מאמרי אדמו"ר האמצעי - הנחות - תקע"ז - אז ישיר ישראל

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעי </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/index.htm">מאמרי אדמו"ר האמצעי</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/index.htm">הנחות - תקע"ז</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/32/index.htm">אז ישיר ישראל</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>אז ישיר ישראל</h3><div class=pageno>קפב</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=headingintext>בעז"ה, פ' חוקת תקע"ז לפ"ק</p></p> <p class=bodytext><p class=zman>פ' חוקת</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>אז</span> ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה, באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחוקק במשענותם כו'. להבין ענין עלי באר ענו לה כו' צריך להקדים מארז"ל בראשית ברא אלקים בשביל התורה שנק' ראשית, דמשמע שהתורה היא ממוצע בין א"ס לנבראים. הענין הוא כי מה שנראה עולמות עליונים ותחתונים בודאי אין הדבר עושה את עצמו רק הוא כמ"ש ואתה מחי' את כולם, שחיים וקיימים מאלקות כמ"ש ויקרא לו אל עולם, וכדי שיהי' בחי' אלקות שהוא בלתי גבול מחי' העולמות בע"ג, צ"ל בחי' ממוצע שהוא התורה כמ"ש בראשית ברא בשביל התורה כו'. והממוצע הוא הגבוה מחיו' העולמות מאחר שעל ידו יומשך חיות לעולמות כו'. והענין הוא כי כתיב הודו על ארץ ושמים, שארץ ושמים אינו רק זיוו והודו כמשל זיו השמש שאינו נוגע לעצם השמש וכמ"ש ישתבח שמך לעד, כמו השם שאינו אלא לזולתו כו', כמו"כ חיות כל העולמות אינו רק בחי' זיו ושם וכמ"ש אין ערוך לך ה' אלקינו בעה"ז כו', ולא כמו חיות הנפש בגוף שגם שאין ערוך חיות הנפש אשר בגוף שמחי' כל אבר בפרט שנק' בשם חיים גשמיי' לגבי הכח שיש בנפש להחיות, מ"מ גם זה החיות שמחי' נק' בשם רוחני', אבל חיות שבתוך העולמות אין ערוך כלל לגביו, והוא כמשל עצמות הנפש שמושלל גם מבחי' כח להחיות, ונק' בשם חי ולא בחיים כמ"ש יחיד חי העולמים כו', וכמ"ש אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא העולם, שאין שינוי לפניו כלל קודם הבריאה ולאחר</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קפג</div></p> <p class=bodytext>הבריאה, מזה ג"כ ראי' שהחיות אינו נוגע לעצמותו רק התפשטות הודו וזיוו כו' כנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> כדי שיומשך מאלקות בחי' זיו להחיות עולמות צריך לזה בחי' ממוצע, והממוצע הוא התורה וגם מצות ותשובה הם ג"כ ממוצעים כו'. והענין הוא כי ע"י לימוד התורה ממשיכים בחי' חיי החיים כמ"ש כי הם חיינו דקאי על שרש הנשמה בבחי' חיי החיים, כי התורה הוא דבר ה' כמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך, דברי ממש, וע"י לימוד התורה למטה ממשיכי' דבר ה' שהוא בחי' פנימי' וכמארז"ל אין העולם מתקיים אלא בהתשב"ר, א"ל רב פפא לאביי דידי ודידך מאי, א"ל אין דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא, שמפני שתינוק בן ו' שלא ראה קרי מימיו נמצא שגוף שלו הוא גוף נקי לומד את דבר ה', הוא הכלי שיומשך בחי' פנימי' אלקו' חי ולא בחיים, גם שלומד שלא לשמה רק מיראת הרצועה של רבו כו'. וכמו"כ ע"י כל אדם שלומד דבר ה' אפי' פרק א' שחרית ופרק א' ערבית ואפי' בק"ש