וידעת היום
רנה
פ' ואתחנן שבת נחמו, תקע"ז לפ"ק
פ' ואתחנן שבת נחמו
וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. להבין מ"ש וידעת היום דייקא וגם להבין מ"ש וזאת המצוה אשר תעשו בארץ, וזאת הוא לשון יחיד דקאי על פ' ק"ש שהיא כוללת כל המצות, וגם להבין מ"ש קודם פ' ק"ש ארץ זבת חלב ודבש כו'. להבין זאת צריך להקדים ההפרש שבין דעת לאמונה, כי ענין אמונה אינו נופל אלא על דבר שאינו נראה בראיי' השכל רק צריך להאמין משא"כ בחי' דעת הוא בחי' ראי' ואין שייך בזה לשון אמונה מאחר שרואה הדבר, ונמצא שדעת ואמונה המה שני הפכי' בתכלית. ומצינו בכמה פסוקים שצריך דייקא בחי' דעת כמ"ש ואתה בני שלמה דע את אלהי אביך כו' וכתיב אתה הראת לדעת וכמו עמי לא ידע כו', וכתיב ג"כ בחי' אמונה כמו ויאמינו בהוי' וגבי אברהם כתיב והאמין בהוי' כו' כי צ"ל ב' בחי' דעת ואמונה.
והענין יובן עפ"י הידוע שיש ב' בחי', ממכ"ע וסוכ"ע. בחי' דעת קאי על ממכ"ע ובחי' אמונה קאי על סוכ"ע. בחי' ממכ"ע הוא בחי' כח הפועל בנפעל עד עולם גשמי' שלנו שהוא הרכבת ד' יסודות ארמ"ע. והנה בודאי אין העולם עושה עצמו רק הוא כמ"ש ואתה מחי' את כולם, ונמצא