מאמרי אדמו"ר האמצעי - הנחות - תקע"ז - ואתחנן אל ה'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעי </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/index.htm">מאמרי אדמו"ר האמצעי</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/index.htm">הנחות - תקע"ז</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/45/index.htm">ואתחנן אל ה'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>ואתחנן אל ה'</h3><div class=pageno>רסא</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>שבת נחמו הנ"ל</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>ואתחנן</span> אל ה' כו' ואומר אליו אתה החילות להראות עבדך את גדלך ואת ידך כו'. להבין ענין זה צריך להקדים מארז"ל קודם שנה"ע היה הוא ושמו בלבד וצ"ל כי הלא קריאת שם הוא דייקא לזולתו שיקרא אותו בשם, וזה לא יתכן רק אחר שנה"ע כמו קורא בשמותיו של הקב"ה כו', או ברוך הוא וברוך שמו, אבל קודם שנה"ע והי' אין עוד מלבדו איך שייך בחי' שמו כו'. הנה תכלית בריאת כל העולמות נאמר בזוהר ע"פ ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, שבראתיו יצרתיו כו' הוא בגין ולכבודי פי' בגין דאשתמודען לי', שאין המכוון בשביל הבריאה עצמה שהרי הנברא הוא מחודש מאין ליש ואין ערוך לנברא עם הבורא ואין שייך לומר שהמכוון הי' בשביל גוף הבריאה רק המכוון הוא כדי שיהיו נשמות בגופים ויהפכו חשוכא לנהורא ואזי יומשך תוס' הארה בשמ"ו כו'. כי הנשמות ישראל נמשלו לנר כמ"ש נר הוי' נשמת אדם וכמו למשל הנר שדולקת ביום אין מזה תועלת כלל ואינה ניכרת כי שרגא בטיהרא מאי מהני, רק דייקא בחושך שם יוכר הדלקת הנר שמאיר את החשך.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רסב</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> כל אחד מישראל אומר נשמה שנתת בי טהורה היא, שהי' נשמתו קודם ירידה לגוף בבחי' טה"ע ושם היו לא ניכרים הנשמות כלל כי שרגא בטיהרא כו' ולכן ירדו לעוה"ז שהוא עולם החשוך ואפילה כמ"ש אתה אל מסתתר כדי להאיר את החשך דהיינו ע"י התפעלות אלקו' במוח או בלב או במעשה לבד בבחי' סו"מ וע"ט בפו"מ עי"ז נעשה הארת שם הוי' מהעלם לגילוי, כמו ענין הנס שהוא המשכת גילוי אלקות מלמעלה מן הטבע בטבע וכמו בכל שבת ויו"ט שאז הוא זמן התגלות אלקות כמ"ש והי' מדי שבת בשבתו כו'. וזהו נר הוי' נשמת אדם שנשמות שבגופים הם המאירים שם הוי' מחשך והעלם לאור, וכמו למשל מקום חושך מאד שמעמידין בו הרבה נרות דולקות אזי גם שהוא מקום חושך מאד יאיר בו, כמו"כ כל אדם בפרט נק' בשם נר כמו במת"ת שהיו ת"ר אלף שרשים שהוא ת"ר אלף נרות וכעת הם ענפים, ונמצא שכל א' מישראל נק' בשם נר וע"י ריבוי הנרות ימשיכו לאור בחי' שם הוי' כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> בנ"י נקראי' ג"כ בשם זרע ברוכי הוי"ה, והכל ענין א' כי ענין ברוך הוא המשכה מהעלם לגילוי כי ברוך נק' ע"ש בריכה כמו בריכת מים הנראה בגילוי שנובע ממעיינו אשר בהעלם מתחת לארץ ולכן נק' בשם בריכה, או כמו והמלך שלמה ברוך שהי' ברוך בגילוי ממקום עליון כו'. וגם יש פי' בברוך שהוא כמו המבריך את הגפן שכופף זמורה לארץ ונצמח אילן שלם כו' שענינו הוא ג"כ ההמשכה מהעלם לגילוי ולכן נק' בשם ברוכי הוי' ונר הוי', ע"ש שהם הם הממשיכים מהעלם לגילוי כמ"ש ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא, פי' כמו משל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רסג</div></p> <p class=bodytext>המחשבה ודיבור שהדיבור הוא הגילוי לזולתו והמח' היא סתומה ולא נודע, ומן העולם ועד העולם הוא ההמשכה מעולם המח' לעולם הדיבור. והנה קמי' עצמותו גם עלמא דאתכסיא נק' בשם שערות לבד, כמו שער הראש שיש לכל שער גומא שיונקת יניקה מצומצמת ממותרי המוחי' לבד, כמו"כ ידוע שכל עו"ע נק' בשם קדש וקדוש בתוס' וי"ו שהוא המשכת קו א' בחי' שער כו' ועפ"י קבלה נק' י"ג תיקוני דיקנא כו' כידוע.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וביאור</span> הענין כי הנה איתא בזוהר כמה מחשבתין אית לעילא דא לגו מן דא ודא לעילא מן דא, וע"פ מארז"ל נק' בשם בתי גואי ובתי בראי כו', כי כל עלה נק' בשם העלם לגבי העלול שלו, אבל לגבי מדרגה גבוה ממנו נק' בשם גילוי כמ"ש וקרא זא"ז ומקבלין דין מן דין כו' כידוע. והענין יובן עפ"י משל מנפש האדם כי כל דיבור שהאדם מדבר הי' תחלה במח' שא"א לדיבור בלא מח'. והנה יש ב' חלקי' במחשבה חלק העליון וחלק התחתון, והמח' הנמשכת בדיבור הוא רק חלק התחתון של המח' כמאמר עקבי לאה נכנסי' תוך ראש רחל שהוא סוף אותיות המח' כו'. והנה לגבי הדיבור היוצא בגילוי לחוץ אזי גם חלק התחתון של המח' נק' בשם סתימות שהרי בעודנה במחשבתו לא ידוע לזולתו משא"כ הדיבור, אך מאחר שנמשכת לדיבור אזי מן העלול מבינים על העלה ונק' גם העלה בשם גילוי אחר שסופו להתגלות בדיבור, משא"כ חלק העליון דמח' הוא מח' אשר האדם חושב לעצמו שלא יגלה בדיבור לזולתו כלל והוא הנק' בזוהר ע"ס דלא אתגליין כלל ונק' ג"כ בשם מח' סתימאה כו'. והנה המח' לגבי המדות נק' ג"כ בשם גילוי כי מח' הוא הרהורי לבא דהיינו דבר שיש לו חמדה בלב תיכף מחשב במח' אזי גם המח' נק' גילוי לגבי המדות, כי הרי המדות בלב אין בזה התחלקות לפרטים, משא"כ המח' גם שהיא מחשבת עצמו ולא יתגלה בדיבור מ"מ הוא גילוי אצל עצמו בהתחלקות אותיות במחשבת עצמו עכ"פ משא"כ המדות כו'. והמדות מקבלים משכל דהיינו שמחמת התבוננות בשכל אזי נתפעל בלב ונק' המדות בשם גילוי לגבי השכל והשכל מקבל מרצון כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רסד</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> כמו"כ יובן באלקות שבחי' הדיבור העליון מ"ש בדבר ה' שמים נעשו כו' וכמו עשרה מאמרות יהי אור כו' נק' בשם גילוי, וכל דיבור יש לו מח' והוא ענין מאמר סתום ומאמר פתוח, הנה גם מח' זו נק' בשם גילוי ויש חלק העליון דמח' שאינו בא ומאיר בדיבור, והנה גם מח' זו נק' בשם גילוי לגבי מדות שבלב העליון, הגם שבאמת אין לו גוף ולא דמות הגוף, אך מ"מ דברה תורה כלשון בנ"א כמ"ש ויאמר ה' אל לבו וכן בזוהר קוב"ה לבא דכולהו עלמין כו'. והמדות מקבלים מחכמה עליונה וחכמה מקבל מרצון כמ"ש והחכמה מאין תמצא שהשפעה אשר מחכמה ולמטה נק' בשם יש מיש וההשפעה אשר מרצון לחכ' נק' בשם יש מאין, כי החכ' היא נק' בשם מציאת כמ"ש והחכמה מאין תמצא. וברצון גופא יש ב' בחי', חצי העליון וחצי התחתון, שחצי התחתון של רצון הוא שנמשך בחכמה וטעם לרצון, אבל חצי העליון דרצון הוא בחי' פנימי' הרצון אינו יכול להתלבש בשכל וטעם כו'. והנה בחי' פנימי' רצון זה נתגלה בלב כל נפש מישראל והוא בחי' רעותא דלבא.