מאמרי אדמו"ר האמצעי - הנחות - תקע"ז - החלצו

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעי </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/index.htm">מאמרי אדמו"ר האמצעי</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/index.htm">הנחות - תקע"ז</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/39/index.htm">החלצו</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>החלצו</h3><div class=pageno>רכד</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=headingintext>בעז"ה, פ' מטות ומסעי תקע"ז</p></p> <p class=bodytext><p class=zman>פ' מטות מסעי</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>החלצו</span> מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין אלף למטה אלף למטה כו'. הנה בחי' מדין הוא המנגד לבחי' משה כי עובדא דמשה הוא המשכת יחוד אלקי ע"י תומ"צ כמ"ש תורה צוה לנו משה כו' להיות בחי' יח"ע ויח"ת כמאמר איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד, והוא בחי' השם שלם וכסאו שלם כו'. ובחי' מדין הוא מנגד לבחי' משה דהיינו שהם מפרידים יחוד אלקי. כי ענין מדין הוא שנאת חנם איש לחבירו בלתי יתאחדו כא' כו' כמשי"ת. וז"ש נקום נקמת בנ"י מאת המדינים ואחר תאסף אל עמך כו'. ולהבין כל זאת צריך להקדים כי ע"י הכנעת יתרו כהן מדין זה הי' הכנה לנתינת התורה, כי יתרו הי' כומר לכל מיני ע"ז והוא הכניע א"ע ואמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלקים עי"ז זכו לקבלת התורה לפי שעה זאת לבד, אך מ"מ הרי נשאר אומה של מדין וע"ז כתיב צרור את המדינים כו'. וזהו כל עיקר משך הגלות דעתה זה זמן רב י"ז מאות שנה מחמת שנאת חנם בחי' מדין כו' כידוע שחורבן בית שני לא הי' רק מחמת שנאת חנם. כי הנה יהושע כבש ל"א מלכים כמ"ש לא תחי' כל נשמה כדי לבער הרע (ומ"מ נשארו קצת שלא הורישו כמ"ש והיו לצנינים בצדיכם שבאם שלא ילכו בדרך הטוב אזי יתגברו האומות עליהם). וזה הי' עיקר טעם הכניסה לא"י כי א"י הוא ארץ ז'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רכה</div></p> <p class=bodytext>אומות הכנעני החתי האמורי כו'. כנען הוא חמימות התאוה כמ"ש וחם הוא אבי כנען, ולכן נכנסו ישראל לארץ שע"י שיקיימו שם תומ"צ עי"ז יכנעו כל הז' מדות רעות רציחה גזילה ניאוף כו'. והיו שם ישראל במעלה עליונה שהי' נמשך גילוי אלקות לכל א' לפום שיעורא דילי' כו'. ואח"כ נפלו ברע שהי' בהם התאוה לע"ז וג"ע ושפ"ד כו'. וכידוע שלא כפרו לגמרי בה' רק הי' בהם תאות ע"ז ג"כ כו' ונתגברו כל הז' מדות רעות דקליפה ונחרב הבית ראשון שעשה שלמה כו', והי' אח"כ גלות בבל ע' שנה כמ"ש בשוב ה' שיבת ציון היינו כחולמים כו', נגד ז' מדות רעות דקליפה וכל אחת כלולה מעשר עולה שבעים, ולכן נמשך גלות בבל ע' שנה ונבנה בית שני וחזרו לשלימותם. ואח"כ נחרב הבית השני בשביל עון שנאת חנם ולא הי' בהם ג"ע וש"ד וע"ז כמו בבית ראשון ואריכת הגלות הוא י"ז מאות שנה יותר מכ"ד פעמים שבעים. וזהו הפלא לכאורה שבבית ראשון חטאו בעונות חמורים מאד וויתר להם הקב"ה על ע"ז כו' ונמשך הגלות רק ע' שנה ובבית שני שלא הי' רק עון שנאת חנם נמשך הגלות משך רב כו'. אך הענין הוא כי ענין שנאת חנם בלי גמלו רעה חבירו שבעבור זה ישנאהו רק מהולכי רכיל וכדומה, הגם שהוא רק לאו א' כמ"ש לא תשנא אחיך כו', אך זהו גורם