מאמרי אדמו"ר האמצעי - הנחות - תקע"ז - מי מנה עפר יעקב

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעי </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/index.htm">מאמרי אדמו"ר האמצעי</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/index.htm">הנחות - תקע"ז</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/35/index.htm">מי מנה עפר יעקב</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>מי מנה עפר יעקב</h3><div class=pageno>רב</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>פ' בלק הנ"ל</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>מי</span> מנה עפר יעקב ומספר רובע ישראל, להבין ענין יעקב וענין ישראל ומה שאצל יעקב כתיב מי מנה ואצל רובע ישראל כתיב לשון מספר. הנה כתיב ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, דענין אף הוא לשון רבותא דלא כתי' יצרתיו ועשיתיו אלא כתיב אף דלשון אף הוא רבותא. והנה כתיב נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראת אתה יצרת אתה נפחת בי כו', טהורה קאי על הנשמה כמו שהיא בבחי' אצי' ואתה בראת כו' הוא בחי' בי"ע, דהיינו שכל נשמה שבגוף יש בה ג' בחי' אלו כמ"ש נשמה שנתת בי כו'. וזהו לכאורה סתירה למ"ש בס' המקובלים שיש בזה חילוקי מדרגות, שיש לו נשמה דבריאה, ויש שאין לו רק רוח דיצירה ויש שאין לו רק נפש דעשי' ולפי הנ"ל גם מי שיש לו נפש דעשי' היתה תחלה בעולם הבריאה ויצירה, כי בי"ע נק' בשם מדו"מ, וכמו שהמעשה תחלה היתה במחשבתו אופן הבנין ואח"כ בא בדיבור ואח"כ בא במעשה בפו"מ, ובלתי מחשבה א"א להיות דיבור כו', וא"כ כל נשמה היתה תחלה במחשבתו ית' בחי' עולם הבריאה יש מאין וכמ"ש בזוהר כל נשמתין קיימין בדיוקנהא קמי' מלכא קדישא, דהיינו אפי' נפש דעשי' היתה בעולם המח' כו', וכמ"ש באליהו חי ה' אשר עמדתי לפניו. ולפ"ז א"א כלל לחלק בזה לומר שזה יש לו נשמה גבוה וזולתו כו'. ובאמת אנו רואים חילוקי מדרגות בכל דור ודור כמו שנראה שבכל דור יש ראשי</p> <p class=bodytext>אלפי ישראל אשר הם בעלי תורה ויש להם השגה באלקות בעומק גדול</p> <p class=bodytext>ויש שיש להם רק בחי' לב כו', ויש שאין לו רק בחי' מעשה. וכמו"כ בכלל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רג</div></p> <p class=bodytext>דורו של משה דכתיב עליהם כי כולם קדושים ששרשם הי' בבחי' חכמה וכעת הוא בחי' עקבי משיחא כמ"ש אשר חרפו עקבות משיחך כו', והם היו ת"ר אלף שרשים וכעת הם ענפי', כמו למשל שממחשבה נסתעף דו"מ, והגם שבדורם הי' ג"כ בחי' רגל כמ"ש שש מאות אלף רגלי העם כו', ועכשיו יש ג"כ בחי' ראש כי בכל דור יש בעלי תורה כו' כנ"ל, אך בודאי יש הפרש גדול בין רגל שבראש לראש שברגל כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> כתיב אך בצלם יתהלך איש, ויש בזה ב' פי', הא' הוא עפ"י מ"ש בע"ח שצלם הוא שרש הנשמה, ואך בצלם דהיינו כמו ששרש הנשמה היא למעלה ככה יתהלך איש שהוא לשון ממילא, דהיינו הנשמה שבגוף היא ממילא מהלכת בזה האופן כמו שהיא בשרשה, כי השרש הנשמה משפיע לו מחשבות וכו' כמו שהיא למעלה וכו'. והפי' הב' של אך בצלם הוא צלמי הנפש דהיינו חיבור הנשמה אלקי' שבתוך הנפש הטבעי' אשר נמשך מאב ואם כמ"ש הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי והוא מה שאנו רואים שההתפעלות אלקו' הוא ע"י נפש הטבעי' כמו המוח והלב של נפש הטבעי' אשר מאב ואם כמארז"ל אודם שמן האם לובן שמן האב כו'. וע"ז קאי אך בצלם יתהל"ך לשון ממילא, דהיינו שהוא כמו טבע בנפשו כמו שמי שההתפעלות שלו הוא במוח ע"י השגה כמו