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והענין</span> יובן ע"פ מ"ש ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך, הנה אבה הוא בחי' פנימי' הרצון ואהב"ה בתוס' ה' הוא ההתגלות פנימי' הרצון בחיצוני' הבל הלב כמשית"ל, וענין בכל לבבך הוא ב' לבבות פנימי' הלב וחיצוני' הלב ועיקר ענין בתי גואי ובתי בראי הוא בלב כו'. הענין הוא כי חיצוני' הלב הוא מה שנתפעל ברשפי אש התשוקה בחום הבשר הטבעי, ובחי' זו אינה נצחי' כי היא אינה אלא על ג' שעות או על ג' ימים ואח"כ יופסק. ובחי' פנימי' הרצון הוא בחי' יחידה שיש בכל נפש מישראל (והוא הנק' בל"א עצמיות יהודעשקעט כו') והיא בלא רשפי אש ג"כ אך היא נצחי' שלא יופסק לעולם כו', וישנה במזומן וא"צ לעוררה כלל, וראי' ממס"נ על קדה"ש כו'. אך מ"ש בכל לבבך דקאי גם על חיצוני' הלב הוא ע"פ מ"ש כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב, שענין ערלה הוא המכסה ומסתיר על אור פנימי' נקודת הלב בחי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רסה</div></p> <p class=bodytext>רצון פנימי' הנ"ל שלא יתגלה ויהי' בבחי' שינה, והמכסה ומסתיר הוא ע"י תאוות היתר ברשפי אש זרה להחם נפשו הטבעי' בחום הבשר הטבעי' בתאוות גשמיי' וע"ז נעשה ערלה ומכסה על הב. . . שלא יתגלה, וע"ז הזהיר הכתוב בכל לבבך פנימי' הלב וחיצוני' הלב, דהיינו שיהא נזהר בבחי' חיצוני' הבל הלב בתאוות היתר כו' ואז ממילא מאחר שיסור המסתיר אזי יתגלה הפנימי'. וזהו מ"ש של נעליך מעל רגליך כו'. ומ"ש ואהבת קאי על אבה שהוא פנימי' הרצון שבלב והוא כמ"ש צעק לבם אל ה' בחי' צעקת הלב לבד שנגע אל לבו במאד עד שלא יוכל להוציא בשפתיו ורוח פיו, אך לפעמים שיצא בחי' צעקת הלב בהתגלות קול פשוט וזהו מ"ש ואהבת בתוס' ה' כו'. </p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> ידוע שע"י אתעדל"ת אתעדל"ע דהיינו שע"י התעוררות למטה בחי' רצון חיצוני' לבד אזי נתעורר למעלה מאלקות ג"כ לפי ערך זה, כמ"ש יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך והוא הנק' אהבת עולם כו'. ויש למעלה בחי' אהבה בבחי' נקודת הלב זה נתעורר ע"י התעוררות פנימי' רצון ובאתעדל"ת אתעדל"ע מעורר בחי' אהבה רבה כו'. אך יש למעלה בחי' אהבה עצמיות שאין תלוי באתעדל"ת כלל והוא מ"ש ואהבתך לא תסור ממנו לעולמים כו', בחי' אהבה עצמית שמאא"ס לישראל כמ"ש אהבתי אתכם כו' אשר אין תלוי באתעדל"ת, והוא כמו ענין לימוד התורה שכל היושב ושונה הקב"ה יושב ושונה כנגדו כו'. וידוע שלימוד התורה העיקר הוא שילמוד לשמה דהיינו לדבר דבר ה' כמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך כו' שצ"ל כלי לדבר ה' לאפוקי אם לומד להתייהר ולקנתר או בשביל פרנסה כו', אבל א"צ התעוררות וכונה פנימי', כי שרש התורה הוא בבחי' אהבה עצמי' הנ"ל כמ"ש ואהי' אצלו אמון שעשועים כו' בחי' שעשוע המלך בעצמותו כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> יש עוד בחי' הממוצעת בין אתעדל"ע שמצד עצמו ובין אתעדל"ע אשר מחמת אתעדל"ת, והוא הנק' כח המעלה מ"נ והוא מה שארז"ל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רסו</div></p> <p class=bodytext>ב"ק מכרזת בכל יום שובו בנים שובבים שהוא התעוררות מלמעלה לעורר לבות בנ"א בתשובה וכמ"ש השיבנו ה' אליך מלמעלה למטה ואז ונשובה ממטה למעלה כו', שאלו הי' תלוי לפי אתעדל"ת לא הי' נמשך כח עליון כדי לעורר בתשובה רק אם ישובו בתשובה ויעשו התעוררו' אזי יומשך מלמעלה וד"ל. ובחי' זו היא הממוצעת בין שני הבחי' הנ"ל שהוא אהבה עצמיו' שא"צ לעורר והאהבה אשר תלוי מחמת אתעדל"ת, כי אהבה עצמי' אינה בשביל התעוררות רק הוא גילוי אלקות מצד עצמו איך שיהי' וכח אתעדל"ע אשר מחמת אתעדל"ת הרי אתעדל"ת קדם לה, אבל כח המעלה מ"נ הוא בלתי קדימת אתעדל"ת רק הוא כדי לעשות אתעדל"ת.