מאמרי אדמו"ר האמצעי - הנחות - תקע"ז - אני ישנה

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעי </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/index.htm">מאמרי אדמו"ר האמצעי</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/index.htm">הנחות - תקע"ז</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/33/index.htm">אני ישנה</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>אני ישנה</h3><div class=pageno>קפט</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>פ' בלק יום א'</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>אני</span> ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קווצותי רסיסי לילה כו', ואמרו בזוהר אני ישנה בגלותא שהגלות נמשל לשינה שאז כנ"י בבחי' שינה ולכן למעלה הוא ג"כ בחי' שינה, ומפני שיש בכנס"י בחי' ולבי ער תמיד לכן יש ג"כ למעלה בחי' קול דודי דופק בתמידי' כו' כמשי"ת. ובזה יובן ג"כ ההפרש אשר כעת בזמן הגלות לדורות הראשונים, שבדורותם היו נסים ונפלאות היפך הטבע כמו הפך ים ליבשה ונס דחנוכה כו' משא"כ כעת כתיב אותותינו לא ראינו שהעולם מתנהג עפ"י טבע לפי ראות בנ"א, מטעם שכעת הוא בחי' שינה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולהבין</span> ענין שינה למעלה צ"ל תחלה ענין שינה גשמיו' של נפש הטבעי' ואח"כ יובן בנשמה אלקי' ומזה יובן למעלה. כי הנה אמת הוא שאין לו גוף ולא דמות הגוף אך דברה תורה כלשון בנ"א וכמ"ש בצלם אלקים עשה את האדם, ולכן מאדם התחתון יובן למעלה באדם דלעילא, כמ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם כו'. והענין הוא כי בעת השינה אזי מסתלקים כל הכוחות כח השכל וכח הראי' והמדות ואפי' כח המעשה כו'. והנה ההסתלקות אינו הסתלקות לגמרי כמת ממש, שאם הי' מת לא הי' לחזור החיות בהתעוררות משינתו, אלא שהוא בבחי' העלם לבד וכשנתעורר משינתו אזי חוזרים השכל והמדות והמעשה בגילוי כו', נמצא שבשעת שינה הוא ג"כ חי רק שהוא בהעלם כנ"ל. וכמו"כ יובן בנשמה האלקי', שבנשמה יש עשר כוחות כו' שכל ומדות ומעשה כו' אך שהוא בבחי' שינה בזמן הגלות שאינו נתפעל בשכל ולא בלב, וגם בבחי' מעשה שהוא סו"מ וע"ט בפו"מ ג"כ הוא בחי' שינה, ולא שנאמר שאין להם החוש כלל, שהרי נראה שע"י התעוררות מתעוררים כל הבחי', וההתעוררות הוא ע"י ב"ק שמכרזת בכל יום שובו בנים שובבים וכמ"ש עד יערה עלינו רוח ממרום, שהב"ק הוא בחי' כח אלקי המעורר את בנ"א</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קצ</div></p> <p class=bodytext>להקיץ משינתם בתרדמת הבלי הזמן ואז חוזרים ונתעוררים כל הכוחות בפרט, כמו מי שהוא בעל תורה אזי נתעורר לעסוק בתורה לשמה, ולזולתו בלב שיתפעל בלב כו'. או בבחי' מעשה להיות סומ"ר וע"ט בפו"מ. ולפ"ז מ"ש כ"א בשובו מדרכיו וחי' אין המכוון להמשיך חיות חדש רק שאותו החיות עצמו יבא בגילוי ע"י התעוררות תשובה כו'. וכמו"כ יובן למעלה בחי' שינה כי הנה כתיב בכל צרתם לו צר, ולפ"ז בכל צרת ישראל הי' צריך להושיע תיכף כי לו צר כו', אך הנה כתיב ויזעקו אל ה' בצר להם כו' ואז יושיעם דייקא, וכמו בגלות מצרים דכתיב ותעל שועתם אל אלקים כו' וידע ה' שהוא דייקא ע"י התעוררות מלמטה, כי למעלה הוא בחי' שינה כביכול וצריך להתעורר דייקא ע"י הצעקה שלמטה כמ"ש עורה למה תישן ה', ויקץ כישן ה' כו'. והטעם הוא מפני שמלמטה ג"כ בכנ"י יש בחי' שינה ובמדה שאדם מודד כו' כי באתעדל"ת תליא אתעדל"ע.