ברוך שאמר והי' העולם איך שבאמירה נתהוה העולם ומעיין בזה הרבה לקרב אל השכל, ההתפעלות אינה מצד השכל רק ההתפעלות הוא מצד הנשמה, ואלו לא הי' לו נשמה דבריאה זו לא הי' מתפעל כלל, והוא כמו טבע, דהיינו שבכל עת מצוא בנפשו ההתבוננות זאת יתפעל, רק אם אינו מתבונן כלל מצד טרדת הפרנסה אבל מיד כשפונה מעסקיו ומתבונן אזי הוא כמו טבע כו'. והוא עד"מ ניצוץ קטן כשמנפחין אותו נעשה שלהבת גדולה כו'. ויש שההתפעלות שלו אינו רק בלב ע"י שמתבונן איך שה' הוא העיקר והעולם טפל ונפסד עי"ז נתפעל ]ב[לב, ויש שהתפעלותו אינו רק במעשה דהיינו שדבר ה' יקר בעיניו ומקיים כל המ"ע ולהיפך מל"ת שהוא תועבת ה' אשר שנא,</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רד</div></p> <p class=bodytext>נזהר מזה בתכלית הזהירות, והוא מחמת שהנשמה שלו אינו רק בחי' נפש דעשי' ולכן החוש אלקי שלו אינו רק בבחי' מעשה, והוא הבחי' ביטול שיש בכל נפש מישראל. כי יש ב' בחי' התפעלות וביטול. התפעלות אינו רק לפי שעה וביטול הוא בחי' תמידי' כו' כנ"ל. ומי שיש לו נשמה דעשי' בבחי' מוח ולב אין לו החוש כו' (ומי שיש לו נשמה דבריאה שהוא בחי' השגה במוח כו' נכלל בזה גם לב ומעשה כי יש בכלל מאתיים מנה כו'). והנה לפי כ"ז אינו מובן מ"ש ולכבודי בראתיו יצרתיו כו', נשמה שנתת בי כו', דמשמע דאין בזה חילוקי מדרגות כלל כו' כנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> הענין יובן ע"פ משארז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב כו', והטעם מבואר במקום אחד דהוא מפני שכל נש"י שבגופי' יש בכוחם למסור נפשם על קה"ש, וכמו שאנו רואים שגם קל שבקלים ופחותי ערך הגם שעוברי' על כמה עבירות כשיתבעוהו להמיר דתו בפו"מ מיד מוסר נפשו על קדה"ש והוא מצד בחי' מ"ה שבנפש האלקי'. ועפ"ז יתורץ הנ"ל שבאמת אין סותרים זל"ז כלל ושניהם אמת, כי מה שמבואר בס' קבלה שיש חילוקי מדרגות שזה יש לו נשמה דבריאה וזולתו נשמה דיצי' לבד כו' הוא בבחי' גילוי, וכמו שאנו רואים בכל דור ודור שיש ראשי אלפי ישראל כו'. וכמו"כ ההפרש שבין דורו של משה לדורות הללו בחי' עקבי משיחא בחי' מעשה כו'. ומה שכתוב נשמה שנתת בי טהורה כו' דמשמע שבנפש דעשי' יש ג"כ בחי' בריאה כו' הוא בבחי' העלם. וראי' לדבר ממס"נ על קדה"ש שגם קל שבקלים יכול למסור נפשו והוא מצד בחי' מ"ה בחי' ביטול עצמי כמו ראשי אלפי ישראל כמ"ש במשה ואנחנו מ"ה, ושרש משה הגבה למעלה כמ"ש כי מן המים משיתיהו מבחי' אצי' ממש ולא מאצי' שבבריאה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועתה</span> י"ל ההפרש שבין נשמות ומלאכים, כי הנה כתיב חונה מלאך ה' סביב ליראיו, והמלאך הוא ע"י יראים עצמם שהם עשו את המלאכים והם סביב לשמרם כו', ומשמע שהמלאכים הם בחי' חיצוני' וכמו שמבואר בס' קבלה שנשמות הם מפנימי' הכלים והמלאכים הם מחיצוני' הכלים כו', וידוע</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רה</div></p> <p class=bodytext>שבמלאכים יש ג"כ בחי' בי"ע שהוא מדו"מ כידוע שיש שרפים וחיות ואופנים, שרפים הם בבריאה אימא מקננא בכורסיא שהוא עולם הבריאה בחי' השגה, וחיות ביצירה ואופנים בעשי'. ומה שבנשמות דעשי' יש בהעלם בחי' בריאה כמו שנראה ממס"נ על קדה"ש הרי מצינו במלאכים ג"כ שיש בהם בחי' עלי' מעשי' למעלה ולהיפך שמלאכים הגבוהים יורדי' למטה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> להבין זאת צ"ל מה שמבואר בלק"א שמחדו"מ הם לבושי הנפש, ולבוש הוא דבר נבדל מן העצמו' ברצותו לובש וברצותו פושט כו'. והענין הוא כי שרש המחשבה הוא מבחי' רצון דהיינו מה שרוצה ברצונו מיד הוא מתחכם