מאמרי אדמו"ר האמצעי - הנחות - תקע"ז - את הכבש הא'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעי </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/index.htm">מאמרי אדמו"ר האמצעי</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/index.htm">הנחות - תקע"ז</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/38/index.htm">את הכבש הא'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>את הכבש הא'</h3><div class=pageno>ריח</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>פ' פינחס הנ"ל</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>את</span> הכבש הא' תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כו'. להבין שרש ענין הקרבת תמידין בכל יום וגם ענין תפלות שכנגד תמידין תקנו כו'. הנה כתיב כי בי"ה ה' צור עולמים וארז"ל ביו"ד נברא העוה"ב והעוה"ז נברא בה'. יו"ד הוא בחי' צמצום בחי' דין ועוה"ז הוא בחי' ה' בחי' חסד. הנה עוה"ב ידוע שיהי' התגלות אלקות בתוך נשמות שבגופים דהיינו שיהיו כמו בחי' חומר וצורה כמו הגוף דעכשיו שהוא בחי' חומר לקבל צורת ]הנ[פש הטבעי', כמו"כ יהי' בעוה"ב בחי' כלי לאלקו' כמארז"ל עוה"ב אין בו אכילה ושתי' רק צדיקים יושבי' ונהנין מזיו השכינה כו' באותו הגוף עצמו רק שיהי' מזוכך ולא כמו הגוף דכעת שנמשך מאב ואם ע"י תאוה כמ"ש הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי כו', רק שאז יהי' הגוף מזוכך בתכלית, כמו הדוגמא דיחזקאל בעצמות היבשות שנקרם עליהם עור ובשר ונכנס בתוכם רוח חיים כמ"ש מארבע רוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים האלו ויחיו כו'. כמו"כ לעתיד יהי' הגוף מזוכך והגוף יעשה מעצם קטן שנשאר מגוף שאינו נרקב ונק' בשם גרמא כו' ויבא בו הארת הטל כמ"ש כי טל אורות טליך ויחיו המתים כו'. וא"כ צ"ל כי הלא עוה"ב הוא גילוי אלקות ומפני מה נקרא בשם דין. אך הענין כי היא הנותנת מפני שבעוה"ב יהי' התגלות אא"ס שלפני הצמצום להיות ד' עולמות ולכן הוא בא במדה ודקדוק דייקא למי שראוי ולא למי שאינו ראוי כמ"ש והיו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם כו'. ולכן נברא ביו"ד שהוא בחי' דין. ועוה"ז נברא בה' בחי' עלמא דאתגליא בחי' חסד כי באמת התהוות העולמות הוא מבחי' חסד כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה,</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ריט</div></p> <p class=bodytext>ולכן אינו בדקדוק כלל כי הוא זן ומפרנס לכל כמ"ש נותן לחם לכל בשר. וכן כל חידוש העולמות מאין ליש בכל יום ויום כמ"ש המחדש בטובו בכל יום מע"ב, כי אין העולם עושה א"ע אבל הוא מבחי' חסד ולכן הוא לרעים כמו לטובים ואדרבה יכול להיות שהצלחת רעים הוא יותר מטובים, והטעם הוא כנ"ל כי הוא מבחי' חסד.