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> יש בחי' ולבי ער בכנס"י שאין בזה בחי' שינה כלל. ולכאורה אינו מובן שאם בשכל יש בחי' שינה כ"ש וק"ו שבלב יש בחי' שינה, שהרי הלב מקבל משכל שע"י התבוננות השכל נתפעל בלב כידוע. אך הענין שיש ב' בחי' לב כמ"ש ויחד לבבינו ב' לבבות, והוא ה. . . לב פנימי ולב חיצון. לב חיצון הוא מה שנתפעל בלב מצד השכל ובזה ודאי יש בחי' שינה אחר שהוא מקבל משכל ובשכל גופא הוא בחי' שינה כש"כ בלב, אך לב פנימי הוא בחי' נקודת הלב והוא ענין נקודת יהדותו אשר בכל נפש מישראל שלמעלה מן השכל, ועפ"י מארז"ל נק' בשם כוונת הלב כמו אם כיון לבו יצא כו'. ובחי' זו היא ער תמיד וכמ"ש אע"ג דאזיל הכא והכא בטרדת הפרנסה דיוקנא אשתאר בך שהוא בחי' יחידה שבנפש. וראי' לדבר שהרי כשתובעים אותו להמיר דתו אזי הוא מוסר נפשו לגמרי בלי שום התעוררות מלמעלה כלל, כי בחי' זו</p> <p class=bodytext>יש בטבע כל נפש מישראל ובזה אין שינה כלל. ולכן למעלה ג"כ יש בחי' אשר ער תמיד בחי' השגחה תמידי' כמארז"ל וכי יש שינה לפני המקום כמ"ש</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קצא</div></p> <p class=bodytext>הנה לא ינום ולא יישן כו' עינא פקיחא דלא נאים כי לית גבינין דמכסיין על הני עיינין, כי השינה בא מאידים של המאכל, וכמארז"ל במשנה ד' פ"א דיומא מפני שהמאכל מביא את השינה, כי ענין המאכל הוא לחבר חיות הנפש בגוף כידוע שהמאכל מתעכל ונהפך לדם ושולח לכבד והמובחר עולה ללב ומלב למוח. אך יש פסולת במאכל שמזה נעשה אידים ועולים עד המוח ומזה נעשה בחי' שינה (והתועלת מהשינה הוא שע"י יתחזק החיות אחר השינה). והנה השינה אין מגיע כ"א עד מקום שהמאכל עולה שהוא עד המוח כו' אבל למעלה מן המוח שהוא בחי' גלגלתא שאין מגיע לשם המאכל כלל, גם האידים אין עולים לשם ואין שם בחי' שינה כלל. וכמו"כ יובן למעלה שמה שהוא בחי' התלבשות אורות בכלים שייך בחי' שינה אבל בבחי' ז' תיקונין דגלגלתא ע"ז כתיב הנה לא ינום ולא יישן כלל, והוא מ"ש טרם יקראו ואני אענה כו' בלי התעוררות מלמטה בבחי' צעקה כמ"ש ויזעקו כו', רק מצד עצמו והוא כמארז"ל אין בעל הנס מכיר בניסו, היינו שאין יודע כלל איך שניצול מזה, כי הדבר מלובש בתוך טבע והוא מצד עצמו בלי התעוררות מלמטה כלל כו'. וזהו ענין קול דודי דופק לשון הוה שתמיד הוא דופק מפני שבכנס"י יש בחי' ולבי ער כו' וד"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועתה</span> י"ל מ"ש פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי כו', פרט כאן ד' בחי' ומבואר בס' קבלה שהוא ענין מעשה דיבור מחשבה ורצון. הענין הוא כי אחותי הוא לשון איחוי כמו קורע ומאחה או כמו איחוי אלכסנדריא והוא ענין חיבור ב' דברים יחד, כמו"כ אחותי הוא החיבור אוא"ס בעולמות כמ"ש ויקרא לו אל עולם כו' היינו שלא יהי' כמו שנראה שה' הוא על שמים והעולם חי ממנו, שזה יודעים ג"כ אוה"ע דקרו לי' אלהא כו', אך להיות חיבור אא"ס בעולמות היינו שיהי' נקבע איך שא"ס הוא בתוך העולמות כו', וע"י מעשה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קצב</div></p> <p class=bodytext>המצות שישראל מקיימים נעשה בחי' זו כי הם הממוצעים. הענין הוא כי א"ס הוא למעלה מבחי' עולם וכדי שיהי' חיבור אא"ס בעולמות צריך לזה ממוצע, והממוצע הוא הגבוה משניהם יחד דהיינו מבחי' ההארה פשוטה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והענין</span> יובן ע"פ מ"ש כי אל דעות הוי', שיש ב' דעות הא' הוא מלמעלה למטה ונק' מיש