להבין שרשי הדברים
קעו
בעז"ה, אור ליום ג' ביאור לתורה הנ"ל
אור ליום ג' פ' חוקת ביאור לתורה הנ"ל
להבין שרשי הדברים הנ"ל ענין השמים כסאי והארץ הדום רגלי ושמים חדשים וארץ חדשה ג' בחי' כו', צ"ל תחלה מה שמבואר בע"ח שיש ג' בחי' אור כלי ולבוש, ובזה יובן ענין שמע ישראל ובשכמל"ו כו' וענין איהו וחיוהי וגרמוהי כו'. ויובן עד"מ מבשרי הגם שבאמת אין לו גוף ולא דמות הגוף, אך הנה כתיב בצלם אלקים עשה את האדם ולכן מאדם דלמטה יובן למעלה, וענין אור כלי לבוש יש בנפש הטבעי' וגם בנשמה האלקי' ותחלה צ"ל בנפש הטבעי', שבכל אבר בפרט יש ג' בחי' הנ"ל כמו עד"מ כח החכמה אשר במוח יש בזה ג' בחי' הנ"ל אור כלי ולבוש, ולא כמו שהעולם קורין לחומר המוח גשמי בשם כלי ומציאת החכמה אשר בו שהוא להשכיל כל דבר בשם אור, רק מציאת החכמה אשר במוח נק' בשם כלי והכח אשר מיוחד בעצמו' הנפש להיות מציאת חכמה נק' בשם אור. וכמו"כ בכח הראי' אשר בעין שאין נקראת העין גשמי בשם כלי ומציאת הראי' בשם אור רק מציאת הראי' נק' בשם כלי והכח המיוחד בעצמו' הנפש להיות מציאת ראי' הוא הנק' בשם אור. והראי' לזה שהרי יש בזה קטנות וגדלות כמו בעת שקם האדם מן השינה אזי יש בו כח החכמה יותר וכשרוצה לישן הוא בקטנות השכל, ואם הי' הכלי בחי' המוח גשמי והאור הוא בחי' מציאת החכמה הי' צריך להיות שוה בכל עת. וכמו"כ בכח הראי' ג"כ יש קטנות וגדלות שפעם הראי' באה יותר בהיר כו'. אך הענין הוא כי הוא תלוי באופן המשכת אור הנפש אשר מיוחד בעצמיו' כי שם יש ג"כ עשר כוחות מיוחדי' לכח החכמה וכח הראי' כו' ולכן נק' בשם אור החכמה אור הראי' כו'. ובחי' לבוש הוא הדבר פרטי שבו מתלבש החכמה כי כלי החכמה שהוא בחי' מציאת החכמה הוא כח כללי להשכיל כל מיני שכל כמו הן בחכמת התשבורת והן בחכמת התכונה והן בחכמת הרפואה וכדומה. אך כשמשכיל איזה פרט זה נק' בשם לבוש. וכמו"כ בכח הראי' שמציאת הראי' הוא כח כללי לראות הן על דומם והן על צומח וחי כו' וכשרואה איזה פרט דבר נק' זה בשם לבוש כנ"ל. ולכאורה בחי' לבוש הוא מדרגה תחתונה מכולם שהרי הוא דבר נפרד שאינו שייך לעצם כלל כמו אם אינו מתחכם אזי אינו נוגע למציאת החכמה, או אם עוצם עיניו מלראות שאין זה נוגע לכח הראי'
קעז
