י מרירות כנ"ל וד"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>מן</span> הבקר ומן הצאן תקריבו כו', הנה בקר וצאן הוא בחי' גבו' וחסדי', בקר הוא בחי' גבו' כמ"ש פני שור מהשמאל כו' וצאן הוא בחי' חסדי', והענין יובן עפ"י משל אב המייסר את בנו בכדי שילך בדרך הישר ויש בזה ב' אופנים, הא' הוא בבחי' גבורות היינו בתוכחות מוסר או ע"י שבט מוסר עד שיהא לבו נשבר בקרבו ואחר שכבר נשבר לבו בקרבו אזי מקרבו בימין וחסד ורחמים עד שפועל מאתו מה שרצה לפעול. וכמו"כ יובן זאת בעבודת ה' כי הנה כתי' כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך, וכמאמר הזוהר אעא דלא סליק בי' נהורא מבטשין לי' היינו שמבטשין לי' בענין הפרנסה או שמעוררים עליו שונאי' וכמ"ש תיסרך רעתך, ולא זו בלבד אלא גם בענין אלקות מורידין אותו למטה כדי שישוב אל ה' בצר לו ועי"ז יתעורר עליו רחמים וחסדי' למעלה. וזהו ענין בקר וצאן הנ"ל והוא ענין תשובה ותפלה הנ"ל, שבחי' תשובה הוא שמעורר ר"ר על שרש נשמתו בחי' מזלא והוא הנק' בחי' כח</p> <p class=bodytext><div class=pageno>יט</div></p> <p class=bodytext>הנשמה והוא הגורם אח"כ להיות בחי' התפשטו' החיות בתפלה כנ"ל. וכמו"כ יובן ענין היריעות והכלים שהיו במשכן, ענין היריעות הוא בחי' מקיף מלמעלה שהי' בהם המשכת אלקות בבחי' מקיף, וענין הכלים היינו מה שנמשך אלקות בכלים מכלים שונים כמו ארון הוא בחי' חכמה ושולחן בחי' גבורה ומנורה בחי' חסדי' והכל תלוי ע"י שמתחלה נמשך אלקות בבחי' מקיף כנ"ל וד"ל. ונגד ב' בחי' שהיו במשכן בחי' יריעות וכלים הוא כעת בזמן הגלות ענין תומ"צ וכמ"ש זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני וכמארז"ל משחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה, היינו שע"י תורה נמשך בחי' אלקות בבחי' מקיף והוא הגורם שיומשך אח"כ גילוי אלקות בכלים מכלים שונים ע"י רמ"ח מ"ע רמ"ח אברין דמלכא כמ"ש כי נר מצוה ותורה אור.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וז"ש</span> אני מדבר בצדקה ורב להושיע כי ידוע שכל המצות נק' בשם צדקה כמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל החוקים כו'. והטעם שכל המצות נק' בשם צדקה כי ידוע שמי שנותן הצדקה נק' צדיק וכשנותן הפרוטה למקבל אזי נק' בשם צדקה בה'. וענין הצדקה הוא להחיות רוח שפלים כמו"כ כל המצות נק' בשם צדקה כמ"ש כי צדיק ה' צדקות אהב כו', וכשעושה המצות בפו"מ אזי גורם המשכת אלקות מבחי' צדיק ונק' אז בשם צדקה, וז"ש אני מדבר בצדקה כי ענין מדבר היינו כללות בחי' אדם כמו עד"מ אדם נק'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>כ</div></p> <p class=bodytext>כשיש בו מוח ולב ורגל משא"כ כשנחסר א' מאלה אזי לא נק' אדם. כמו"כ ע"י כללות כל המצות שנק' בשם צדקה אזי נק' דייקא בשם אדם, דהיינו כשכללות ישראל מקיימים מצות בפו"מ שא' מקיים מצוה א' בבחי' א' והשני מצוה אחרת כו' אזי ע"י כללותם נעשה בחי' אדם שלם וכמ"ש אלה המצות אשר יעשה אותם האדם כו'. וזהו אני מדבר בצדקה שע"י בחי' צדקה שהוא כללות כל המצות נעשה בחי' מדבר בחי' אדם בשלימות ועי"ז נעשה ורב להושיע, כי ידוע שענין ישועה הוא בחי' חסדי' כמ"ש כוס ישועות כו', וענין רב להושיע היינו שבחי' חסד עליון נמשך בריבוי חלקי' והוא הנק' בחי' גבו' שבחסד, כמו למשל גשמים שהם בחי' חסדי' ואלו לא היו יורדי' בהתחלקו' טיפין טיפין אזי לא הי' חסד כלל רק כשיורדין בהתחלקו' שהוא בחי' גבו' זהו עיקר החסד כי גבו' שבחסד הוא יותר חסד מהחסד עצמו כידוע. וכמו"כ יובן ענין הנ"ל, שע"י אני מדבר בצדקה הנ"ל עי"ז נעשה ורב להושיע שבחי' חסד עליון יהי' נמשך בהתחלקו' בכלים מכלים שונים כידוע וד"ל.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>