אני ישנה
קפט
פ' בלק יום א'
אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קווצותי רסיסי לילה כו', ואמרו בזוהר אני ישנה בגלותא שהגלות נמשל לשינה שאז כנ"י בבחי' שינה ולכן למעלה הוא ג"כ בחי' שינה, ומפני שיש בכנס"י בחי' ולבי ער תמיד לכן יש ג"כ למעלה בחי' קול דודי דופק בתמידי' כו' כמשי"ת. ובזה יובן ג"כ ההפרש אשר כעת בזמן הגלות לדורות הראשונים, שבדורותם היו נסים ונפלאות היפך הטבע כמו הפך ים ליבשה ונס דחנוכה כו' משא"כ כעת כתיב אותותינו לא ראינו שהעולם מתנהג עפ"י טבע לפי ראות בנ"א, מטעם שכעת הוא בחי' שינה כו'.
ולהבין ענין שינה למעלה צ"ל תחלה ענין שינה גשמיו' של נפש הטבעי' ואח"כ יובן בנשמה אלקי' ומזה יובן למעלה. כי הנה אמת הוא שאין לו גוף ולא דמות הגוף אך דברה תורה כלשון בנ"א וכמ"ש בצלם אלקים עשה את האדם, ולכן מאדם התחתון יובן למעלה באדם דלעילא, כמ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם כו'. והענין הוא כי בעת השינה אזי מסתלקים כל הכוחות כח השכל וכח הראי' והמדות ואפי' כח המעשה כו'. והנה ההסתלקות אינו הסתלקות לגמרי כמת ממש, שאם הי' מת לא הי' לחזור החיות בהתעוררות משינתו, אלא שהוא בבחי' העלם לבד וכשנתעורר משינתו אזי חוזרים השכל והמדות והמעשה בגילוי כו', נמצא שבשעת שינה הוא ג"כ חי רק שהוא בהעלם כנ"ל. וכמו"כ יובן בנשמה האלקי', שבנשמה יש עשר כוחות כו' שכל ומדות ומעשה כו' אך שהוא בבחי' שינה בזמן הגלות שאינו נתפעל בשכל ולא בלב, וגם בבחי' מעשה שהוא סו"מ וע"ט בפו"מ ג"כ הוא בחי' שינה, ולא שנאמר שאין להם החוש כלל, שהרי נראה שע"י התעוררות מתעוררים כל הבחי', וההתעוררות הוא ע"י ב"ק שמכרזת בכל יום שובו בנים שובבים וכמ"ש עד יערה עלינו רוח ממרום, שהב"ק הוא בחי' כח אלקי המעורר את בנ"א