מאמרי אדמו"ר האמצעי - הנחות - תקע"ז - וידבר משה אל ראשי המטות

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעי </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/index.htm">מאמרי אדמו"ר האמצעי</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/index.htm">הנחות - תקע"ז</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/40/index.htm">וידבר משה אל ראשי המטות</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>וידבר משה אל ראשי המטות</h3><div class=pageno>רלב</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>פ' מטות הנ"ל</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>וידבר</span> משה אל ראשי המטות לבנ"י לאמר זה הדבר אשר צוה ה' איש כי ידור נדר לה' כו'. להבין שרש ענין נדרים צ"ל תחלה מארז"ל נדרים סייג לפרישות, וארז"ל פרישות מביאה לידי טהרה כו' עד ענוה מביאה לידי יראת חטא, דמשמע שיראת חטא הוא העולה על כולנה שצריך לילך מדרגא לדרגא עד שבא לידי יראת חטא, ופעם משמע ד]יר[את ]חט[א הוא ההתחלה מכולם כמאמר כל שיראת חטאו קודם לחכמתו חכמתו מתקיימת, שלהיות בחי' חכמה דהיינו להיות נתפס אלקות במוח ולב א"א כ"א ע"י יראת חטא בתחלה והוא בחי' ירא למרוד לבד שהוא בחי' יראה תתאה, וכמארז"ל ע"פ מה ה' שואל מעמך כ"א ליראה דלגבי בחי' משה יראה מלתא זוטרתא היא כו'. ויש יראת הוי' ויראת אלקי' שהוא בחי' יראה פנימי' כמו ואהבת את הוי' שהוא בחי' פנימי' ויראת חטא שהוא ירא למרוד הוא למטה מכולם והוא התחלה, וכידוע שקודם התפלה צ"ל תשובה ובלתי תשובה א"א להתפלל. וענין התשובה שקודם התפלה הוא הביטול שבבחי' מעשה לבד וענין הביטול אינו שנתבטל מן העולם רק פי' הביטול הוא בחי' הזזה ממקומו (בל"א ער ווערט צו רירט פון זיך כו') לקיים מצות ה' בפו"מ ולהתרחק מרע והוא בחי' ירא למרוד הנ"ל, וזה השער להיות לו קרבת אלקים בתפלה במוח ולב כו', ונמצא שבחי' יראת חטא הוא ההתחלה וכמ"ש מי יעלה בהר ה' להתפעל בתפלה במוח ולב כו' נקי כפים שהוא בחי' התשובה ששייך למעשה בפו"מ כו', ולפי הנ"ל משמע שיראת חטא היא הגבוה מכולם. אך הענין שיש ב' בחי' יראת חטא כו' כמשית"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולהבין</span> זאת צריך להקדים מ"ש מלכותך מכ"ע שהוא בחי' מל' המחי' את כולם, וזה תכלית עבודת האדם לידע איך שחיו' העולמות הוא מאלקו' כמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה כו'. ובאמת אינו מובן כי מי לא ידע בכל אלה שה' ברא כו'. אך הענין כי באמת יודעים הכל שחיות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רלג</div></p> <p class=bodytext>העולמות הוא מאלקו' ואין הדבר עושה א"ע, אבל נראה שה' הוא על שמים והעולם חי ממנו, אבל צריך להיות נותן לב לדבר ולהעמיק בזה כמ"ש שאו מרום עיניכם שהוא ענין נתינת לב לדבר וראו מי ברא אלה, איך שחיות אלקות הוא בתוך כל נברא ונברא בפרט הן בעולם התחתון כמו עולם הגלגלי' ועולמות עליונים כו'. וזהו הנק' שכינה בלשון רז"ל ובלשון הזוהר כי פי' שכינה הוא מה ששוכן בתחתונים כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> יש עוד בחי' כמ"ש אתה הוא קודם שנה"ע ואתה הוא לאחר שנה"ע שאין שום שינוי לפניו ית' כלל קודם שנה"ע ולאחר שנה"ע. והענין יובן ע"פ מ"ש אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים כו', ומבלעדי הוא באמצעיתו שהוא הממוצע בין אני ראשון לאני אחרון, שאני אחרון הוא בחי' שכינה כח הפועל בנפעל, ואני ראשון הוא בחי' עצמותו בחי' סדכ"ס ומבלעדי הוא הממוצע כו' ונק' בשם זיו השכינה, ולא כמו שהעולם קורין לשם זיו השכינה שהוא רק בחי' זיו מבחי' שכינה, רק ענין זיו השכינה הוא פי' המקור של השכינה והוא בחי' סוכ"ע כמ"ש המלך המרומם והמתנשא מימות עולם כו'. וראי' לדבר ממארז"ל שנשמות בג"ע נהנין מזיו השכינה ואם פי' זיו השכינה הוא זיו של שכינה לבד, מהו היתרון לנשמות בג"ע בזה והלא ענין שכינה נתבאר לעיל שהוא ענין כח הפועל בנפעל עד עולם העשי' שלנו כו' וא"כ מהו היתרון שנהנין רק מזיו כו'. רק פי' זיו הוא המקור של שכינה כמ"ש כי עמך מקור חיים באורך נראה אור כו', שמה שנראה אור להחיות העולמות הוא בחי' ממכ"ע כו' וזיו השכינה הוא בחי' סוכ"ע אשר אינו בחי' מחי' כו', ומבחי' זו מתענגים נשמות בג"ע, וגם נשמות שבגופי' לפעמים מאיר להם הארה מבחי' סוכ"ע שהוא להתענג על ה' שיש לפעמים כו', והגם שהוא מתנשא היינו שהוא מתנשא מבחי' חיות כו' וד"ל. ואני ראשון הוא בחי' סדכ"ס אשר לית מחשבה תפיסא בי' כו' אפי' נשמות שבג"ע ונשמות שבגופים בבחי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רלד</div></p> <p class=bodytext>תענוג להתענג על ה' כו', והוא מ"ש אתה קדוש ושמך קדוש אתה אחד ושמך אחד כו', ובחי' זיו השכינה הוא הממוצע בין אני ראשון לאני אחרון כי הוא אינו עדיין בגדר השפעה לעולמות ולגבי עצמותו הוא רק בחי' הארה בעלמא כו'. וזהו ומבלעדי אין אלקים שלגבי עצמותו שהוא בחי' אני ראשון סדכ"ס גם מבלעדי שהוא הממוצע, אין אלקי' כי קמי' עצמותו כולא כלא כמ"ש אתה הוא קודם שנה"ע כו' כנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> יש בחי' אשר על ידו נמשך לבחי' סדכ"ס ג"כ והוא ע"י נדרים כו'. ולהבין זאת צריך להקדים הקדמה א' והוא מ"ש כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם כו'. ובאמת אינו מובן זאת כלל עפ"י סדר ההשתלשלות שיש ד' בחי' דצח"מ והמדבר הוא הגבוה מכולם ואיך אפשר שהאדם יקבל חיות מלחם שהוא בחי' צומח לבד, וגם איך אפשר שהבהמה יחי' ע"י עשב שהוא בחי' צומח כו'. אך הענין הוא כי כל מה שנברא לא נברא אלא בשביל האדם כמ"ש אחור וקדם צרתני אחור למע"ב, כי האדם נברא ביום הששי וכל מה שנברא הוא הכנה בשביל האדם, כ]י ז[הו הכלל בבחי' יושר שהפסולת יוצא תחלה ואח"כ המובחר כו', ולכן באמת לפי סדר ההשתלשלות האדם הוא הגבוה כו', ומה שהאדם מקבל חיות מהצומח כו' הוא מפני ששורש המאכל הוא מבחי' תוהו כו' כידוע. וכמו"כ יובן בעבודת ה' שארז"ל אסור לאדם לאכול עד שיתן מאכל לבהמתו כמ"ש ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת כו', כי הנה אכילת אדם הוא שמע ישראל בחי' התפעלות אלקו' שמצד הנשמה, ואכילת הבהמה הוא