מאמרי אדמו"ר האמצעי - הנחות - תקע"ז - וידעת היום

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעי </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/index.htm">מאמרי אדמו"ר האמצעי</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/index.htm">הנחות - תקע"ז</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/44/index.htm">וידעת היום</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>וידעת היום</h3><div class=pageno>רנה</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=headingintext>פ' ואתחנן שבת נחמו, תקע"ז לפ"ק</p></p> <p class=bodytext><p class=zman>פ' ואתחנן שבת נחמו</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>וידעת</span> היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. להבין מ"ש וידעת היום דייקא וגם להבין מ"ש וזאת המצוה אשר תעשו בארץ, וזאת הוא לשון יחיד דקאי על פ' ק"ש שהיא כוללת כל המצות, וגם להבין מ"ש קודם פ' ק"ש ארץ זבת חלב ודבש כו'. להבין זאת צריך להקדים ההפרש שבין דעת לאמונה, כי ענין אמונה אינו נופל אלא על דבר שאינו נראה בראיי' השכל רק צריך להאמין משא"כ בחי' דעת הוא בחי' ראי' ואין שייך בזה לשון אמונה מאחר שרואה הדבר, ונמצא שדעת ואמונה המה שני הפכי' בתכלית. ומצינו בכמה פסוקים שצריך דייקא בחי' דעת כמ"ש ואתה בני שלמה דע את אלהי אביך כו' וכתיב אתה הראת לדעת וכמו עמי לא ידע כו', וכתיב ג"כ בחי' אמונה כמו ויאמינו בהוי' וגבי אברהם כתיב והאמין בהוי' כו' כי צ"ל ב' בחי' דעת ואמונה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והענין</span> יובן עפ"י הידוע שיש ב' בחי', ממכ"ע וסוכ"ע. בחי' דעת קאי על ממכ"ע ובחי' אמונה קאי על סוכ"ע. בחי' ממכ"ע הוא בחי' כח הפועל בנפעל עד עולם גשמי' שלנו שהוא הרכבת ד' יסודות ארמ"ע. והנה בודאי אין העולם עושה עצמו רק הוא כמ"ש ואתה מחי' את כולם, ונמצא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רנו</div></p> <p class=bodytext>שבבחי' זו לא שייך בחי' אמונה כי הרי השכל מכריח שבודאי אלקות הוא המחי' אותו, ומה שנתאמת בראיית השכל הרי הוא כאלו רואה עד"מ בראי' חושית, ונק' בחי' זו בשם דעת כי דעת הוא לשון הרגשה והוא החוש (הנק' בל"א דער הער כו'). והנה בחי' זו אינו נפסקת, הענין הוא כי בחי' התפעלות אין זה אלא לפי שעה דהיינו שאחר התפלה יכול לפול בהבלי עולם כו' אבל בחי' דעת שהוא כאלו רואה הרי גם כשהולך בעסקיו כל היום בחי' זו לא תזוז ממנו וכמ"ש בכל דרכיך דעהו כו', רק ע"ז כתיב השמר לך פן תשכח כו' שלא יהי' בחי' שכחה שהוא היסח הדעת להיות נעתק מזה, אבל כשאינו מסיח דעת ה"ז כאלו רואה. והנה אמרו בזוהר הרהור לא עביד מידי, היינו שמח' בעלמא בענין ד' יסודות וכל העולמות איך שחיים מאלקות, לא עביד מידי רק העיקר להיות העמקת הדעת כזה עד שיקבע בנפשו היטב כאלו רואה. וזהו היסוד ומוסד שמזה יבא לכל בחי' התפעלות