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולפ"ז</span> י"ל מ"ש להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו, שלהיות כבוד הדר מלכותו שהוא התפשטות אלקות על כל הנבראים צריך להיות בחי' גבורה אך הגבורה אינו בחי' גבו' ממש, רק אדרבה הוא עיקר החסד והוא כמ"ש טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו כו', היינו שהוא כובש את עצמו. כי ידוע שהוא ית' א"ס ובלתי גבול וכדי שיתהוה בחי' בע"ג צריך להיות בחי' צמצום לצמצם עצמו, ובחי' צמצום זה הוא דייקא ע"י תגבורת החסד, כמו למשל אב לבנו שרוצה להשפיע לו איזה שכל ואם יאמר לו השכל הרחב כמו שהוא אצלו לא יתקבל כלל במקבל, לכן מצמצם עצמות שכלו, ולכן כתי' מכלכל חיים בחסד בברכת אתה גבור כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> צ"ל כי לפי הנ"ל שעוה"ז הוא מבחי' חסד לא יתכן מה שנראה בעוה"ז בחי' גבו' כמו בבני חיי ומזוני שכמעט אין כל אדם שלא יהי' בו דוחק זאת בטרדת הפרנסה או בבני כו'. אך הענין שנק' בשם יסורים של אהבה. ולכאורה יפלא מאד האיך יתכן שיקראו לעונש ודין גמור בשם יסורים של אהבה שהרי האהבה באה מפנימי' מדת החסד כמ"ש כי חפץ חסד הוא. אך הענין הוא כנ"ל בהיות ששרש ענין עה"ז הוא ממדת החסד כנ"ל, ושרש ענין העה"ב הוא ממדת הגבורה והדין. והנה ידוע שכל מדה כלולה מחבירתה כמו מדת החסד כלול גם ממדת הגבו' ונק' גבו' שבחסד כו' ומה שנק' בשם חסד דייקא ע"ש ההתגלות כו' כידוע. והנה כל יסורי עוה"ז הוא ממדת הגבורה שבחסד ולכן ע"י יסורי עוה"ז נתמרק הנפש יותר מע"י יסורי גיהנם, כי ידוע שג"ע וגיהנם הוא הכנה לעוה"ב ולכן ר"י לא הי' יודע לאיזה דרך מוליכין אותו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רכ</div></p> <p class=bodytext>כו'. והנה באמת יסורי עוה"ז כמו בבני חיי ומזוני גם מקצה האחרון אינו ערך כלל ליסורי הנפש שעה א' בגיהנם, והמירוק שהוא ההכנה לעוה"ב הוא יותר מע"י יסורי גיהנם, והטעם הוא מפני שעוה"ז שרשו ממדת החסד והוא כמשל איש חסדן בטבע שגם עונש קל מאד שמעניש לזולתו לגבו' ודין גדול יחשב אצלו לפי ערך גודל חסדו וטובו כו'. וכידוע ששעבוד גליות דעכשיו שהוא דחקו' הפרנסה בתכלית וכו' הוא בקשת אברהם כי כל זה בחר יותר מיסורי גיהנם שיסורי עוה"ז הוא לא מיני' ודוגמתו כו'. והדוגמא לזה ידוע מגבו' גשמים שהתחלקותם בחי' צמצום הוא נק' בשם גבו' שבחסד, כי ענין הגשם הוא כדי ללחלח חלקי הארץ כמ"ש והרוה את הארץ והולידה והצמיחה, ואם הי' יורד בלי התחלקות טיפין טיפין הי' מקלקל הארץ נמצא שהגבו' וההתחלקות לחלקים זהו עיקר החסד כו'. וכמו"כ יובן בענין יסורי עוה"ז שהוא מבחי' גבורה שבחסד שמיתוק הנפש הוא יותר מע"י יסורי גיהנם.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> ארז"ל יפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז כו' בעוה"ז דייקא יועיל התשובה ומע"ט אבל לא בעוה"ב וכמ"ש במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות כו'. והטעם הוא כנ"ל כי עוה"ב הוא עולם הדין עולם ברור שלא יוכל להתחלף שם מרע לטוב ומטוב לרע, רק מי שראוי יומשך לו גילוי אלקו' ומי שאינו ראוי ישאר כך כמ"ש ואלה לחרפות כו'. ובעוה"ז דייקא הוא