אשר בעין. אבל באמת שרש לבוש הוא הגבה למעלה. וראי' לדבר שהרי כל מה שמייגע א"ע בהתחכמות שונות בפרטי' רבים אזי ניתוסף בו חכמה יותר, משא"כ אם לא יתחכם בפרטי' שהוא בחי' לבוש יגרע כח חכמתו. או באור הראי' שאם הי' עוצם עיניו מלראות כלל הי' נכהה כח הראי'. נמצא שהלבוש דייקא הוא הגורם המשכה מן בחי' אור לכלי, מוכרח להיות ששרש הלבוש הוא ג"כ בשרש בחי' אור כו', והוא כמו מה שנראה שבגידול המוח גשמי שנק' חיצוני' הכלי, כי מציאת חכמה שבמוח נק' בשם כלי והמוח עצמו נק' בשם חיצוני' הכלי, וכל מה שיגדל המוח יבא תוס' הארה בבחי' כלי החכמה, כמו שנראה שהתינוק שמוחו קטן אזי גם השכל שלו בקטנות וכשיגדל ונעשה בן ו' או בן י"ג עד בן כ' אזי נעשה בגדלות השכל, והן פרקי הצל"ם שנמשכים בו בזמני' אלו, והוא ענין למ"ד ומ"ם דצלם כידוע. נמצא שע"י חיצוני' הכלי שהוא מוח גשמי נמשך בו הארה מבחי' אור, כמו"כ ע"י לבוש הנ"ל. והנה ככל הנ"ל בחכמה וראי' יובן ג"כ במדות בלב, שהכלי נק' בחי' מציאת אהבה אשר בלב, והאור הוא הכח מיוחד בעצמות הנפש למציאת חסד, והלבוש הוא מה שעושה החסד בפו"מ. ובזה ג"כ נראה שע"י לבוש ניתוסף בחי' אהבה כמו שני בנ"א שיש להם אהבה זה לזה אם האהבה יהי' בלב בלבד ולא יבא הדבר לפו"מ, אזי בהמשך הזמן יתקרר האהבה, אבל כשהאהבה נתלבש בלבוש לדבר בשבילו דברי' ולעשות לו טובה בפו"מ אזי אז נתחזק האהבה ביניהם, נמצא שהלבוש הוא ממשיך אור האהבה כו' כנ"ל.
והנה בכל הנ"ל יובן ג"כ בנשמה האלקי' שיש בה ג"כ בחי' אור כלי ולבוש בכל פרט, כי בנשמה יש ג"כ בחי' ראי' ובחי' חכמה. בחי' חכמה הוא ענין הביטול לאלקות, ואין נק' אור בחי' הביטול והכלי הוא דבר ההתבוננות שע"י יבא לבחי' ביטול, רק בחי' אור הוא הכח המיוחד בנשמה אלקי' לבחי' חכמה שבנשמה המתלבשת בגוף, ומציאת חכמה שהוא ענין הביטול הוא הנק' בשם כלי ודבר ההתבוננות נק' בשם לבוש. וכמו"כ יובן בבחי' ראי' שבכל נפש מישראל. יש בחי' ראי' כמו בזמן הבית שכתי' יראה כל זכורך כו' כמו"כ עתה יש בכח כ"א מישראל בחי' ראי' והוא בחי' לאסתכלא ביקרא דמלכא. ויש בזה מדרגות חלוקות כמו שכתוב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה להיות בבחי' ראי' איך שהעולם חי מאלקות. ויש בחי' ראי' מדרגה גבוה שענין ראי' הוא שנתאמת אצלו הדבר כאלו רואה בראי' חושי'. ויש בזה קטנות וגדלות ג"כ
קעח
כי לא כל העתים שוות בבחי' חכמה וראי' הנ"ל, והוא תלוי מצד המשכת אור הנשמה אשר בעצמו', כי אם הי' האור בחי' מציאת החכמה והכלי הוא דבר ההתבוננות כו' כנ"ל הי' צריך להיות שוה בלי שינויים כו' וד"ל. וכמו"כ במדות בלב כו' כנ"ל. והנה אנו רואים שע"י הלבוש ניתוסף אור החכמה דהיינו כל מה שמייגע א"ע יותר באופנים שונים לקרב אל השכל כמו באיכות ההתהוות יש מאין, אזי ניתוסף כח החכמה כו' מצד ששרש הלבוש הוא בבחי' אור כו' וד"ל.