להסתלקות אלקו' כי אא"ס אינו שורה אלא דייקא על דבר היחוד והתכללות משא"כ כשא' שונא לחבירו איש את רעהו חיים בלעו כו' הרי הם מפורדים בתכלית כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ובזה</span> יובן מ"ש והי' אם שמוע תשמעו אל מצותי כו' ונתתי מטר ארצכם כו' שאז הי' עבודתם בשדות וכרמים ולכן כתיב ונתתי מטר ארצכם. ועתה צ"ל בעד השמיעה למצותיו הצלחה במעשה ידיו בעסק מו"מ. והנה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רכו</div></p> <p class=bodytext>באמת כעת כל ישראל הם שומעים למצותיו ית' דהיינו העשי' בפו"מ שכל ישראל מניחים טלית ותפילין ומחזיקים מצות מילה ושבת וכו' לבד אותם שיצאו מן הכלל לגמרי כמו אפיקורסין וקלים ואטו ברשיעי עסקינן, אבל בכלל כל ישראל מקיימים מצות בפו"מ כו'. ובאמת פי' הפסוק של והי' אם שמוע כו' קאי על הפו"מ כי זהו עיקר יסוד הבנין ולא העיקר הוא כוונת פנימי' במוח ולב רק העיקר הוא עשי' בפו"מ. ולפ"ז אינו מובן שאנו רואים לגמרי ההיפוך שבנ"י נדחקים בתכלית בטרדת הפרנסה ובכל מיני דוחק, וגם להיפך אנו רואים שהרשעים ואפיקורסים לגמרי מצליח להם בכל דרכם ולפי מ"ש הי' צ"ל להיפך שהרי כתיב השמרו לכם פן יפתה כו' וחרה אף ה' בכם ועצר כו'. אך הטעם הוא כנ"ל מחמת שנאת חנם לא יכול להיות השראת גילוי אלקות בהם, הגם ששלימים הם בקיום המצות כו' מצד שהם מפורדים זמ"ז. וזהו מה שאמר הלל להגר כשביקש ממנו שילמדנו כל התורה כולה כשעומד על רגל אחת, אמר לו דעלך סני לחברך לא תעביד זהו כל התורה כולה ואידך פירושא כו', כי להיות גילוי אלקות ע"י תורה צ"ל דייקא התכללו' והתאחדות בבנ"י כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ובזה</span> יובן מה שאמרו רז"ל לישתף אינש נפשי' בהדי ציבורא כו' שקודם התפלה צריך לישתף כו'. הענין הוא כנ"ל כי באמת צריך להיות מצות ואהבת לרעך כמוך כל היום כו', אך מה שאמר קודם התפלה דייקא לישתף כו', כי התפלה הוא קרבת אלקים היינו בחי' גילוי אלקות במוח ולב כו' ולכן צריך לומר קודם התפלה הריני מוכן לקיים עלי מ"ע של ואהבת לרעך כמוך כו' דהיינו שחבירו השנאוי לו יסלק מלבו השנאה. והענין הוא כי כל ישראל הם קומה שלימה שיש נשמות אשר הם מבחי' ראש ויש שמבחי' לב ויש שהם מבחי' רגל כו', וכמו למשל כשיוחתך לאדם א' מאיבריו כמו הרגל לבד אזי נתקלקלו כל האיברי' הן כח החכמה שבראש והן כח הראי' שבעין כו', כמו"כ יובן בענין שנאת חנם בין איש לחבירו שהרי לכל ישראל יש בחי' נשמה ונמצא שכשונא לו אזי מפרידו מאתו ונחסר מאתו בחי' לב או רגל כו' וא"א להיות השראת אלקות בכל איבריו כו' כנ"ל וד"ל. וזהו מ"ש במת"ת</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רכז</div></p> <p class=bodytext>ויחן ישראל נגד ההר כולם כאיש א' ולכן יכלו לקבל התורה וכמ"ש ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך כו' כולנו כאחד דייקא כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> באמת א"א לפסוק הדבר ולומר שבתומ"צ אזי ישראל הם בתכלית השלימות ואין בהם רק עון שנאת חנם, רק באמת אינם בתכלית השלימות בתומ"צ וע"ז כתיב או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי וארז"ל שלום בפמליא של מעלה שלום בפמליא של מטה, והוא ענין יחוד י"ה ו"ה, איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד כו'. הענין הוא כי הנה כתיב כי בי"ה ה' צור