בלבד יש דעה שיוצאין ידי חובת ת"ת, עי"ז ממשיך בחי' פנימי' וממילא יומשך בחי' חיצוני' שהוא להחיות העולמות בבחי' הוד וזיו כו', וכמארז"ל משחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה, כי בזמן בהמ"ק הי' נמשך גילוי פנימי' אלקות בהיכל ק"ק וכעת הוא ע"י ת"ת כנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וכמו"כ</span> ע"י מצות, כי הנה כתיב אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, שע"י מצות נמשך בחי' חיות כו'. והנה אנו רואים בחוש שגם בעשות האדם איזה מצוה אינו פועל שינוי בנשמה אשר בגוף להיות משתנה ממהותו הראשון שיתחזק בעבודת ה' יותר מבתחלה, והנה זהו ודאי אמת שע"י עשיית המצוה נמשך חיות לנשמה כמ"ש אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כו', אך שאינו נמשך לחלק הנשמה אשר בגוף רק לשרש הנשמה כמו שהיא למעלה אחוזה וקשורה בחיי החיים, ולעתיד יתגלה זה, כמו שאנו מאמינים בתחה"מ שבודאי יחיו המתים דהיינו אותו הגוף עצמו שכעת, יאיר בו הנשמה לעתיד, רק שהגוף יהי' מזוכך ולא כמו כעת שהגוף הוא בתכלית</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קפד</div></p> <p class=bodytext>הגשמיו' כמ"ש הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי, רק הגוף יזדכך ואז יהי' התגלות אלקו' שע"י מצות דכעת שנמשך בחי' חיות לשרש הנשמה אבל למטה הוא בהעלם, וכמו ענין שמבואר בס' הקבלה שע"י המצות דכעת ניתוספו אורות באצי' לבד בתחה"מ יתגלה בגילוי כו'. וכ"ז ימי שנותינו בהם שבעים שנה ומקיימים תומ"צ וניתוסף אור וחיות למעלה, ולעתיד יתגלה באותו הגוף עצמו. וזהו ענין הגלגולים שנפש א' יוכל לבא בגלגול בב' וג' גופים כדי לתקן כו' ולעתיד יאיר משרש הנשמה כו' (משא"כ אוה"ע אחר מיתתם הולכים לאיבוד ולכליון לגמרי כבהמה כו'). והנה ע"י תומ"צ ממשיכים בחי' פנימי' וממילא יומשך בחי' חיצוני' לחיות העולמות, וכמו"כ ע"י תשובה, ובתשובה יש מעלה יתירה שמאיר גם בחלק הנשמה אשר בגוף כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועתה</span> י"ל ענין עלי באר ענו לה באר חפרוה שרים כו'. הענין הוא כי על בחי' זאת שהוא בחי' חיי החיים נאמר לית מחשבה תפיסא בי', ופעם כתיב מי כה' אלקינו בכל קראינו אליו אליו דייקא לעצמותו ולא למדותיו. אך הענין הוא שענין תפיסא הוא בחי' השגה וע"ז נאמר לית מחשבה תפיסא בי' כי הוא למעלה מן ההשגה, ומ"ש בכל קראינו אליו קאי על הרצון והוא בחי' התעוררות נקודת הרצון לעצמותו דייקא. וזהו ענין תשובה כמ"ש והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, שענין תשובה הוא דייקא לעצמותו, הן התעוררות תשובה אשר במוח או בלב או אפי' במעשה לבד הכל הוא לעצמותו, והנה התעוררות זאת שהוא בחי' נקודת הרצון הוא דייקא מבחי' המנגד דהיינו שמצד רצונות זרים אשר בלבו שהוא רצון זר אשר לא לה' אז מאד הוא דואג ומצר על ההיפך, ומן המצר הזה דייקא יתעורר בחי' עצם נקודתו לה' אחד. וזהו ענין עלי באר כו' כי ענין הבאר הוא שחופרין עפר הארץ עד שמוצאין מקום מים והם נק' מים חיים. הענין הוא כי הנה כתיב ונהר יוצא מעדן</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קפה</div></p> <p class=bodytext>להשקות את הגן ומשם יפרד כו', כי ע"י חטא אדה"ר נעשה תערובת טו"ר בעולם, ועיקר התערובות טו"ר היו בד' נהרות, ולכן בכל אקלים ואקלים יש אופנים מיוחדי', כי כל