כו'. ובזה יובן מ"ש ישראל לא ידע עמי לא התבונן הוי גוי חוטא עם כבד עון, דלכאורה אינו מובן שמפני שלא ידע לכן נק' בשם גוי חוטא. אך הוא כנ"ל כי בחי' דעת הוא דבר שאינו נפסק כל היום ולכן אילו הי' להם בחי' דעת לא היו באים לידי חטא, אבל מפני שהם לא ידע לכן יכול להיות גוי חוטא כו', ואלו הי' בחי' דעת בשלימות אצל בנ"י אזי הי' בא משיח כי ענין משיח הוא בחי' זו כמ"ש כי כולם ידעו אותי כו' וידע כל פעול כו'. ובחי' אמונה קאי על סוכ"ע כמשי"ת.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> כתיב זה השער להוי' דא תרעא לאעלאה שא"א להגיע לבחי' סוכ"ע כ"א ע"י הדעת שבבחי' ממכ"ע, כי זהו ההתחלה בכל נפש מישראל בעבודת ה' שתחלה צריך להתבונן בבחי' ממכ"ע כמ"ש כי שמש ומגן הוי' אלקים, שאלקים הוא נרתק ומגן לשם הוי' וא"א להגיע לשם הוי' כ"א ע"י בחי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רנז</div></p> <p class=bodytext>אלקים שהוא בחי' ממכ"ע כח הפועל בנפעל כו'. וענין סוכ"ע הוא מה שמובדל מגדר עלמין שאינו בגדר השפעה שבתוך עלמין, והוא מ"ש המלך המרומם והמתנשא מימות עולם כו' כמ"ש המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ, גדול הוא בחי' התפשטות אלקי' בתוך נבראים בחי' ממכ"ע, והקדוש הוא מה שהוא מובדל מגדר עלמין. ובבחי' סוכ"ע יש ג"כ בחי' התבוננות דהיינו שצריך להתבונן איך שבחי' סובב הוא למטה כמו למעלה, ואין הפי' שסובב ומקיף מלמעלה ואינו נמצא למטה רק אדרבה שהוא שוה למטה כמו למעלה ממש, וכמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא בהשואה אחת, ואין המכוון של אני מלא שהוא כמו בחי' ממכ"ע, רק המכוון הוא שהוא נמצא בשמים ובארץ בשוה כי לגבי' כחשיכא כאורה, וכמ"ש ויאמר הוי' אל הנחש ויאמר הוי' אל בלעם, שלגבי' גם חושך לא יסתיר כמ"ש אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, וכמו יונה שאמר מבטן שאול שועתי כו' ואני אמרתי נגרשתי כו' שראה שם אלקות כמו למעלה ממש, והגם שעפ"י השתלשלות בחי' ממכ"ע הרי השאול הוא הסתר אלקות כו' אבל לגבי עצמותו שוי' כו' והוא הנק' בחי' חי ולא בחיים, כי חיים במ"ם הוא התפשטות החיות אלקו' בריבוי מדרגות ובחי' חי הוא בחי' סוכ"ע. והנה ע"ז כתי' מבשרי אחזה אלוה, שיש בזה ב' בחי', הא' הוא דקאי על חיות הנפש שבתוך הגוף כמו למשל מה שהאדם רואה שהגוף חי מהנפש הגם שאינו יודע איכותו איך שהוא חי אבל מ"מ נתאמת אצלו כאלו רואה, שהרי הגוף בלא נפש אינו חי כו'. והב' הוא מה שנראה שהאדם יודע כל הקורות אותו בבת א' כמו אם יש לו כאב ברגל מרגיש גם הראש, מוכרח להיות שיש כח והארה כללי' של הנפש המקיף ראש ורגל יחד. וכמו"כ יובן למעלה בב' בחי' ממכ"ע שע"ז נופל בחי' ראי' ממש, וז"ש אתה הרא"ת לדע"ת כו'. ובחי' אמונה קאי על בחי' סוכ"ע ואין המכוון אמונה בבחי' חיצונית לבד רק אמונה חזקה בבחי' פנימי' כו' ע"י התבוננות הנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> כתיב הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו, וצ"ל השייכות זל"ז שמפני שהודו כו' לכך וירם קרן כו'. הענין הוא כי הודו הוא בחי' זיו והזיו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רנח</div></p> <p class=bodytext>הוא בחי' סוכ"ע, וזהו הודו על ארץ ושמים שמפני ההתבוננות של בחי' הודו על כו' בחי' סוכ"ע, לכך וירם קרן לעמו שמתרומם קרן בנ"י כו', כי שרש נש"י הם מבחי' סוכ"ע כמו בחיי דכל בית ישראל כו'. וזהו משארז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחי', דע"י אמונה זו דבחי' סוכ"ע דייקא יחי' ויתענג כי התענוג הוא דייקא ע"י בחי' סוכ"ע כמו שנראה בחוש בתפלה שמהתבוננות בבחי' ממכ"ע לא יתפעל כ"כ בתענוג כמו בבחי' סוכ"ע. ובכל ק"ש ושבת מאיר הארה מבחי' עולם התענוג בחי' סוכ"ע.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ובזה</span> יובן ענין הסמיכות ארץ זבת חלב ודבש לשמע ישראל, כי שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' קאי על בחי' סוכ"ע, כי בחי' ממכ"ע הוא בחי' זמן ומקום הי' הוה ויהי', משא"כ בבחי' סוכ"ע לא שייך לומר הי' הוה ויהי' כו', ובשכמל"ו הוא בחי' יח"ת בחי' ממכ"ע כו'. ולכן כתיב תחלה ארץ זבת חלב ודבש בחי' מתיקות ותענוג הוא דייקא ע"י שמע ישראל בחי' סוכ"ע. וזהו מה שאמרז"ל כדי שתמליכהו בשמים ובארץ וד' רוחות שהוא יחוד הוי' ואלקים בחי' סובב וממלא כו'. והנה כעת אינו רק זבת חלב ודבש בחי' הארה לבד אבל לעתיד כתיב ומלאה הארץ דעה את הוי' שבחי' סוכ"ע יהי' לעתיד בבחי' דעת כאלו רואה ולא כמו עכשיו שאינו מאיר רק הארה בעלמא, אלא יהי' ומלאה כו'. וההכנה הוא דייקא ע"י כעת שמה שיהי' לעתיד ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, הוא ע"י שס"ה ל"ת דכעת, וכן ע"י מ"ע דכעת הוא הכנה לגילוי אלקות אשר יהי' לעתיד כמ"ש אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, וכעת אינה נראה חיות הנשמה כ"כ, אלא קאי על לע"ל. וזהו אלה המצות אשר יעשה אותם האדם בעה"ז וחי בהם לעוה"ב כו'. וזהו ורעה אמונה שצריך כעת להמשיך האמונה בג' קוין כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועוד</span> זאת היתרון מעלה לעתיד מכעת, שכעת יש שינויים בבחי' ההארה זאת, שפעם מאירה ופעם אינה מאירה כי עה"ז הוא עולם השינוי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רנט</div></p> <p class=bodytext>ועולם התמורה יש י"ד עתים לטוב וי"ד לרע כמו עת לשחוק ועת לבכות כו', וכמו שנראה מזמן אדה"ר עד עכשיו שהעולם מתנהג עפ"י עליות וירידות שקודם חטא אדה"ר הי' העולם במעלה עליונה שהי' גילוי אלקות על כל הברואים וע"י חטא אדה"ר הושפלה העולם חשכה אנפי בריין כו'. וע"י חנוך כמ"ש ויתהלך חנוך כו' נתעלה העולם, וע"י דור המבול ודור הפלגה הורדה העולם ואח"כ נתעלה קצת ע"י נח ומעשרה דורות שמנח ועד אברהם לא הי' תיקון מעלייתא עד שבא אברהם ותיקן את העולם. ואח"כ ירדו למצרים והיו בתכלית הירידה ומשה רבינו הוציאם ממצרים וניתן להם התורה והיו אז בתכלית השלימות, וע"י חטא העגל ירד העולם כו'. ויהושע כיבש ל"א מלכים עד שנכנסו לא"י והי' אז בתכלית המעלה כו'. וכן בימי שפוט השופטים ואח"כ ע"י ירבעם הורדה והושפלה העולם, וע"י חזקיהו ויואש נתעלה כו'. וכן בזמן תנאים ואמוראים עד דורות הללו מתנהג העולם בעליות וירידות. וכמו"כ יובן בעניני העולם במו"מ שיש בזה עליות וירידות כמו שאנו רואים שגם אדם היותר מוצלח יש לו ירידה לפעמים שנופל ממעמדו וסוף הדבר לבא לו החסד הקצוב לו, רק שכן הוא הדרך שיתנהג עפ"י עליות וירידות, ואחר עלי' ירידה ואחר ירידה עלי'. וכמו"כ בעבודת ה' יש ג"כ עליות וירידות שלפעמים נופל ממדרגתו, ואל יאמר אדם נואש לנפשו כי כן הוא הנהגת עוה"ז בעליות וירידות כמו ראב"ד ונתן צוציתא גם שהיו בשאול תחתית שבו בתשובה לה' ע"י מרירות מעומקא דלבא. והטעם הוא כי כעת הוא בחי' ציור אדם וכמו למשל באדם עד"מ שאינו על אופן א' רק לפעמים הוא בשמחה וחדוה ופעמים בעצבות כו'. וכמו"כ למעלה הגם שבאמת אין לו גוף ולא דמות הגוף מ"מ</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רס</div></p> <p class=bodytext>כתיב ויתעצב אז ה' אל לבו כו' ולכן יש שינויים עליות וירידות מזמן לזמן, אבל לעתיד יהי' ההתגלות מבחי' סוכ"ע בחי' כי לא אדם הוא ולא יהיו שינויים כלל כמ"ש כי לא אדם הוא להנחם כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וביאור</span> הענין הוא כי הנה כתיב זלע"ז עשה אלקים כו', הענין הוא דבחי' המנגד ומסתיר את אור האלקי דקדושה יש בכל עולם ועולם לפי ערכו וע"כ אנו מוצאים גם בזמן בית ראשון שהי' אז בחי' קליפה המנגד לקדושה והוא לפי שהי' אז באותה הזמן בחי' האמונה האלקי בהתגלות בהיכל ק"ק והיינו בחי' סוכ"ע והי' אז קליפה המנגד לקדושה ג"כ באמונה זרה שהיו עובדי ע"ז דהיינו שהי' בהם התאוה לע"ז ולא הכפירה לגמרי והיו מאמינים באחדות ה' והיו מקריבין קרבנות, רק שהי' בהם התאוה רעה לע"ז להיות מאמינים בהמזלות לעשותם עיקר ובאמת הם רק ממוצעים שע"י יעבור השפע אלקי, וזה הי' בזמן בית ראשון מפני שהי' אז האמונה דקדושה בתוקף לכן הי' המנגד ג"כ בדברים רוחניי'. ובזמן בית שני שאז לא הי' גדולה כ"כ האמונה האלקי' כי בבית שני חסרו ה' דברים, לכן הי' המנגד ג"כ בעניני דעלמא ולא במילי דשמיא והוא עון שנאת חנם להאמין באנשי רכיל, דהיינו שתיכף כששומע איזה רכילות אזי הוא מאמין וחבירו מאמין עליו וממילא נופלת שנאה ביניהם. ואמנם לע"ל כתיב אז תרצה הארץ את עוונה, דהיינו שיסור העון ויבוער הרע כמ"ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ואז לא יהי' ירידות ועליות כלל, ולא כמו עכשיו שיש עליות וירידות כמ"ש כי הוי' הוא האלקים פעמים בגילוי ולפעמים בהסתר, ולע"ל יהי' הכל בגילוי ולא יהי' עליות וירידות כמ"ש מלכותי' מלכות עלם דלא תשתני כו' וכמ"ש ה' ימלוך לעולם ועד בחי' נצחי' כו' כנ"ל וד"ל.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>