מאמרי אדמו"ר האמצעי - הנחות - תקע"ז - ציון במשפט תפדה

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעי </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/index.htm">מאמרי אדמו"ר האמצעי</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/index.htm">הנחות - תקע"ז</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/43/index.htm">ציון במשפט תפדה</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>ציון במשפט תפדה</h3><div class=pageno>רמט</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>תורה שבת חזון הנ"ל</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>ציון</span> במשפט תפדה ושביה בצדקה. הנה כתיב ביום ההוא תקראי לי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי כו'. להבין זאת צריך להקדים מ"ש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, והוא מה שאנו רואים שגם קל שבקלים ההולך בשרירות לבו ועובר על כל העבירות בקלות ופריקת עול, מ"מ לפעמים יתעורר בנפשו מאד עד שבוכה ממש והוא מצד כח אלקי שבכל נפש מישראל, כמ"ש ונתתי משכני בתוכם משכונא דילי גבייכון הוא בחי' רוחא דשביק בגוה, שאין זה ההתעוררות מצד עצמו רק הוא מצד אלקות כמ"ש ישוב ירחמינו מאן אתר ישוב מההוא אתר דאקרי עתיקא קדישא כו'. וז"ש אלקי עולם ברחמיך הרבים כו'. וכמ"ש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח דייקא כו'. והנה אנו רואים ההיפך ג"כ והוא מארז"ל אין מספיקין בידו לעשות תשובה דהיינו שמתעורר בתשובה ע"י הכרוז שמכריזין שובו בנים שובבים אך שאין מספיקין בידו לעשות תשובה דהיינו שישאר בתשובה זאת רק מבלבלים אותו במחשבות ומניעות שונות שלא ישאר בו תשובה זאת, וגם שמתעורר במוח או בלב או במעשה באיזה נקודה שיהי' מבלבלין לאותה נקודה דייקא וכמ"ש ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שומע כו', שאין הפי' שאין מתפללים כלל רק שמתפללי' ומתעוררים בלב או במוח כו' ומ"מ אינני שומע כו'. ונמצא ששני בחי' אלו הם שני הפכי' מן הקצה לקצה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולהבין</span> זאת צריך להקדים עוד ההפרש בין עתה לע"ל, כי הנה ארז"ל ברישא חשוכא והדר נהורא כמ"ש ויהי ערב ויהי בקר כו' בתחלה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רנ</div></p> <p class=bodytext>ערב ואח"כ בוקר. הענין הוא כי כדי להיות התהוות העולמות בע"ג מאלקות הוצרך לצמצם עצמו כבי' וכמ"ש באורך נראה אור בחי' הארה דהארה לבד, הודו על ארץ ושמים כו' בחי' הוד וזיו לבד שנשאר אחר המסך כו'. ולכן למטה בנפש האדם ג"כ הוא הולך כל היום ואינו נזכר על זה שאלקות מחי' את העולם רק לפרקים מתעורר בנפשו ומתבונן בזה ומעמיק מאד איך שהעולם אינו עושה את עצמו וחי מאלקות ובטל וטפל לאלקות כו', כמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה שהוא כמו דבר חדש אצלו. וגם מי שבחי' אלקות נכנס בתוך תוכו (הנק' עש