בחי' חסד ויוכל להתחלף מרע לטוב כו'. והטעם מבואר בספרי קבלה כי בעוה"ז הוא בחי' או"מ ועוה"ב הוא בחי' או"פ, והוא כמשל העיגול שבאמצעיתו מתציירין קוין ובהקוין יש מעלה ומטה, אבל בעצם העיגול אין בו מעלה ומטה ויכול להיות שהעולה יהי' היורד והיורד עולה מאחר שעצמו' העיגול אין בו מעלה ומטה כלל. והנה בעוה"ב כתיב הנה אלקינו זה קוינו לו שאנחנו המשכנו אותו בקוין, היינו שלכל א' וא' לפום שיעורא דילי' ככה יומשך לו גילוי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רכא</div></p> <p class=bodytext>אלקות בבחי' אור בכלי בלתי שינוי ותמורה אז, והוא כמשל חיו' הנפש בגוף שלא יוכל להתחלף מכח הראי' כח ההילוך ולעשות מרגל ראש עד"מ, כמו"כ עוה"ב הוא בחי' פרצוף אדם שכל א' על מקומו ועל מדרגתו ובמקום שיש רע לא נמשך טוב ולכן נק' בשם עולם הדין. ובזה יובן מ"ש אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, דלכאורה אינו מובן שהרי אנו רואים שהנפש אינו חי כעת ע"י מצות דהיינו ע"י הנחת תפילין אינו נמשך בחי' אלקו' בגילוי בד' מוחי' דגלגלתא וכדומה. אך הענין הוא דוחי בהם קאי לעוה"ב והמצות המה ג"כ בבחי' פרצוף אדם כי רמ"ח מצות רמ"ח אברין דמלכא כו'. ויש מצות שהם בבחי' ראש ויש שהם בבחי' יד כמו חסד דרועא כו'. והוא כמו התורה שארז"ל למיימינים בה סמא דחיי למשמאילים בה סמא דמותא, דהיינו למיימינים שעוסקי' לשמה אזי נעשה סם חיים שיתחזק מוחו ולבו בעבודת ה'. ולמשמאילים בה סמא דמותא כמו הרפואה שהוא סם חזק ואם מכוין הרפואה לפי אופן החולאת אזי נעשה סם חיים ואם לאו אזי נעשה לו סם מות כו' וד"ל, כי שרש התורה הוא ג"כ ממדרגה גבוה מאד כמ"ש עץ חיים היא ששרש התורה הוא מעה"ח שלמעלה מעה"ד טו"ר ולכן למיימינים בה דהיינו למי שראוי כו' סמא דחיי כמו עוה"ב .</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> בעוה"ז יש ג"כ הארת מעין בחי' עוה"ב. והענין יובן עפ"י הידוע שיש ב' מיני קרבנות, קרבנות החג פסח שבועות סוכות בחי' חג"ת וכל א' כלול מחבירו כו' ותמידין שבכל יום . ותחלה צ"ל ההפרש שבין שבת ליו"ט, ששבת נק' קדש כמ"ש ושמרתם את השבת כי קדש היא ויו"ט נק' מקראי קדש, שקודש הוא בחי' חכמה ומקראי קודש הוא המשכה מחכמה והוא בחי' בינה. והנה ידוע שהתגלות אא"ס הוא בחכמה דייקא כי אא"ס אינו שורה אלא על דבר הבטל אליו וחכמה הוא בחי' אין כמ"ש והחכמה מאין כו', משא"כ בינה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רכב</div></p> <p class=bodytext>שהוא בחי' השגה בחי' יש כו'. והנה ביו"ט הוא התגלות אוא"ס בבינה כמו בחכמה כו' כידוע וד"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> בתמידין כתיב תשמרו להקריב לי במועדו, שכמו קרבנות המועדים כמו"כ יומשך הארה ע"י קרבנות התמידין. והענין הוא שע"י הקרבת קרבן בהמה לה' עי"ז נמשך המשכה מלמעלה והוא המשכת שם מ"ה בד' עולמות בכל א' לפי ערכו. ויובן זאת ג"כ בנפש האדם בעבודת ה' כי יש מ"ה דעשי' דהיינו שהביטול הוא רק בבחי' עשי' והוא בחכמה