עולמים שלהיות התהוות העולמות הוא ע"י י"ה, יו"ד הוא בחי' צמצום עצמותו והוא מ"ש ישת חושך סתרו יושב בסתר עליון, כי כדי להיות התהוות עולמות בע"ג ותכלית הוצרך להיות בחי' צמצום עצמותו ולא צמצום והסתלקות לגמרי רק שנשאר בחי' יו"ד בחי' נקודה לבד, וה' הוא עלמא דאתגליא בחי' התפשטות אלקות להחיות עולמות בע"ג כמו עולם המלאכים ועולם הגלגלים עד עולם העשי' שלנו. וכן כל התהוות הברואים הם בחי' הוה ונפסד כמו האדם שאינו חי רק ס' או ע' שנה כו'. וכן העץ כמ"ש כימי העץ ימי עמי כו' ג"כ הוא הוה ונפסד, וא"כ כדי שיתהוה עולמות בע"ג בחי' הוה ונפסד מבחי' א"ס הבלתי גבול צריך להיות בחי' יו"ד בחי' צמצום כו' כמ"ש כי עמך מקור חיים באורך נראה אור שהוא האור הנשאר אחר צמצום עצמותו בחי' הארה דהארה כו'. וזה כל האדם לעיין תמיד בזה איך שהעולמות הם בע"ג ומ"מ הם חיים מאלקות כמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה כו', דלכאורה אינו מובן שהרי בודאי הכל יודעים שה' ברא, אך הענין להיות בבחי' ראי' הדבר כי באמת מצד טרדת הפרנסה הרי נשכח מאתו לגמרי ה', וכל מוחו ולבו הם בעניני העולם בחושך תאוות הגוף ואינו נותן לבו כלל לענין בריאת שמים וארץ, אך כשנותן לבו ומתבונן בזה שבודאי אין העולם עושה א"ע וחיים מאלקות הרי בדרך התבוננות ה' הוא על שמים והעולם חי ממנו כו', אבל העיקר הוא להיות וראו מי ברא אלה איך שכח של א"ס הוא ג"כ בבחי' בע"ג כו' כידוע. ולעתיד כתיב וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כו' וכמ"ש ובאו במערות צורים ובנקרת הסלעים מפני פחד ה' כו' שיהי' פחד ה'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רכח</div></p> <p class=bodytext>על כל הברואים אפי' על בהמות וחיות כמ"ש ובכן תן פחדך על כל המעשים ואימתך על כל מה שבראת כו', וכמו חמורו של רפב"י שלא אכל שאינו מעושר ולא מטעם שלא רצה לאכול אלא שלא הי' יכול לאכול כי הוא הי' מאותן בהמות בהררי אלף שקודם חטא אדה"ר, לכן הגם שהי' באמת חמור גשמי מ"מ לא יכול לאכול דבר רע. וכדוגמא זו יהי' לעתיד ג"כ התגלות פחד ה' על כל המעשים והברואי"ם כו'. אבל כעת הוא הסתלקות אלקות בחי' אמונה לבד וכמו גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי' שהגם שעובר על לאו דעשרת הדברות לא תגנוב כו', מ"מ הוא מבקש רחמים שיצליח לו כי באמת יש הצלחה בגניבה כו', נמצא שמאמין שהוא המשגיח ומצליח משפיל ומרומם כו' ומ"מ עובר על רצונו מפני שאין זה רק בבחי' אמונה בחי' חיצוני' ולכן יכול להיות שני הפכים כא'. אבל לעתיד יהי' התגלות אלקות ולא יהי' רע כלל כו'. אבל כעת הוא הסתר אלקו' כמ"ש כי שמש ומגן הוי' אלקים, שאלקים הוא נרתק לשם הוי' ואלקים בגי' הטבע.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> ענין יחוד י"ה הוא כמו הדוגמא דניסים שענין הנס הוא היפך הטבע דהיינו שמאיר מלמעלה מן הטבע בטבע, והוא כמו ענין בקיעת אור דרך מסך כו' התלוי ע"י התעוררו' עליון מלמעלה כמ"ש עושה שלום במרומיו כו', כמ"ש ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא. וזהו שארז"ל הרואה מקום שנעשה בו נס צריך לברך כו' (כי הגם שמכה"כ)* כמו הפיכת ים ליבשה כו', כי הגם שמכה"כ אך ששם הוא המקום שהאיר מלמעלה מן הטבע בתוך הטבע. וזהו ענין מה שאמר רחב"ד מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק דהיינו שכמו שהוטבע ע"פ עשרה מאמרות אזי טבע השמן