הנחות - תקע"ז - שמע ישראל - רלח

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעי </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/index.htm">מאמרי אדמו"ר האמצעי</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/index.htm">הנחות - תקע"ז</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/41/index.htm">שמע ישראל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/41/238.htm">רלח</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/41/239.htm><<</a></td> </tr></table> <p class=bodytext><h3>שמע ישראל</h3><div class=pageno>רלח</div></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=headingintext>בעז"ה, שבת חזון פ' דברים תקע"ז לפ"ק</p></p> <p class=bodytext><p class=zman>שבת חזון פ' דברים</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שמע</span> ישראל ה' אלקינו ה' אחד. להבין הטעם שמשה לא אמר בשכמל"ו וארז"ל אנשי יריחו היו כורכין את שמע שלא היו אומרי' בשכמל"ו ואין הלכה כאנשי יריחו. וכנה"ג תקנו לנו לומר בשכמל"ו. להבין זאת צריך להקדים מארז"ל אינו דומה שמיעה לראי'. והענין הוא כי באלקות יש ב' בחי', ראי' ושמיעה. ויובן זאת ממשל נפש הטבעי' כי יש ב' חושי', חוש הראי' וחוש השמיעה. והנה השמיעה הוא דייקא לקול ודיבור ויש חללי' באזן אשר בהם כח הבחנה להבחין באופן הקול, כמו אם שומע קול של מרירות אזי יתפעל במרירות ואם שומע קול של חדוה יתפעל בחדוה ושמחה וכן בשורה טובה או בשורה רעה כו', אבל לא שייך שמיעה על הדומם. וענין ראי' אינו נופל אלא על הדומם אבל אין שייך ראי' על קול ודיבור, ונמצא לפ"ז שהשמיעה הוא יותר רוחני' מכח הראי', אך בשרשם חוש הראי' הוא יותר גבוה, כי יש ב' מוחי' מוח אבא ומוח אימא ושרש הראי' הוא במוח אבא ושרש השמיעה הוא במוח אימא כו', והיא הנותנת מאחר ששרש הראי' הוא ממוח אבא לכן מתפשט עד למטה יותר דהיינו גם על הדומם, משא"כ חוש השמיעה ששרשו במוח אימא לבד אין בכוחו להתפשט עד הדומם. והנה ראי' ושמיעה שניהם הוא ענין התחברות ויחוד עם אותו דבר הנשמע והנראה, אך ההפרש הוא שבחי' ראי' הוא שהדבר הנראה כאלו נתקרב אצל הרואה, והשמיעה לקול ודיבור הוא להיפך שהשומע נמשך לאותו דבר הנשמע כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> כמו"כ יובן בנפש האלקי', שיש בכל נשמה בפרט ב' כוחות כח הראי' וכח השמיעה. בחי' כח השמיעה היינו מה שמשיג איך שהעולם הוא טפל ובטל לאלקות והוא בחי' הפלאת הערך ועי"ז נתפעל בלב דהיינו שיש לו חוש השמיעה (הנק' דער הער כו'). והטעם שנק' בשם שמיעה כי כל שמיעה הוא מרחוק דהיינו שהדבר אלקו' רחוק ממנו ואינו מושג לכן הוא משתוקק לצאת מכלי הגוף ולידבק נפשו באלקות כו', וכמו רשב"י שהי' מדבר בענין עתיק ואריך וטה"ע שלא הי' בבחי' ראי' ממש, כי ענין ראי' הוא שנתקרב אצלו הדבר רק הוא בבחי' שמיעה מרחוק שמשיג ומבין אבל אינו רואה כו'. ובחי'</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/41/239.htm><<</a></td> </tr></table> </span> </body>