והנה מה הנשמה ממלא את כל הגוף כך הקב"ה ממלא את כל העולם, כי א"ס הוא אחדות פשוט כו' כמ"ש אנת הוא חד ולא בחושבן חכים ולא בחכמה ידיעא כו', ומה שנתהוה בחי' חכמה דאצי' אינו נק' בשם אור, והכלי החכמה שהוא מוח החכמה כמ"ש חכמה מוחא אינו נק' בשם כלי, רק הכח מיוחד אשר בעצמו' לבחי' מציאת חכמה דאצי' זהו נק' בשם אור ומציאת חכמה דאצי' נק' בשם כלי וחכמה מוחא, הבחי' מוחא הוא בחי' חיצוני' הכלי כנ"ל בנפש הטבעי' עד"מ. וכמו"כ במדות בלב כמאמר קוב"ה לבא דכולהו עלמין, וכמ"ש חסד דרועא ימינא, בחי' דרועא שהוא הכלי שבו נתלבש החסד נק' בשם חיצוני' הכלי ומציאת החסד דאצי' נק' בשם כלי והכח המיוחד בעצמיו' למציאת חסד נק' בשם אור החסד. והנה הגם שהלבוש לכאורה הוא דבר נפרד מן העצם אך שרשו הוא בשרש האור כו' כנ"ל במשל.
והנה כ"ז הוא הקדמה להבין ענין מאמר הזוהר איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד, איהו הוא אא"ס בעצמו וחיוהי הם האורות המיוחדים בעצמותו, וכמו שאיהו וחיוהי ודאי חד בהון, כך איהו וגרמוהי שהם בחי' חיצוני' הכלים ג"כ חד כמו איהו וחיוהי מטעם המבואר לעיל. ובזה יובן ג"כ ענין שמע ישראל ובשכמל"ו, שמע ישראל הוא יח"ע ובשכמל"ו הוא יח"ת ושוה היחוד בשניהם, וכמו שאמרו השבטים ליעקב כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו אלא אחד, שיעקב הוא בעל עולם האצי' והשבטים הם בבריאה בחי'
קעט
יש מאין, ואמרו כשם שאין בלבך כו' כך כו' שהיחוד שוה ממש מטעם הנ"ל, כי שרש הלבוש א' הוא עם שרש האור כו'.
ועתה י"ל ענין השמים כסאי. הנה שמים הוא אש ומים בחי' מדות, ושמים הם עיגולים דמורה על האורות וכסאי הוא כמ"ש וישב ה' מלך לעולם הוא בחי' הפרסא היוצא מתחת רגלי זו"נ דאצי' המפסקת בין אצי' לבי"ע בחי' לבוש כו'. והארץ הדום רגלי הנה הדום רגלי הוא שרפרף הניתן תחת רגלי', והוא ענין השפעת כח הפועל בתוך הנפעל כו'. והנה באמת היחוד שוה בשניהם הן בשמים וכסאי ובארץ הדום רגלי כו' כנ"ל. ויובן הענין עפ"י הידוע שיש ב' בחי', תשובה תתאה ותשובה עילאה, תשובה עילאה הוא כמ"ש ממעמקים קראתיך הוי' מעומקא דלבא ע"י גודל מרירות על התקשרותו ברצונות זרים, ויעמיק בזה הרבה עד שמואס בחייו ממש דהיינו להיות עקירת הרצון זר שלא יחפוץ כלל ברצון ותענוג אחר שהוא כל הבלי עוה"ז ותענוגיו כו' רק רצון א' לה' כו' הוא הנק' תשובה עילאה שהוא התעוררות בחי' יחידה, כי בחי' יחידה הוא למעלה מהתחלקו' קוין, כי בבחי' קוין יכול להיות ב' הפכי' כמו רצון לאלקות וגם רצון לעו"ז, אבל התעוררות בחי' יחידה שהוא למעלה מהתחלקות וא"א להיות בו שני הפכי' וכמ"ש דוד מיד כלב יחידתי, ובכל נפש מישראל יש בחי' זו אך ש]ה[יא לפי שעה שנשבר . . . ותשובה תתאה הוא הנק' עזיבת החטא בפו"מ היינו בחי' ההסכם לבד שלא ישוב עוד לכסלו, והוא הנק' בושה לבד אבל הוא בלא מרירות מפנימי' לבבו. ולכאורה התשובה עילאה הוא למעלה מתשובה תתאה, אך באמת אינו מוכרח. והענין יובן עפ"י מארז"ל מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה כו', שכל עבירה שעושה בפו"מ תחלה הי' ברצונו ענין חמימות התאוה בבחי' פנימי' מאד. והנה לא נק' עבירה גמורה עד שבאתה לידי פו"מ שעושה העבירה בפו"מ, והנה תשובה תתאה הוא עזיבת החטא בפו"מ היינו ההסכם החזק לבל ישוב עוד לכסלה, נמצא שתשובה תתאה הוא למעלה מתשובה עילאה שהרי הפו"מ הוא עיקר העבירה וממילא יגיע אח"כ לתשובה עילאה, נמצא שמבלי ימצא ראש וסוף ביניהם שתשובה תתאה הוא הגורם לתשובה עילאה ותש"ע כו'. וכמו"כ יובן למעלה בענין השמים כסאי כו' ששוה היחוד בבחי' לבוש כמו בבחי' אור כו'.