דייקא שידלק ולא החומץ, אך שהמשיך מלמעלה מן הטבע. וכמו רפב"י שאמר חלוק לי נהרא שהלך לפדיון שבויים הגם שנהר ג"כ עושה רצון</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רכט</div></p> <p class=bodytext>קונו כי הנהר הוטבע שיהי' ניידי דייקא כו', אך צדיק מושל ביראת אלקים שהוא ק"ך צירופי' אלקים ומשנה הצירופי' ע"י המשכה מלמעלה מן הטבע. וזהו ענין כ"ו כל"ח שהוא ענין ניצוצי החסדי' שמאירי' מעלמא דאתכסיא כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וענין</span> יחוד ו"ה יובן עפ"י שכתוב עד יערה עלינו רוח ממרום, ובלשון רז"ל ב"ק מכרזת בכל יום שובו כו' כי אנו רואים שהאדם נתעורר בתשובה פתאום מבלתי הכנה כלל ע"י לימוד ספר מוסר וכדומה רק הוא ע"י הכרוז שמלמעלה שע"י נתעורר האדם בתשובה פתאום כו'. והנה תחלה צריך לזה הכנה דהיינו כדי שיפעל הב"ק בנפשו להיות שב בתשובה הוא ע"י מבטשין דהיינו שמבטשין אותו בעניני אלקו' להיות נבזה בעיניו נמאס ועי"ז יתעורר אח"כ בתשובה ע"י הכרוז. ואם אינו מועיל לו ביטוש כזה אזי מבטשין אותו בעניני דעלמא שדוחקי' אותו בפרנסה או בבני חיי כו'. והוא יובן ע"פ מארז"ל אין יסורים בלא עון כו' כמ"ש תיסרך רעתך שע"י רע האדם שעושה אזי נברא רע לייסר אותו הן בגוף כו', אך המכוון של היסורים הוא בשביל התועלת שאח"כ כמ"ש ונקלה אחיך לעיניך כיון שלקה הרי הוא כאחיך כו', נמצא שהמכוון של המלקות לא הי' בשביל דין גמור ונק' בשם גבו' ממותקות כו'. כמו"כ עתה מה שמבטשין אותו בפרנסה וכדומה כו' כנ"ל הוא רק בשביל התועלת שאחר היסורים ונק' יסורים של אהבה וכמ"ש אשרי הגבר אשר תייסרנו י"ה כו', כמו למשל האב שמכה את בנו שאין המכוון של האב בשביל ההכאה לבד שהרי הוא אוהב את בנו תכלית אהבה, רק המכוון הוא כדי שאחר ההכאה יתוקן כו'. וראי' לזה שאם אחר הכאה אינו מועיל לו אזי מתחרט על תחלת ההכאה נמצא שהמכוון שלו אינו בשביל ההכאה. וכמו"כ יובן בענין המבטשין שמלמעלה דהיינו כל מה שמבטשין אותו אפי' בענין שבירת הלב שיגיע לו דבר אשר יהי' לבו נשבר מזה ואפי' במח' לבד שהמח' מטורדת ואין לו השקט כו' (הנק' ער האט קיין רוא ניט אין דער מח' כו') הכל הוא ע"י רעתו שעשה כמ"ש תיסרך כו' כנ"ל, אך המכוון הוא בשביל התועלת כו' שהוא מחמת תכלית אהבה לישראל לכן מייסר אותם. והיסורים הוא לפי משפט</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רל</div></p> <p class=bodytext>התורה כי בתורה יש ב' בחי' כמ"ש דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, ולהיפך כתיב וחרה אף ה' כו' והמכוון הוא רק בשביל תכלית אהבה שמאא"ס וכמ"ש ימינך ה' נאדרי בכח כו'. כי יש ב' בחי' גבורות, הא' הוא גבורות ודינין לגמרי רצועה לאלקאה, והב' הוא גבו' ממותקות בשביל התיקון כדי שישוב אל ה' אחר ההכאה ע"י הכרוז שמכריז שובו כו', משא"כ בלתי ההכאה בתחלה לא הי' מועיל לו כלל הכרוז כו'. וכמו"כ יובן ענין תשעה באב שנחרב בהמ"ק שהוא מחמת תכלית החסדים, כי בת"ב שם הי' סיום הלב דהיינו שכל הלב ורוגז נסתיים שם עד שנחרב בהמ"ק לגמרי וזהו מחמת תכלית האהבה והחסד כו' כידוע. והנה ענין הכרוז שמכריזין מלמעלה הוא הכח הניתן על הפו"מ דהיינו להיות מתחרט על העבר ומקבל על להבא לקיים המצות מעשיות ולהזהר מההיפך שהוא תועבת ה' אשר שנא כו' והוא הנק' בחי' יחוד ו"ה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> בנפש יובן ג"כ ב' בחי' אלו, כי הנה כתיב נר הוי' נשמת אדם כו' שבכל נשמה בפרט יש בחי' הוי"ה כמ"ש ואם פגמתי באות יו"ד באות ה' כו'. והענין הוא כי יו"ד הוא בחי' חכמה שבנפש שיש לכל נפש מישראל בפרט, והוא מה שיודע שה' הוא העיקר בלי שום התבוננות כלל איך שמחי' ומהוה מאין ליש ע"י איזה משל, כי אינו יודע כלל זאת, כי הוא פחותי ערך שאינו מכיר אפי' בלה"ק. וראי' לדבר ממס"נ על קדה"ש שגם קל שבקלים ימסור נפשו והוא מחמת בחי' חכמה שבנפש כו'. ובחי' ה' הוא בחי' בינה והוא בחי' הרחבת התבוננות בחי' בינה לבא בחי' התלהבות הלב, כי בחי' חכמה הרי הוא בבחי' קרירות, משא"כ בחי' בינה לבא הוא ברשפי אש, וזהו בחי' יחוד י"ה שמבחי' יו"ד שהוא בחי' חכמה שבמוח יומשך ללב בחי' בינה לבא. וזהו הנסתרות לה' אלקינו הוא בחי' מוחא ולבא בחי' י"ה. ובחי' יחוד ו"ה הוא שמהתפעלות המדות שבלב יומשך בבחי' מעשה דהיינו הרשימו שנשאר על כל היום להיות סומ"ר וע"ט בפו"מ, והוא מ"ש אחרי ה' תלכו וכמ"ש לא ימנע ה' טוב להולכים בתמים כו', כמו שנראה במילי דעלמא שהולך כסדר ממוח ללב ומלב למעשה כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רלא</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> בתורה כתיב או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי, שלום בפמליא של מעלה בחי' יחוד י"ה ושלום בפמליא של מטה בחי' ו"ה, כי ענין שלום אינו דייקא מב' בנ"א ששונאים זא"ז רק ענין שלום הוא התחברות משפיע ומקבל להיות לאחדים כמ"ש וידעת כי שלום אהלך כו'. וב' יחודים הוא ע"י התורה כי ע"י לימוד התורה בדיבור בפה עי"ז נעשה יחוד י"ה וע"י קיום דבר התורה שלומד הוא יחוד ו"ה כו'. והנה מדינים הם ההיפך מהיחוד שהם מפרידי' בחי' יהוה כמ"ש ולמלשינים אל תהי תקוה תיק ו"ה שעושים תק והפסק בין י"ה לו"ה לבלתי יתייחדו כא', וכן בין יו"ד לה"א ובין וי"ו לה' כו', כי ענין מדין הוא שנאת חנם בין איש לחבירו בלתי יתייחדו כא'. הענין הוא כי בחי' מדין אינו השנאה מצד הרע דהיינו שישנא לחבירו מצד הרע שלו וזהו דבר המותר, רק בחי' מדין הוא השנאה להטוב דהיינו הקנאה מה שזולתו יותר מדובק לאלקות ממנו, וכמו גבי הנחש דכתיב הנחש השיאני כו', כי נחש הקדמוני הי' לו קנאה באדה"ר שראה שהי' במעלה עליונה באלקו'. וכמו בלעם הרשע שאמר מה טובו אוהליך יעקב כו' שהי' הקנאה שלו על ישראל מפני שראה הטוב שלהם. וזהו הכלל שכל שמכיר יותר איך שענין אלקות יקר אזי הקנאה היא גדולה כו' כידוע. והנה זהו ענין מדין בחי' שנאת חנם דהיינו הקנאה על האלקות, נמצא שהנשמות שונאים זה את זה ועי"ז גורמים הפירוד בין יו"ד לה' ובין ה' לוי"ו כו', וגם גורמים שיתעורר שנאה מאוה"ע עליהם כמ"ש לא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו אלא שבכל דור ודור כו', וכתיב תיסרך רעתך כו' שהוא ע"י שנאת חנם איש לחבירו הנ"ל וכמ"ש מהרסיך ומחריביך ממך יצאו כו'. וזהו שכתוב החלצו מאתכם אנשים לצבא לצבוא על מדין כו'. וז"ש נקום נקמת מדינים ואחר תאסף כו', שהוא הנגד לגבי בחי' משה, שהנה תורה צוה לנו משה שכל ענינו הוא להיות יחוד אלקות איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד כו', בחי' ה' שלם וכסאו שלם כו', וע"י נקמת מדינים שלא יהי' בחי' שנאת חנם אזי יהי' הי]ח[וד שם הוי"ה כו' כנ"ל ולא יהי' השנאה מאוה"ע כנ"ל ויהי' שלום מבית ומחוץ כו' וד"ל.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>