אקלים יש לו נהר מיוחד, כי נהר א' אשר יוצא מג"ע הארץ אשר בקו השוה מתפשט לד' נהרות והד' נהרות חוזרים ומתפשטים ונמצא שהמים המה מעורבים טו"ר. ולכן יש עשבים טובים ועשבים רעים. וכמו"כ בדומם ובמדבר שבאקלים זה יש רוצחים ובזולתו אין רוצחים ורעים בדבר אחר, והוא לפי אופן הנהר השייך לאותו אקלים. וענין המים חיים שמוצאים ע"י חפירה הם בלי תערובות רע. הענין הוא כי כל הנחלים הולכים אל הים והים יורד עד עומקי דתהומא רבא וארעא חלחולי מחלחלי שהוא גידי' ובקיעי הארץ אשר בהם נובע המים מלמטה למעלה, וע"י נביעתן דרך גידי הארץ נתבררו ונזדככו היטב בתכלית ונק' מים חיים.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וככל</span> המשל הזה יובן בנשמות שנלקחו מג"ע הארץ שיש בהם תערובות טו"ר ע"י חטא אדה"ר, וע"י ירידת הנשמה בעפר הגוף ויהי' בחי' חרישה מרפי ארעא שהוא לב נשבר ונדכה שהוא בחי' מרירות מההיפוך עי"ז יצא לאור בחי' אמיתי' נקודת יהדותו בלי שום תערובות רע כלל. כי יש בחי' אמת בב' בחי', דהיינו בענין קרבת אלקים שהוא התפעלות אלקו' שיכול להיות שאינו רק לפי שעה. והנה כתיב קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת דייקא משא"כ עד ארגיעה לשון שקר, כי שפת אמת הוא אשר תכון לעד, ואמת זו תלוי באמת אחר והוא שיהא המרירות אשר מצד המנגד לאמיתו, כמו במוח שיש התפעלות חדוה ומרירות, א"א להיות שהתפעלות חדוה יהי' אמת שיהי' מתקיים לא יבוטל רק דייקא ע"י מרירות אמתי בתחלה מן המנגד.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> כ"ז הוא ענין עלי באר שהוא בחי' העלאת הנפש דהיינו שנתעורר בחי' עצם נקודתו ורוצה לצאת מחומר הגוף המסתירים על אור אלקי. וזהו ג"כ ענין בידך אפקיד רוחי ר"ת באר שאומרים בק"ש שעל המטה ע"י</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קפו</div></p> <p class=bodytext>שיהי' ממארי דחושבנא איך שהי' מקושר ברצונות זרים ועי"ז נשבר לבו ואומר בידך אפקיד רוחי שהוא בחי' עלי באר כו' וד"ל. ובחי' ענו לה הוא בחי' המשכה וכמ"ש תען לשוני אמרתיך. הענין הוא שיש בנ"א אשר אין בכוחם להתעורר בבחי' פנימי' הנ"ל או מחמת סיבת טרדת הפרנסה, רק עבודתו הוא להיות אלקי בקרבי שיומשך בו אלקות ע"י לימוד התורה, ולא כטעות העולם שמדמים ענין זה להרגשת עצמו שיהא אלקות בקרבו, כי באמת הוא ענין אלקו' שרוצה שישרה בו כח אלקי ע"י לימוד התורה כמארז"ל כל היושב ושונה הקב"ה יושב ושונה כנגדו אותו דבר הלכה עצמו. וז"ש זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני, שבעניי הוא שאין לו בחי' תשוקה פנימי' הנ"ל, אך זאת נחמתי כי אמרתך חייתני שע"י לימוד התורה ממשיך מבחי' חיי החיים כו' כנ"ל וד"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועתה</span> י"ל ענין באר חפרוה שרים כרוה כו' דקאי על האבות. הנה ארז"ל אין קורין אבות אלא לשלשה שהוא אברהם יצחק כו' משא"כ ראובן ושמעון אינם נק' בשם אבות. וענין אב הוא שכולל כל התולדות שיסתעפו מאתו, כמו שרש הארץ שכולל כל האילן וענפי' עד עלה אחרונה. ובזה יובן הטעם שאבות דייקא הם בחי' אברהם יצחק כו' כי הם דייקא כוללים כל הנשמות עד עקבי משיחא, כי הם ראו הנשמות שירדו בגופי' והמשיכו לכל נפש מישראל בפרט בחי' אברהם ובחי' יצחק כו'. וענין זאת יובן עפ"י מ"ש הכה צור ויזובו מים שבשלמא מעפר שייך לחפור באר שבעפר יש מים, אבל הצור טבעו הוא