איז דורך גיגאנגען דורך די ביינער כו') מ"מ הוא בחי' התחדשות דבר כו'. והטעם הוא מפני שברייתו של עולם הוא ברישא חשוכא כו' ובכל השתלשלות עלה ועלול הוא על דרך זה שא"א להיות השפעה מעלה לעלול כ"א שתחלה יהי' בחי' הסתלקות כו' ולכן גם למטה בנפש בעבודת ה' הוא ג"כ ברישא חשוכא בחי' הסתר אלקו' כו'. וגם במו"מ בעסק הפרנסה ג"כ הוא על דרך זה שא"א לו להרויח כ"א ע"י מה"ד בתחלה לייגע עצמו ולפעמים מפסיד ואח"כ ירויח דייקא. ולכאורה אינו מובן זאת שהרי יש משפט כמה יהי' פרנסה לאדם וכן על כל הברואים יש משפט שימצאו טרף לנפשם כמ"ש נותן לחם לכל בשר וע"ז אדם נידון בכל יום, וא"כ למה הוצרך להיגיעה לייגע עצמו תחלה ביגיעה עצומה עד שמדמה בנפשו שאבד תקוה ותוחלתו כו', ובאמת החסד אשר נשפט לו סוף כל סוף יבא לו והי' לו למשך החסד בקל. אך הוא מטעם הנ"ל מפני שבכל ההשתלשלות הוא ברישא חשוכא כו' לכן גם בענין מציאת טרף לנפשו צ"ל תחלה בחי' דין והדר נהורא שהוא המשכת החסד כו', ולכן בכל יום יש לילה לפניו כי ביום הוא חסד אל כמ"ש חסד אל כל היום כו' כנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וכן</span> יובן בעבודת ה' שכל איש לפי ערכו ענין אלקו' אשר בו כמו התעוררות תשובה לא יבא בקלות, כי יש תחלה מונעים ומנגדים גם שאינו מאותן שאין מספיקים בידם לעשות תשובה מ"מ יש מונעים כו' וצריך לייגע עצמו עד שיצא לאור הענין אלקו' שלפי ערכו כו', והוא מחמת שברייתו של עולם הוא ברישא חשוכא כו' וד"ל. ולע"ל כתי' לעת ערב יהי' אור, ובכלל הוא שיהי' אא"ס למטה כמו למעלה כו' ואין המכוון שלא יהי' החושך כלל, רק שהחושך</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רנא</div></p> <p class=bodytext>עצמו יהי' אור כמשל הזכוכית שיש זכוכית שאינה בהירה שמסתיר האור לגמרי, אבל יש זכוכית בהיר וזך שמתוכה יראה דייקא עצם האור, ובזה יחי' לע"ל שהחושך והערב יהי' אור, ולכן יהי' גילוי אלקות על כל הברואים כמ"ש ובאו במערות צורים ובנקרת הסלעים מפני פחד ה', שיהי' פחד ה' על כל הברואים וכמ"ש ובכן תן פחדך על כל מעשי"ך כו' ויעשו כולם אגודה אחת כו' וכמ"ש וגר זאב עם כבש ופרה ודוב תרעינה יחדיו ירבצו ילדיהן כו' שכעת הם מזיקים ולעתיד לא ירעו ולא ישחיתו כו'. וכן במין האדם שלא יהיו רוצחים ונואפים כו' בחי' ישמעאל ואדום כו', מפני שיהי' גילוי אלקות ולא כמו עכשיו שברישא חשוכא והדר נהורא כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> יש הארה מעין דלעתיד גם בזמן הזה והוא מ"ש ציון במשפט תפדה, ציון בחולם ע"ג אתוון כו'. כי הנה כתיב הולך בתום ילך בטח כו' ויש תום ותם ותמים כו'. וענין תמימות ידוע עד"מ איש תמים (שנק' ערנשקייט כו') דהיינו שהוא תמים הן במוח והן בלב והן במעשה שהמעשה שלו הוא בתמימות כמו שהוא כו'. וכמו"כ יובן בעבודת ה' שבחי' תם ותמים היינו בחי' התמימות במוח שהוא התפעלות אלקו' כו' והן בלב והן במעשה בחי' הליכה אחרי ה' תלכו כו'. ותום בחולם הוא שרש התמימות. וז"ש