קפ
וזהו מ"ש נטה ימינו ברא שמים הוא בחי' אורות והוא בחי' ימין וחסד להיות יורד מגבוה לנמוך כמ"ש ימינך פשוטה לקבל שבים, וכמ"ש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כו' לעורר בבחי' תשובה עילאה כנ"ל ונטה שמאלו וברא ארץ כו' וד"ל שניהם שוי' כנ"ל.
ושמים חדשים והארץ החדשה אשר אני עושה כו'. הענין הוא כי שמים כסאי והארץ הדום רגלי שכעת הוא תלוי במעשה התחתונים ע"י בירורי' רפ"ח ניצוצי' אבל לעתיד יהי' שמים חדשים כו' אשר אני עושה כו'. ולהבין זאת צריך להקדים ההפרש שבין ג"ע לעוה"ב, כי ידוע שבג"ע הם נשמות בלא גופים ועוה"ב יהי' נשמות בגופים, ולכאורה ג"ע הוא גבוה מעוה"ב מאחר שבג"ע הם נשמות בלא גופים ועוה"ב הוא התלבשות הנשמה בגופי' ומסתמא השגת הנשמה בלא גוף יותר דקה כו'. אבל באמת העוה"ב הוא למעלה כידוע שג"ע הוא מבחי' בינה שבמל' ועוה"ב הוא התגלות אא"ס שבכתר כו'. והענין הוא כי ג"ע הוא ע"י מעשה המצות ות"ת שאדם עוסק בהן בעוה"ז כמארז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו כו' וכידוע דלכל נשמה יש לבוש בג"ע, והלבוש הוא אותו הלבוש שהמשיך עליו בעוה"ז, כי ידוע דכל הרהורי' ומחשבות הן מחשבות רעים והן מחשבות טובים כולם נעשים לו לבוש, ולכן צריך גיהנם ונהר דינור בכדי להעביר הלבושי מסאבותא, ולכן לא הי' יודע ר"י לאיזה דרך מוליכין אותו כו'. וכמו"כ ע"י לבוש הטוב שהמשיך לנפשו נעשה לבוש בג"ע, אבל עוה"ב לא יהי' מחמת הלבושי' שעשה בעוה"ז והראי' שהרי יהיו נשמות אשר לא היו בגופי' כלל. והנה ארז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנאמר ועמך ישראל כולם צדיקי', נמצא שעוה"ב תלוי דייקא ע"י
קפא
מצות מעשיות. הענין הוא ששכר העוה"ב אינו מצד שראויי' לזה מחמת המצות שלהם, דהיינו שהשכר הוא לפי ערך המצות כמו ג"ע כו', רק ענין עוה"ב הוא שמפני שעשו מצות בפו"מ, נותנים להם שכר אשר אינו לפי ערך מעשיהם כלל. וזהו כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה בלתי התעוררות מלמטה כלל, כי אתעדל"ת אין יכול להגיע שם כלל.
כן יעמוד זרעכם ושמכם. הנה זרעכם הוא בחי' אור זרוע לצדיק ע"ש שירדה הנשמה לגוף לברר כמו הזריעה עד"מ כו' כידוע. ושמכם הוא כמ"ש ויעש דוד שם, הוא בחי' כלים מכלים שונים והוא מעשה המצות שישראל ]עושים[ אותם, וזהו רבותא גדולה שכאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה כן יעמוד זרעכם ושמכם דכעת כו' וד"ל, וכמ"ש יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו ממש כו'.