יוצר אור ופסד"ז שהוא הכנה לק"ש בחי' צומח וחי כמ"ש הללוהו כל צבאיו כידוע, וקודם התפלה הוא בחי' התשובה לבפו"מ שהוא בחי' דומם, ונמצא שק"ש הוא דייקא ע"י הכנה מדצ"ח שבתחלה כו'. וכמו"כ יובן למעלה בענין אדם דלעילא כמ"ש ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם כו'. הענין הוא כי ידוע שאא"ס הוא פשוט בתכלית הפשיטות כמ"ש אנת הוא חד ולא בחושבן יו"ד כו' וכמ"ש כי לא אדם הוא כו', ובאמת מצינו בכמה פסוקים שכתיב בציור אדם כמ"ש וישב ה' מלך לעולם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רלה</div></p> <p class=bodytext>כו', הנה ה' נצב כו', וכמו עיני ה', אזני ה' כו'. הענין הוא כי שניהם אמת שאא"ס בעצמו הוא פשוט בתכלית הפשיטות כי לא אדם הוא, אך כדי לאחזאה איך מתנהג עלמא כו' להיות השתלשלות העולמות, צמצם א"ע ונתהוה בחי' ציור אדם למעלה כו', ונמצא שלפ"ז ציור האדם הוא בבחי' השתלשלות העולמות, ופעם משמע שבחי' אדם נעשה דייקא ע"י מעשה המצות שבנ"י מקיימים למטה כמ"ש ועשיתם אותם א"ת אותם אלא אתם כאלו עשאוני כו' שע"י ת"ת ממשיכי' אא"ס בחכמה, שגם שתינוק שלומד דבר תורה אזי הקב"ה יושב ושונה כנגדו כו', וע"י צדקה ממשיכי' אא"ס בחסד דרועא ימינא כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> הענין יובן עפ"י הידוע שיש ב' בחי' רצונות, רצון העליון ורצון התחתון. ויובן ממילי דעלמא שיש רצון אשר נעשה ע"י שכל שהשכל מחייב שדבר זה טוב הוא לכן רוצה בו. והנה רצון כזה יכול להתחלף מאחר שהרצון הוא עפ"י שכל וכשהשכל יחייב היפוכו שדבר זה שתחלה רצה בו הוא לרע לו, אזי הוא מסלק רצונו מזה והוא בחי' רצה"ת שהוא בחי' רצון מורכב כו'. ורצון פשוט הוא כמו הרצון שיש לו לחיי נפשו שרוצה לחיות ואינו רוצה למות, שרצון זה הוא עצמיות ומהות ואין שייך לומר שישתנה שיאהב דבר המזיק לנפשו כו'. וכמו"כ יובן למעלה בשרש המצות שאנכי הוא שרש רמ"ח מ"ע ולא יהי' לך הוא שרש ל"ת כו' שהוא בחי' עצמיות שלא יוכל להשתנות ממ"ע לל"ת כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> כתיב ראה נתתי לפניך את החיים והטוב המות הרע ובחרת בחיים, וענין בחירה נופל דייקא על דבר שיוכל להשתנות. הענין הוא שכאשר נתתי לפניך שהמצות נתונים לך דהיינו לנשמות שבגופי' אז נופל ענין בחירה, דהיינו שבשעת התפלה שהוא בבחי' התפעלות לאלקו' אזי יש לו רצון לקיום המצות ולהרחקה ממל"ת כו', אבל אחר התפלה יחייב השכל היפוכו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רלו</div></p> <p class=bodytext>להיות בוחר ברע ומואס בטוב כו'. והנה ע"י קיום המצות למטה שכאן ניתנה הבחירה עי"ז ממשיכים אור וחיות לנשמתו יותר משרשה בבחי' עצם הרצון, כי למעלה אין רבותא כלל כי שם הוא בחי' רצון עצמי, אבל אחר שירדה בגופי' וניתנה הבחירה ומ"מ מקיימים תומ"צ, עי"ז ממשיכים תוס' אור מבחי' עצמותו אשר הוא שרש התרי"ג מצות ארחי' דגלגלתא כו' והוא הנק' בשם רעייתי ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים כו'. וכמו"כ יובן בבחי' אדם דלעילא כמ"ש אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם שע"י קיום המצות נעשה תוס' חיו' באדם דלעילא כו'. ונמצא לפ"ז מובן הכל שבסדר השתלשלות יש בחי' אדם כנ"ל אבל להיות מאיר בו תוס' הארה הוא ע"י קיום המצות. וז"ש ועשיתם אתם כו' כנ"ל. וכ"ז הוא הקדמה לענין נדרים, שנדר הוא בדבר המותר דוקא דהיינו שאומר על דבר המותר לאכול שיהא זה כעולה וכקרבן קדש לה', נמצא שעשה מדבר המותר בחי' מצוה כו', כי מל"ת שמן התורה הוא שרש המצות למעלה כמו שהן בבחי' רצון עצמי, אבל נדרים הוא יותר גבוה שעי"ז מעורר בחי' עצמותו אשר משם נלקחים שורש המצות כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ובזה</span> יובן מ"ש וידבר משה אל ראשי המטות זה הדבר אשר צוה ה', כי כל הנביאים נתנבאו בכ"ה ומשה בזה, כי כה נופל על דבר שאין נראה עצם מהותו וזה הוא ראיי' המהות. וזהו וידבר משה אל ראשי המטות כו', כי מטה הוא ענין הטי' מן הקצה לקצה כמו מטה כלפי חסד, והוא בחי' עצמיות אשר אינו משתנה, כי י"ב שבטים וכל א' יש לו אהוי"ר לפי ערך התבוננותו בחי' זו יוכל להשתנות, אבל בחי' מטה הוא קשה שאינו משתנה לעולם שהוא עומד במקום א' כו'. וזהו וידבר משה אל ראשי המטות זה הדבר, שכשאמר פ' נדרים הי' התגלות עצמיו' כו', והטעם הוא כנ"ל כי נדרים הוא בדבר המותר ובחי' זו היא הגבה למעלה מעצם המצות כו' וד"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ובזה</span> יובן ענין יראת חטא כו' שיראת הוי' ויראת אלקים הוא רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת, ובכלל נכלל בשם הוי' גופא, ב' בחי' י"ה הוא ל"ת ו"ה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רלז</div></p> <p class=bodytext>הוא מ"ע. הענין כי כל המצות נרמזים בשם הוי'. יש מצות הנרמזים באות יו"ד כמו שבת הוא בחי' חכמה ות"ת הוא ג"כ בבחי' חכמה כמאמר הזוהר אורייתא מחכמה נפקת כו', ותפילין הם בחי' מוחי' דאבא. ויש מצות שהם בבחי' ה' כמו ועבד הלוי הוא כו', וכמו סוכות שהוא בחי' מקיפי' דבינה וכל היו"ט הם מקראי קודש בחי' מוחי' דאימא כו'. וזהו ענין יראת הוי' שביראה נכללי' ב' הבחי' דהיינו שהוא ירא לעשות ההיפוך וגם הוא ירא לרפות א"ע מלעשות דבר הטוב זו מ"ע כו', ונמצא שיראה זו הוא מצד המצות שנמשכו למעלה כו', אבל יראת חטא הוא לשון חסרון הוא, שהיראה שלו הוא מצד עצמיות אא"ס אשר משם נובעים המצות בחי' תרי"ג ארחין כו' וד"ל. ונמצא ששניהם אמת, שמה שארז"ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו כו' קאי על יראה תתאה בחי' ירא למרוד כו', ומה שארז"ל נדרים סייג לפרישות כו', טהרה מביאה לידי קדושה קדושה מביאה לידי ענוה ויראת חטא הוא העולה מכולם כו', כי קדושה הוא המשכה שע"י מצות כמ"ש אשר קדשנו במצוותיו והוא המשכת סובב בממלא, וענוה הוא בחי' העדר הרגשת עצמו כמו במשה שכתי' ואנחנו מ"ה שאינו מרגיש עצמו כלל מפני גילוי אלקו' שבו, ויראת חטא הוא למעלה מכולם כי חטא הוא לשון חסרון שהיראה הוא מצד עצמותו בחי' סדכ"ס כו'. וזהו נדרים סייג לפרישות ופרישות כו' עד יראת חטא כו' כי נדרים ויראת חטא הוא ענין א' כו' וד"ל.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>