אתברירו דבחי' עשי' לבד. ויש מ"ה ביצי' שהוא בחי' לב. והענין הוא כי יש ב' בחי' התפעלות וביטול, התפעלות היינו שאינו רק לפי שעה, והביטול הוא בחי' תמידי'. ובהתפעלות יש ב' בחי' מרירות וחדוה. וזהו ענין מארז"ל אין טפה יורדת מלמעלה שאין טפיים עולים כנגדה מלמטה, והטפיים שמלמטה הוא הב' בחי' אלו שבהתפעלות, הא' הוא דהיינו שהולך כל היום בעסקיו בטרדת הפרנסה ואח"כ נתפעל בלב מחמת התבוננות באלקות איך שיקר בעיניו מאד ענין אלקות ונתפעל בהתפעלות חדוה. או להיפך שע"י התבוננות באלקות ומכיר גודל שפלותו וריחוק ערכו נתפעל במרירות בלב. והנה בחי' זאת אינו רק לפי שעה ואחר משך זמן יבוטל והי' כלא הי' כו'. והנה ההתפעלות נק' בחי' אש אלקים והוא בחי' שם ב"ן כמו ענין הקרבת הבהמה, והטפה שיורדת מלמעלה הוא המשכת שם מ"ה בחי' ביטול. וכן במוח יש התפעלות חדוה או מרירות וההמשכה הוא המשכת מ"ה בחי' ביטול, והוא כמו למשל הביטול לפני המלך שנשתומם המח' שלו כו' והוא בחי' בריאה והמשכת שם מ"ה דאצי' הוא נגד בחי' יחידה שבנפש כו' כמ"ש במ"א.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> ארז"ל תפלות כנגד תמידין תקנו, ובתפלה יש ג"כ ד' בחי', עד ב"ש בחי' עשי' הוא נגד עולם המלאכים דעשי' שהוא המזלות המשפיעי' כמ"ש אני אענה את השמים והם יענו כו'. ומב"ש עד יוצר אור הוא נגד</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רכג</div></p> <p class=bodytext>מלאכים דיצירה שאינם בגדר השפעה למטה. ומיוצר אור עד ק"ש הוא נגד מלאכים דעולם הבריאה שיש בהם בחי' השגה כו' כידוע דאימא מקננא בכורסיא כו'. וזהו מה שאנו אומרים ומשבחים ומפארים כו'. ושמע ישראל הוא העלאת הנשמות לאשתאבא בגופא דמלכא כו'. וש"ע הוא המשכת שם הוי' בחי' שם מ"ה בשם אלקים בכל הד' עולמות כנ"ל. וזהו שכתוב מי יעלה בהר ה' נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו כו' הוא בחי' העלאה הוא ישא ברכה בחי' המשכת מ"ה כו'. והנה זהו תפלת שחרית שהוא נגד בחי' אברהם ומנחה הוא בחי' יצחק והוא הדוגמא דעוה"ב שאין בו בחי' העלאה כלל בתחלה כמו בשחרית ונק' בחי' מנוחה כמו ירח מנחה וכמ"ש וערבה לה' מנחת יהודה כו', והוא הדוגמא דמת"ת שכתי' וירד ה' כו' וירד מעצמו בלי אתעדל"ת שהוא הדוגמא דעה"ב רק שאז לא הי' בשלימות כ"כ כמו עוה"ב. ומעריב הוא בחי' ת"ת והוא הממוצע בין תפלת שחרית לתפלת מנחה, כי במעריב יש ג"כ העלאה קצת אבל הוא בקצרה, ובמעריב אנו אומרים אמת ואמונה כל זאת, שאנו אומרים האמת והאמת הוא שכשהוצרך להיות התהוות העולמות צריך לצמצם עצמו' האור כמ"ש ישת חשך סתרו כמארז"ל ברישא חשוכא והדר נהורא באורך נראה אור. אך במעריב יש בחי' עוה"ב ג"כ כמ"ש לעת ערב יהי' אור שהערב גופא שהוא בחי' ישת חשך סתרו יהי' אור בגילוי, והמעריב הוא ממוצע מב' בחי'. וזהו מ"ש את הכבש הא' תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, ב' כבשים לבד שבכבש השני נכללו ב' הבחי' הנ"ל וכמשי"ת במ"א וד"ל.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>