לאין, והב' מלמטה למעלה ונק' מאין ליש. כמו עד"מ מעשב גשמי כי אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל כו' והוא ענין כח רוחני המגדלו. והנה העשב הוא יש גמור נתפס במישוש והכח שמחי' אותו נק' בשם אין שהוא בבחי' העלם, אך האין הלז הוא המקור להיש, וזהו בחי' מאין ליש. ומיש לאין הוא ענין כח הצומח כמו שהוא בבחי' רוחני שאינו עדיין גם כח להחיות ונק' יש אמיתי ואינו בערך כלל להצמיח עשב, וכדי שיומשך מאתו כח להחיות נמשך הארה בעלמא מן כח הצומח ונק' בשם אין שהוא כאין וכלא לגבי כח הצומח עצמו ולגבי עשב הוא נק' אין העלם, ובחי' אין זו הוא הממוצע כי הוא אינו רוחני' כמו כח הצומח עצמו ואינו גשמיו' כמו העשב כו'. או משל יותר רוחני מחיות הנפש בגוף שהנפש בעצמה מושלל גם מבחי' כח להחיות ונק' בשם יש אמיתי, וההארה פשוטה שנמשך מן הנפש שאינו מחי' עדיין רק שהוא כח להחיות נק' בשם אין שהוא כאין ואפס לגבי עצמות הנפש ולגבי החיות אשר בגוף שהוא חיי גשמיי' שהרי מחי' גשם גמור, נק' בשם אין שהוא בחי' העלם, וחיות הגוף נק' בשם יש גמור כו'. ונמצא שבחי' אין הוא הממוצע כו' כנ"ל. וכמו"כ יובן למעלה שכדי שיתהוו עולמות בע"ג בחי' יש גמור מבחי' יש אמיתי צריך בחי' ממוצע כו' והממוצעים הם בני ישראל ע"י קיום המצות וכמ"ש אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כו'. כי הנה המצות למעלה המה רצה"ע וכמו שהוא א"ס כך רצונו א"ס והמצוה נעשית למטה בעניני גשמיי' כמו ציצית של צמר ותפילין של קלף כו' נמצא שהמצוה היא חיבור רוחני' בגשמי' וע"י שאדם דייקא מקיים המצות כמ"ש אלה המצות אשר יעשה אותם האדם כו', עי"ז נעשה חיבור אא"ס בעולמות. וזהו ענין אחותי שנק' בשם מעשה שהוא החיבור אא"ס בעולמות ע"י מעשה המצות כו' כנ"ל וד"ל. וזהו ענין חנוך הי' תופר מנעלים, שהי' מייחד יחודי' והוא ענין מה שאנו אומרים בעשיית איזה מצוה לשם יחוד קוב"ה ושכינתי', שכינתי' הוא בחי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קצג</div></p> <p class=bodytext>ממכ"ע וקוב"ה הוא סוכ"ע וכדי שיהי' הארת סובב בממלא הוא ע"י מצות דייקא כו'. וכמו"כ כתיב אמור לחכמה אחותי את, שהחכמה פעם נק' בשם אין כמ"ש והחכמה מאין כו', ופעם נק' בשם יש כו', כי החכמה הוא ממוצע בין כתר לבינה, ולגבי כתר נק' בשם אין ואפס ולגבי בינה היא המקור כו' כידוע.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ורעייתי</span> הוא מדרגה גבוה מאחותי שהוא חיבור חכמה במדות, וכמארז"ל רעייתי פרנסתי שישראל מפרנסין לאביהם שבשמים שהוא הארת חכמה במדות כו'. והענין יובן עפ"י הידוע שיש חצר הכבד המפסיק בין איברי הנשימה לאיברי המזון, שאיברי המזון הם קיבה כו' שע"י חיות גשמיו' האיברים, ואיברי הנשימה הם לב וריאה שבהם נשימה שבמוח שהוא בחי' חיות פנימי, הגם שלב פליג לכל שייפין אבל הלב עצמו הוא בחי' פנימי' כו'. וכמו"כ יובן בענין הנ"ל שאחותי שהוא ע"י מעשה מצות הוא חיבור אא"ס בעולמות בי"ע כמו איברי המזון עד"מ, וכמאמר רמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא, אבל רעייתי הוא חיבור חכמה במדות והוא כמשל איברי הנשימה הנ"ל, והוא ע"י דיבור התורה, כי כל היושב ושונה הקב"ה יושב ושונה כנגדו אותו דבר הלכה עצמו וכמ"ש את ה' האמרת כו' וכמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך, דברי ממש כמארז"ל אין העולם מתקיים אלא בהתשב"ר, א"ל רב פפא לאביי דידי ודידך מאי, א"ל אין דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא, שגם התינוק הוא