חמימות כמו שנראה שמצור מוציאין אש וכתיב ההופכי הצור אגם מים והוא ענין מ"ש בס"י הוציא אש ממים ומים מאש כו'. וכמו"כ יובן בעבודת ה' שיש בחי' גבורות שהוא בחי' רשפי אש בהתפעלות והתלהבות לה' כו'. והנה ההתלהבות של הנשמה הוא דייקא מצד המנגד כי טבע הנשמה אינה שייך בה התלהבות, כי כל התלהבות הוא דייקא מענין זר כו' כידוע. ועוד טעם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קפז</div></p> <p class=bodytext>אחר מצד שדבר חדש הוא כי הרי יכול להיות כמה ימים שלא יתפעל כלל ולכן ההתלהבות בתגבורת רשפי אש הוא מצד חידושו כו'. והנה המכוון של הגבו' רשפי אש הוא כדי להיות נמשך בו בחי' אלקו' שהוא כמ"ש והאר עינינו בתורתך, כי מה בצע אם יהי' הכל בתשוקה ולא ירוה צמאונו וכמ"ש הוי כל צמא לכו למים כו'. והנה בחי' זאת נעשה ע"י אברהם כמו שידוע שבכל בוקר חסד דאברהם אתער בעלמא היינו שהוא הממשיך בחי' אהבה לנש"י היינו שיעורר הבחי' רוחא ששביק בגוה כו' בבחי' אהבה ותשוקה כו' שהוא ענין עלי באר ענו לה כו' כנ"ל בענין הכה צור ויזובו מים כו' וד"ל. ויצחק הוא בחי' יראה דהיינו שהוא הממשיך בחי' יראה לכללות נש"י. הענין הוא כי אברהם הוא בחי' אהבה כו' כנ"ל, ואחר התפלה יש מקום לאהבה זרה ליכנס כי מצד שהוא בבחי' אהבה ותשוקה בעת התפלה אזי מזה יכול להסתעף ההיפוך כו' כמשית"ל. וזהו מ"ש אחרי מות אברהם סתמום פלשתים עפר את הבארות דאברהם, הענין הוא כי פלשתים הוא כמו מבוי המפולש דהיינו שהוא מוכשר לקבל כל מיני רע שהוא הנק' התגברו' מרה לבינה בחי' הוללות וליצנות. והענין הוא שאחר התפלה יכול להיות ההיפוך מצד שיסתעף מאהבה דקדושה בחי' התנשאות בההיפוך מצד שהוא מנושא בעצמו שהלא דבר הוא. אך בחי' יראה דיצחק הוא הנשאר על כל היום ג"כ שהוא ההיפוך מבחי' אהבה שהוא בחי' התפעלות ע"י איזה השגה, אבל ענין יראה הוא כמ"ש וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק, כי ירא לגשת כמו מה ידעת כו' והוא בחי' קעומ"ש בלי טעם ודעת, ומבחי' זאת לא יסתעף ההיפוך בבחי' התנשאות הוללות וליצנות כי הלא אינו מתנשא בעצמו כלל אדרבה הוא בבחי' שפלות כו'. וז"ש אלקי אבי אברהם ופחד יצחק הי' לי כו', אבי אברהם אב הוא חכמה המוליד בחי' אברהם בחי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קפח</div></p> <p class=bodytext>אהבה כו' כנ"ל. ופחד יצחק הי' לי, וענין הי' לי שנשאר על כל היום, היינו שאין לו השגה כלל כי רחוק ערכו מאד רק קבלת עומ"ש על כל היום להיות עוסק בתומ"צ כו', וזהו ענין באר חפרוה שרים כו' וד"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>במחוקק</span> במשענותם, הנה יש משען ומשענה כו' כמ"ש במ"א, ובמשענותם קאי על האבות שהם עשו בחי' מחוקק. הענין הוא כי יש ב' מיני אותיות, אותיות הכתב ואותיות החקיקה, אותיות הכתב הם בולטים למעלה על הקלף נמצא שאינם בחי' עצמיות אבל אותיות החקיקה הוא בחי' עצמיות שחקוק בגוף הקלף כנ"ל. הענין הוא כי ע"י לימוד התורה שממשיכים ג"כ בחי' חיי החיים כנ"ל כמו שידוע שס"ר אותיות התורה הוא נגד ס"ר נשמות ישראל וכמאמר תלת קשרין מתקשראן ישראל באורייתא כו' אין זה בחי' עצמיות עדיין, וכמו שנראה למטה שפעם לומדים ישראל התורה ופעם אינם לומדים, אבל האבות המשיכו בחי' במחוקק שהוא כאותיות החקיקה עד"מ בחי' עצמיות כו' כמ"ש במ"א וד"ל.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>