מכף רגל ועד ראש אין בו מתום פצע וחבורה ומכה טרי' כו'. ראש הוא בחי' חכמה ורגל הוא בחי' מעשה לבד ומכף רגל ועד ראש אין בו מתום שאין מאיר מתום בחולם שהוא שרש התמימות ולכן יכול להיות פצע וחבורה כו'. וההפרש שבין פצע לחבורה הוא שפצע הוא דבר החוזר לקדמותו וחבורה הוא שנצרר הדם ואינו חוזר כו'. וג' מיני קליפות אלה פצע וחבורה ומכה טרי' הוא נגד מוח לב מעשה, ומפני שאין בו מתום הגם שבחי' תם ותמים יש שהוא בחי' התפשטות מתו"ם כו', אבל מפני שאין בו תום יכול להיות פצע וחבורה כו', אבל אם הי' מאיר מבחי' תום לא הי' מקום להיות פצע כו' כמ"ש בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון כו'. וזהו ציון בחולם שהוא בחי' תום, כי ציון במלאפום הוא בחי' התמימות אשר נתיישב בכלי המוח או בכלי הלב כו', וציון בחולם הוא בחי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רנב</div></p> <p class=bodytext>תום כנ"ל, וציון זה במשפט תפדה שהוא במשפט התורה כמ"ש זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני, בעניי הוא מה שאין בו מתום כו' אך זאת נחמתי כי אמרתך חייתני שהוא דיבור התורה, ואין נפקותא כלל בין תושב"כ בין תושבע"פ רק שלא ילמוד שלא לשמה וק"ש נמי ד"ת הוא כו'. כי ע"י דיבור התורה נעשה מגן ומחסה להיות שמור מן רע, כי כל א' מישראל יש לו אות בהתורה כמ"ש ישראל מתקשראן באורייתא כו' וכמ"ש את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה שכל נש"י כולם היו במעמד הר סיני כו' וס"ר אותיות התורה הוא נגד ס"ר נש"י כי אז היו ס"ר שרשי' וכעת הם ענפי' כו'. וז"ש אלקי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו אדון עוזינו צור משגבנו מגן ישענו משגב בעדנו, ד' מיני מקיפים נגד ד' בחי' רצון מחשבה דיבור ומעשה להיות שמור מן החטא הן ברצון כו' וכמ"ש בשכבך תשמור עליך כו', וכמ"ש כי נר מצוה ותורה אור, וארז"ל מצוה בעידנא דעסיק בה ותורה בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה כו'. והנה התעוררות רחמנות זו הוא בבחי' רשפי אש כמו למשל אב אל בנו שיש רשפי אש בב' בחי' מצד החדוה או מצד המרירות שגדלה הרחמנות עליו אזי נתעורר ברשפי אש ברחמנות עליו כמ"ש נכמרו רחמיו כמו מכמר בשרא כו'. וכמו"כ יובן למעלה שבחי' התעוררות רחמים זו הוא בבחי' התלהבות כו'. וזהו ביום ההוא תקראי לי אישי אש יו"ד כו' כי אז יהי' התגלות ר"ר כו', ועתה ג"כ ע"י לימוד התורה יש מעין זה כו'. וזהו ציון במשפט תפדה, בחי' ציון שהוא נקודת התמימות שאין בו מתום כו' ויכול להיות פצע כו' ע"י משפט התורה תפדה כו'. וגם יש לפרש ציון במשפט תפדה שנפדה בחי' נקודת הרצון זר כו', ושניהם אחד וד"ל.