כלי לאלקות ע"י דיבורו בת"ת כו'. והדיבור שרשו מהבל הלב כו'. ולכן ע"י לימוד התורה שהוא חכמתו ית' כי אורייתא מחכמה נפקת עי"ז נעשה חיבור ויחוד חכמה ומדות שבלב כו' ולכן נק' רעייתי בשם דיבור כנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>יונתי</span> הוא בחי' תענוג שבחכמה בחי' ראי', לאסתכלא ביקרא דמלכא. והטעם שנק' בשם יונתי כמו זוג יונים שמסתכלים זע"ז עד"מ כו'. וענין ראי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קצד</div></p> <p class=bodytext>יובן ע"פ מארז"ל חייב אדם להקביל פני רבו ברגל, הגם שאינו לומד ממנו אז שום שכל רק שרואה אותו, כי הראי' היא מקפת אותו מכל צד והיא נותנת בו כח, שמה שיכול לקבל מאתו כל ימי החול בשכל פרטי' הכל הוא ע"י הראי'. כמו"כ יובן בענין ראי' באלקות שהוא המשכת כל הנפש ובבחי' ראי' שוין קטן כגדול כו', כמו למשל ראיי' מלך ב"ו שהתשוקה בראי' המלך כל אפי' שוין, כי בהשגת גדולת המל' אז יש בזה חילוקי מדרגות שזה משיג יותר כו', אבל בבחי' ראי' שוה הפחות ערך כו'. וזהו ענין יראה כל זכורך שהי' בזמן בהמ"ק כשם שבא לראות כו', והוא ענין תענוג שבחכמה, כי בחי' רעייתי שהוא חכמה שבמדות יש בזה חילוקי מדרגות כמ"ש נודע בשערים בעלה לכל חד לפום מה דמשער בלבי' כו' אבל בבחי' ראי' כולם שוין כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועתה</span> י"ל ענין תמתי, הנה תמתי הוא ענין שלימות והוא בחי' רצון הפשוט, כי כל הבחי' הנ"ל אינם בבחי' שלימות, כמו מה שמתפעל בלב עפ"י שכל וטעם אזי יש מקום לאהבה זרה ליכנס, ואפי' בחי' יונתי שהוא בחי' ראי' שכולם שוים בה הוא רק לפי שעה בעת שרואה, אבל אחר הראי' יוכל למשך נפשו ברצונות הפכי' לגמרי. אבל תמתי הוא בחי' רצון הפשוט והוא בחי' ולבי ער הנ"ל שאינו משתנה לעולם, וראי' ממס"נ על קדה"ש וכנ"ל אע"ג דאזיל הכא והכא כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועתה</span> י"ל ענין שראשי נמלא טל שהוא בחי' הגבוה מד' בחי', והוא בחי' רעוא דכל רעוין עילאין דהיינו שהוא בחי' מקור גם כל הרצונות פשוטים שהוא בחי' תמתי כו'. ויובן עד"מ מגשמיות טל שהטל הוא בא בלילה ללחלח חלקי הארץ, כי בארץ יש כח הצומח וגם שמנונית יש בארץ כמ"ש לא תוסף תת כחה כו', וכדי שיהי' מצמיח צריך טל דייקא כי בלעדי הטל אזי נתכווץ כח הצומח ולא הי' מועיל גם הגשם, אך מפני שהטל מלחלח חלקי הארץ תחלה אח"כ הוא תועלת הגשם שיצמיח כו'. וכמו"כ יובן למעלה ענין טל שהוא מ"ש כי טל אורות טליך כו', שענין טל הוא הארת בחי' רדכר"ע הנ"ל שע"י נפתחים כל הד' בחי' מדמ"ר, והוא ענין כח המעלה מ"נ כו'. ומ"ש רסיסי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קצה</div></p> <p class=bodytext>לילה הוא כמו הטל שנתחלק לחלקי' בכל אקלים לפי ערכו שבזה יש פירות ובזה תבואות ובאקלים א' גופא יש שינויים ממקום למקום וזהו רסיסי כו'. כמו"כ ענין הטל העליון הוא בא בכל א' לפי ערך נשמתו כו'. וזהו ענין מה שבכל בוקר מתחדש כח אמונה בכל נפש מישראל ואין יום א' דומה לחבירו כמ"ש חדשים לבקרים כו' הוא מחמת הארת הטל. ומ"ש לילה דייקא שהטל הוא בלילה כו', הענין הוא כי ביום כתיב חסד אל כל היום, כי ביום מקיימים תומ"צ שהוא בחי' העלאה, וכל העלאה גורם המשכה כו', אך בלילה שבנ"א ישינים ואין העלאת מ"נ אז הוא הארת הטל כו'. וזהו מארז"ל כנס"י שאלה שלא כהוגן יבא כגשם לנו, והקב"ה השיבה כהוגן אהי' כטל לישראל כו' וד"ל.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>