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> בכ"ז יובן ענין בקשת משה שאמר ואתחנן אל ה', כי ואתחנן הוא חנם בלתי אתעדל"ת כלל, שרצה שיומשך בחי' אהבה עצמיו' לישראל וכח המעלה מ"נ ולא שאתעדל"ע יהי' מחמת אתעדל"ת, ולכן ביקש משה שהוא יכניסם דייקא לא"י ולא יהושע כי אלו הוא הי' מכניסם הי' פועל בחי' זאת, ואחר שלא פעל בקשתו להכניסם ביקש שיראה לו את א"י גם שיהושע יכניסם רק שהוא יכנס לא"י ויראה אותה בכל פרט ופרט ויפעל ע"י הראי' שלו כמו ע"י הכניסה לא"י. וזהו שאמר אתה החילות להראת את גדלך ואת ידך החזקה והוא ענין יצ"מ ומת"ת, כי ביצי"מ כתיב ותעל שועתם אל האלקים נמצא שהי' ההתעוררות שמלמעלה מחמת צעקתם, אך מאין הי' להם זאת שיצעקו אל ה' והלא היו מגושמים בחומר ובלבנים, אלא הוא מחמת כח המעלה מ"נ כו' כנ"ל. ובמת"ת הי' גילוי אלקות מצד עצמו כמ"ש וירד הוי' כו' וירד מעצמו ומאליו והוא בחי' אהבה עצמיו' הנ"ל. וזהו שאמר אתה החילות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה שהוא יצ"מ ומת"ת שהי' ההתחלה מאתך שאתה החילות בלתי קדימת אתעדל"ת כלל. ולכן ביקש אעברה נא ואראה וע"י ראי' יפעל ב' בחי' אלו. וענין ראי' זו יובן עד"מ קודם הכניסה למל' שמספר לו זולתו</p> <p class=bodytext>אופני הפלטרין ואופני הכלי יקר וחכמה באריכות הדברים עד שמסביר לו היטב אופנם וציורם, משא"כ כשבא אל המלך פנימה ורואה כל פרטי' בראי' הרי נעשה לו מן כל אריכות ההסבר קיצור אחר שרואה גוף הדבר. ועפ"י</p> <p class=bodytext>זה יובן בקשת משה אעברה נא ואראה, כי משה הוא בחי' חכמה בחי' ראי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רסז</div></p> <p class=bodytext>וע"י הראי' שלו ימשיך בה בחי' עצמיו' וכמ"ש עיני ה' אלקיך בה כו' כמ"ש במ"א. ולא פעל בקשה זאת רק אמר לו עלה ראש הפסגה ויראה אותה מרחוק בכלל כל א"י. וע"י הראי' שלו פעל ב' הבחי' הנ"ל את גדלך וידך החזקה שיומשכו בבחי' מקיף.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והענין</span> הוא כי הנה כתיב בכל צרתם לו צר, ונראה באמת שכעת ג"כ יש בחי' זו שפעמים כלל ישראל בצרה גדולה וניצולים בלי אתעדל"ת לגזור תענית בצעקה ותפלה והוא מחמת אהבה עצמיו' כו' או ביחיד שאין בעל הנס מכיר בניסו, דהיינו שהי' בצרה גדולה שלא הי' יודע כלל איך שהי' בצרה וניצל מזה שאין זה מחמת אתעדל"ת וצעקתו כמו במצרים דכתיב ותעל שועתם כו', אלא הוא מחמת אהבה עצמי' שיש מאא"ס לישראל בניו כו'. אך ההפרש הוא בין ראיתו מרחוק לאלו הי' רואה מקרוב, שאלו הי' רואה מקרוב א"י הי' הדבר בגילוי אבל כעת הוא בבחי' מקיף והעלם כנ"ל. וגם בענין התעוררו' תשובה שהוא כח המעלה מ"נ ג"כ יש עתה כמאמר ב"ק מכרזת בכל יום שובו כו' רק שהוא בבחי' מקיף והעלם ולפעמים נתעורר לב האדם ולפעמים אינו נתעורר כו' ולעתיד יתגלה בגילוי גמור כו' וד"ל.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>