אז ישיר ישראל
קפב
בעז"ה, פ' חוקת תקע"ז לפ"ק
פ' חוקת
אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה, באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם כו'. להבין ענין עלי באר ענו לה כו' צריך להקדים מארז"ל בראשית ברא אלקים בשביל התורה שנק' ראשית, דמשמע שהתורה היא ממוצע בין א"ס לנבראים. הענין הוא כי מה שנראה עולמות עליונים ותחתונים בודאי אין הדבר עושה את עצמו רק הוא כמ"ש ואתה מחי' את כולם, שחיים וקיימים מאלקות כמ"ש ויקרא לו אל עולם, וכדי שיהי' בחי' אלקות שהוא בלתי גבול מחי' העולמות בע"ג, צ"ל בחי' ממוצע שהוא התורה כמ"ש בראשית ברא בשביל התורה כו'. והממוצע הוא הגבוה מחיו' העולמות מאחר שעל ידו יומשך חיות לעולמות כו'. והענין הוא כי כתיב הודו על ארץ ושמים, שארץ ושמים אינו רק זיוו והודו כמשל זיו השמש שאינו נוגע לעצם השמש וכמ"ש ישתבח שמך לעד, כמו השם שאינו אלא לזולתו כו', כמו"כ חיות כל העולמות אינו רק בחי' זיו ושם וכמ"ש אין ערוך לך ה' אלקינו בעה"ז כו', ולא כמו חיות הנפש בגוף שגם שאין ערוך חיות הנפש אשר בגוף שמחי' כל אבר בפרט שנק' בשם חיים גשמיי' לגבי הכח שיש בנפש להחיות, מ"מ גם זה החיות שמחי' נק' בשם רוחני', אבל חיות שבתוך העולמות אין ערוך כלל לגביו, והוא כמשל עצמות הנפש שמושלל גם מבחי' כח להחיות, ונק' בשם חי ולא בחיים כמ"ש יחיד חי העולמים כו', וכמ"ש אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא העולם, שאין שינוי לפניו כלל קודם הבריאה ולאחר