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רנג</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>ועתה</span> י"ל ענין ושביה בצדקה. הנה ושביה הוא נשמות אשר בתוך השבי' ונק' בזוהר ברשו נוכראה כמ"ש לא אדונים לאלה וכמ"ש בעלונו אדונים זולתיך כו'. והענין יובן עפ"י משל הרב המשפיע איזה שכל לתלמיד וכשהתלמיד מבין קצתו ואינו מבין לאשורו אזי נתעורר רחמי הרב להתלמיד ומשפיע לו עד שיבין השכל. אבל אם התלמיד אינו מבין כלל ומתחיל לבכות אזי נתעורר רחמי הרב יותר מערך ההשפעה אשר יוכל לקבל. וכמו"כ יובן בעבודת ה' שמ"ש ציון במשפט תפדה שאין בו מתום בחולם ולכן יש פצע וחבורה כו', והרחמנות שנתעורר ע"ז הוא כמשל התלמיד שמבין קצת כו', דהיינו שיש בחי' תם אבל אינו בחי' תו"ם כו', אבל ושביה הוא נשמות שהם ברשו נוכראה ממש הפדי' הוא ע"י צדקה דייקא. והענין הוא כי בחי' מוח ולב שהי' באיזה תאוה רעה אזי ע"י מרירות עצום והתעוררות רחמים אזי נלקח התאוה זרה כו', אבל מה שעשה עבירה בפו"מ לא יתוקן ע"י מרירות כנ"ל, כי מאחר שהמשיך לבוש רע על נפשו כמו למשל שבלתי אפשר שע"י מרירות מעומקא דלבא ינוקה הכתם שבבגדו כו', ולכן צריך להעביר לבוש זה וללבוש אותו לבוש אחר כמ"ש ביהושע כה"ג הסירו הבגדים הצואים וכמ"ש בזוהר שיש לבושי דכיא ולבושי מסאבותא כו'. הענין כי יש כתמים אשר יכול להעביר אותם ע"י כיבוס כמו טומאת קרי כו' והוא הנק' לבושי טהרה וכל טהרה הוא מכלל טומאה כו', אבל יש עבירות שפוגמים מאד עד שצריך להעביר הלבוש לגמרי כמ"ש והסירה שמל"ת שבי"ה כו', וליתן לו לבוש אחר ונק' לבוש קדוש וכמ"ש ולבש אהרן בגדי הקדש כו'. כי ההפרש שבין קדושה לטהרה הוא, שטהרה הוא מטומאה כו' וקדושה הוא בעצם כו' והוא ע"י צדקה כו', כי לבוש אשר נעשה ע"י צדקה הוא הנק' לבוש קדוש וגם ע"י תורה נעשה בחי' לבוש כמ"ש עוטה אור כשלמה כו' ונק' ג"כ לבוש קדוש וכמו בתורתו של ר"מ הי' כתוב כתנות אור באלף שלא הסתיר כלל משא"כ בתורה שלנו האור האלקי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רנד</div></p> <p class=bodytext>גנוז בתוכה. וזהו מה שאמרו, התורה ניתנה אש שחורה על גבי אש לבנה, אש לבנה קאי על בהירות אור האלקי שבתורה שיהי' לעתיד, ואש שחורה הוא ההסתר אשר כעת כו'. וזהו אש שחורה ע"ג אש לבנה שהאש לבנה מוסתר בתוך האש שחורה, אבל לעתיד לא יסתיר כלל כמ"ש לעת ערב יהי' אור כו'. אבל הלבוש דצדקה הוא יותר נעלה מלבוש דתורה. וזהו ושביה בצדקה שנשמות שהם בשבי' ממש בחי' לבושי מסאבותא צריך להעביר הלבוש זה וליתן לבוש אחר, והוא דייקא ע"י מצות הצדקה כמ"ש וילבש צדקה כו' כי ע"י הצדקה שמחי' העני בפו"מ מממונו ולא דייקא צדקה רוחני' היינו שמגייר את הגר או שעושה בע"ת כו' רק שמחי' אותו מממונו, אזי מחיים אותו ג"כ מלמעלה, כמו למשל אם הורג נפש אזי חייב הוא ג"כ הריגה, כמו"כ כשמחי' לעני אזי מחיים אותו מלמעלה ומעבירים ממנו לבושי מסאבותא ונותנים לו לבוש אחר. וזהו ושביה בצדקה דייקא כי מעלת הצדקה הוא הגבה למעלה כמ"ש בצדקה תכוננ"י כו', וכמ"ש ויהי נועם ה' עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו כו'. נועם הוא פנימי' עתיק שיהי' לע"ל הוא דייקא ע"י מעשה ידינו שהוא מצות הצדקה כו' וד"ל.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>