במחשבתו, ונביעת המח' זאת שהוא בחי' צירופי אותיות הוא במספר וגבול אבל הרצון הוא בלי מספר. ונמצא שהמח' המקבל מרצון הוא בחי' לבוש לבד שהרי ברצונו יחשוב וברצונו לא יחשוב כו'. והנה לפ"ז המח' מקבל מלמעלה מבחי' רצון. ויש עוד בחי' שהמח' מקבל מלמטה והוא ענין הרהורי לבו שמה שיש לו חמדה בלב אזי מיד עולה במחשבתו לחשוב. ובאמת אינו סותר כלל רצון הלב לרצון שלמעלה, כי שניהם באים כאחד, דהיינו איך שעליי' הרצון מלב למח', ככה נמשך מרצון שלמעלה למח', והוא הנק' יחוד יש"ס ולאה ויחוד יעקב ולאה כו'. ובדיבור יש ג"כ ב' בחי' אלו. כי ידוע שהדיבור הוא מהבל הלב ובאמת ידוע שהדיבור מקבל ממח' שמה שהוא חושב, זאת הוא מדבר וא"א להיות דיבור בלא מח' כו'. אך הוא כנ"ל כמו שהמח' מקבלת מב' הבחי', כמו"כ הדיבור שמקבל ממח' הוא ג"כ מקבל מלמעלה ומלמטה כו' כנ"ל וד"ל. ונמצא שאיך שהוא עכ"פ הוא בחי' לבוש ומכש"כ בחי' מעשה לבוש נפרד לגמרי, וא"כ לפ"ז הדרא קושיין לדוכתין מהו ההפרש שבין נשמות למלאכים. אך הענין הוא כי המלאכים שיש בהם ג"כ בחי' מדו"מ הוא רק בחי' לבושי' כנ"ל, אבל נש"י שרשם מבחי' מח' העצמי' כמארז"ל נש"י עלה במח' שהוא בחי' רצון הפשוט שאינו גם שרש ומקור להתהוות אותיות המח', וכמ"ש בזוהר אית מח' ואית מח', והוא הנק' מח' סתימאה כו'. כי בחי' רצון אשר ממנו נובע המח' הגם שהוא בלי מספר אבל מ"מ הוא שרש ומקור להתהוות המח' אבל נש"י עלו במח' ורצון הקדום שאינו בחי' מקור למח' כלל וכמ"ש אחור וקדם צרתני, אחור למע"ב וקדם למע"ב, כי עשרה מאמרות ויאמר כו' ובכל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רו</div></p> <p class=bodytext>דיבור יש מח' ובכל מח' יש רצון וכמ"ש בראשית ברא ות"י בקדמין ברצונו כו' זהו רצון השייך למח', אבל נש"י הם קדם לכל המע"ב כנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> מ"ש בצלם אלקים עשה את האדם דייקא, אבל מלאכים אינם בצלם אלקי' כי אינם בחי' עצמיו'. וזהו הטעם לקריאת שמם אדם כי אדם הוא אל"ף ד"ם והוא בחי' מדו"מ, אבל המח' אינו כמו מח' שבמלאכים רק הוא בחי' מח' עצמי' ולכן נק' מח' זו בשם אלופו של עולם כו'. ולכן נק' הנשמות מהלכים והמלאכים נקראים עומדים, היינו שהנשמה יכולה להלך הן ממטה למעלה מעלה כמו ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו כו', וכמו ויעל אליהו בסערה השמים כו', והן מלמעלה ל]ק[בלה למטה כמו נשמת משה שירדה בגוף והגוף לא הסתיר לו כלל, כי הנשמה היא בחי' עצמיו' ולכן יש בכוחה מצד עצמה זאת כו'. אבל מלאכים לא יש זאת בכוחם מצד עצמם ולכן נקראים עומדים, גם שמצינו במלאכים ג"כ שיורדי' למטה לבשר בשורות טובות ולהציל בנ"א, כמו גבי רב המנונא סבא כו'. וגם פעם יש עלי' למלאכים, אך שזה הכח אין בהם מצד עצמם רק הוא ע"י מרכבת השכינה וכמ"ש מלאכי אלקים עולים ויורדים בו דייקא, שהוא ע"י מרכבת השכינה שבעלייתה גם הם עולים, וכמו ישעי' ויחזקאל שישעי' ראה מרכבה דבריאה ויחזקאל ראה מרכבה דיצי' כו'. וירידת המלאכים הוא ג"כ ע"י התלבשות כח אלקי בהם, אבל אין בהם כח מצד עצמם כו', משא"כ בנשמות כי הם בחי' עצמיו'. וזהו מ"ש בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, שאף הוא רבותא שגם בבחי' עשי' שהוא נשמות דעשי' יש בהם בחי' רצון עצמי ופשוט הנ"ל כמ"ש בצלם אלקים עשה את האדם, אדם הוא א' דם כו' כנ"ל וד"ל. וראי' ממס"נ על קדה"ש כנ"ל וד"ל. וזהו מי מנה עפר יעקב, דקאי על נשמות שבגופים שיש בהם הארת א"ס הבלתי מספר, וזהו מי מנה כו'. ומספר רובע ישראל קאי על שרש הנשמות כמשי"ת במק"א וד"ל.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>