צו את בנ"י
ריא
פ' פינחס, תקע"ז
צו את בנ"י ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאישי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו ואמרת להם זה האשה כו'. להבין ענין ואמרת ב"פ דהול"ל להקריב לי במועדו זה האשה כו'. אך הענין הוא דיש אמירה במח' כמשי"ת. ולהבין כ"ז וגם להבין ענין תפלות כנגד תמידין תקנו כו'. הנה כתיב ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו וכמ"ש נשמה שנתת בי כו' אתה בראת כו' שהוא בחי' מדו"מ, הענין הוא כי זהו תכלית ירידת הנשמה לגוף לקיים את המצות בג' בחי' מדו"מ. וזה העיקר שה' רוצה, ובהפרד הנפש מהגוף עיקר התביעה הוא על הפו"מ ולא הפנימי' הוא העיקר דהיינו שכל והשגה דייקא כו', כמ"ש מי יעלה בהר ה' נקי כפים ובר לבב שהעיקר הוא נקי כפים ובחי' בר לבב ודאי טוב אבל העיקר הוא נקי כפי' בחי' פו"מ כו'. ובפו"מ גופא יש ג' בחי' מדו"מ, בחי' מחשבה הוא הרצון וחפץ להמצוה דהיינו שהוא בלא פנימי' שאינו יודע המכוון וטעם של המצוה בשרשה למעלה רק הוא רוצה לקיים רצון ה' מצד שאמר ונעשה רצונו כו'. והדיבור הוא הלימוד בת"ת כמארז"ל כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה וכן דיני סוכה וטלית כו' וכדומה שהוא הלימוד אופני המצוה איך שיהי' נק' בשם מצוה, והמעשה הוא קיום המצות בפו"מ.
והנה ארז"ל יפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעה"ז כו' בעה"ז דייקא מועיל התשובה שהוא לשנות את טעמו מרע לטוב אבל בעה"ב אינו מועיל התשובה. וכן קיום מצות הוא דייקא בעה"ז כמ"ש במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות כו'. והטעם לזה יובן ע"פ מ"ש והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע, וענין כף הקלע