וידבר משה אל ראשי המטות
רלב
פ' מטות הנ"ל
וידבר משה אל ראשי המטות לבנ"י לאמר זה הדבר אשר צוה ה' איש כי ידור נדר לה' כו'. להבין שרש ענין נדרים צ"ל תחלה מארז"ל נדרים סייג לפרישות, וארז"ל פרישות מביאה לידי טהרה כו' עד ענוה מביאה לידי יראת חטא, דמשמע שיראת חטא הוא העולה על כולנה שצריך לילך מדרגא לדרגא עד שבא לידי יראת חטא, ופעם משמע ד]יר[את ]חט[א הוא ההתחלה מכולם כמאמר כל שיראת חטאו קודם לחכמתו חכמתו מתקיימת, שלהיות בחי' חכמה דהיינו להיות נתפס אלקות במוח ולב א"א כ"א ע"י יראת חטא בתחלה והוא בחי' ירא למרוד לבד שהוא בחי' יראה תתאה, וכמארז"ל ע"פ מה ה' שואל מעמך כ"א ליראה דלגבי בחי' משה יראה מלתא זוטרתא היא כו'. ויש יראת הוי' ויראת אלקי' שהוא בחי' יראה פנימי' כמו ואהבת את הוי' שהוא בחי' פנימי' ויראת חטא שהוא ירא למרוד הוא למטה מכולם והוא התחלה, וכידוע שקודם התפלה צ"ל תשובה ובלתי תשובה א"א להתפלל. וענין התשובה שקודם התפלה הוא הביטול שבבחי' מעשה לבד וענין הביטול אינו שנתבטל מן העולם רק פי' הביטול הוא בחי' הזזה ממקומו (בל"א ער ווערט צו רירט פון זיך כו') לקיים מצות ה' בפו"מ ולהתרחק מרע והוא בחי' ירא למרוד הנ"ל, וזה השער להיות לו קרבת אלקים בתפלה במוח ולב כו', ונמצא שבחי' יראת חטא הוא ההתחלה וכמ"ש מי יעלה בהר ה' להתפעל בתפלה במוח ולב כו' נקי כפים שהוא בחי' התשובה ששייך למעשה בפו"מ כו', ולפי הנ"ל משמע שיראת חטא היא הגבוה מכולם. אך הענין שיש ב' בחי' יראת חטא כו' כמשית"ל.
ולהבין זאת צריך להקדים מ"ש מלכותך מכ"ע שהוא בחי' מל' המחי' את כולם, וזה תכלית עבודת האדם לידע איך שחיו' העולמות הוא מאלקו' כמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה כו'. ובאמת אינו מובן כי מי לא ידע בכל אלה שה' ברא כו'. אך הענין כי באמת יודעים הכל שחיות