ואתחנן אל ה'
רסח
תורה פ' ואתחנן שבת נחמו הנ"ל
תורה פ' ואתחנן שבת נחמו
ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר. הנה טעם בקשת משה שיכניס את ישראל לארץ הוא כדי שיהי' גילוי אלקות שבהיכל ק"ק, כי משה ראה שאם יהושע יכניסם אזי לא יהי' קיום נצחי כי יהי' תלוי מצד מעשיהם, ולכן אחר שחטאו גורשו מא"י ונחרב בהמ"ק, ומשה רצה שיהי' גילוי אלקות מצד עצמו הגם שלא יהי' אתעדל"ת כלל. ויובן זה עפ"י ב' משלים, הא' הוא ממשל שמש ולבנה שמה שנראה שינויים בלבנה שפעם היא כנקודה לבד עד שבחצי החדש היא במילואה ואח"כ אין בה אור כלל, הוא תלוי באופן מעמד הלבנה שכשהיא קרובה לשמש אזי מקבלת אור השמש וכשמתרחקת מהשמש אינה מקבלת מאור השמש, ונמצא שהשינויים הוא מצד הלבנה שפעם היא בריחוק ופעם בקירוב, אבל מצד מאור השמש אין שינוי כלל להאיר אורה. וכמו"כ יובן עפ"י משל זה בכנס"י שנקראים בשם כנסת על שם כניסה וקיבוץ שהם כלי קיבול לקבל גילוי אא"ס וכמ"ש אחת היא יונתי כו' שכנ"י נקראי' בשם אחת בחי' נוק' שמקבלים מאחד בחי' דכר, וכמ"ש נר ה' נשמת אדם כו' כמו הנר שהיא הכלי לקבל את האור כו'. ויש בזה שינויים, שיש נשמות שיכולים לקבל בנפשם בחי' באור פני מלך חיים, ויש נשמות שנתרחקו ואינם יכולים להיות כלי קיבול לאא"ס כי הם מלוכלכים בחטאים ועוונות, והעיקר הפגם נעשה ע"י הרהור כמארז"ל הרהורי עבירה קשים מעבירה כו', שהמח' פוגמת בעלמא דאתכסיא עולם המח', ונמצא שהשינוי הוא מצד המקבלים ולא מן המשפיע כמשל שמש ולבנה הנ"ל. והמשל הב' הוא מב' בנ"א אחד עומד בראש ההר
רסט
הגבוה והשני עומד בגיא עמוק והם שני אוהבים בתכלית ורוצים להתייחד במקום א', אזי יש שני אופנים באופן היחוד או שהתחתון יעלה למעלה ולמעלה יתייחדו או שהעליון ירד למטה. והנה אם העליון יבא למטה א"צ לזה הכנת התחתון כלל וא"צ להזדככות לבושי' של העליון אחר שהוא בא למטה, אבל אם התחתון יעלה צריך להזדכך הלבושים שלו וגם עוד זאת המניעה שאין ברור לו אופני ההילוך. והנה כמו"כ יובן בעבודת ה' שאם יהי' תלוי המשכות אלקות ע"י אתעלד"ת ע"ז כתיב מי יעלה בהר ה' נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו, ג' תנאים, הא' הוא נקי כפים ואין הפי' שיהי' נקי מגזל דייקא אלא כל בחי' פו"מ שהוא סו"מ וע"ט נק' בשם נקי כפים. ובר לבב הוא בחי' נקיון הלב שיכול להיות שיתפעל מאלקות לפי שעה ואח"כ יתפעל מההיפוך, זה אין נק' בשם בר לבב דהיינו שההתפעלות מאלקות כזו אין נק' בשם בר לבב כי הלא שקר בנפשו אחר שתיכף נתפעל מההיפוך, אלא בחי' בר לבב הוא ההתפעלות תמידי' שבלתי יופסק. ואשר לא נשא לשוא נפשו הוא שלא נשא לשוא הרצון שלו, כי נפש נק' בשם רצון כמ"ש אין נפשי אל העם כו', דהיינו שלא יהי' לו רצון אחר זולת לה' לבדו כמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ. ומי שיש בו דייקא ג' בחי' אלו הוא יעלה כו' כמ"ש מי יעלה שכשתלוי בענין העלאה אזי צ"ל נקי כפים כו' ואח"כ הוא ישא ברכה מאת הוי' בחי' המשכת אלקות למטה, ובאמת אין זה שכיח כלל כמ"ש מי יעלה כו'. ומשה הי' רעיא מהימנא והי' אוהב אמיתי לישראל ורצה שיהי' גילוי אלקות מצד עצמו.
ובכלל הוא ענין תורה ותפלה, כי התפלה הוא בחי' העלאה מלמטה למעלה כמ"ש מתי אבא ואראה כו' כי התפלה הוא בחי' העתקה והזזה ממעמדו ומצבו (בל"א צו רירט פון זיין ארט כו'), אבל התורה הוא המשכת אלקות מלמעלה למטה בלי שום התעוררות כלל, כי לימוד התורה א"צ כוונה
ער
פנימי' רק שילמוד לשם ה' ולא להתייהר ולגרמי' כו'. וזהו ענין דרב יהודה לא הי' מצלי אלא מתלתין יומין לתלתין יומין, כי התפלה הוא בחי' הזדככות והגוף שלו הי' מזוכך וכמו ר"י הנשיא שהי' מעביר ידיו על עיניו לבד ולא הי' צריך להאריך כ"כ בתפלה בכדי לזכך הגוף כי הם היו מזוככים היטב, אבל אנו צריכים להתפלל בכל יום כדי לזכך הגוף ולבושיו כו'. וז"ש ושם דרך כו' וארז"ל השם אורחותיו שהוא ענין התפלה שהוא לדקדק על עצמו בכל פרט עד שכל חוט השערה נדמה לו כהר ומואס בחייו כו'. אבל תורה הוא המשכה מלמעלה בלי העלאה כלל, וכמו שנראה שיש בנ"א שאין מדקדקין על עצמם כלל רק כמ"ש כל דרכי איש זך בעיניו, כי אין אדם רואה חוב לעצמו והוא כשר וישר בעיניו בכל פרטיו, ומ"מ רוצה שיומשך בו גילוי אלקות ע"י תורה כמ"ש קרבת אלקים לי טוב כו'. וזהו בקשת משה שיהי' המשכת אלקות מלמעלה למטה ע"י תורה בלתי העלאה כי משה הי' רעיא מהימנא וביקש טובתם כנ"ל.
וזהו ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, שיהי' התגלות אלקות ע"י לימוד התורה בדיבור בפה, וזהו לאמר כי יש ב' מצות בתורה הגיון ודיבור ודייקא ע"י לימוד התורה בדיבור הוא המשכת אלקות למטה. ומ"ש בעת ההיא, הנה עת הוא בחי' מל' שנק' בשם דיבור כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו כו' והוא בחי' מל' דאצי' המחי' את כולם מאין ליש, וכתיב בי מלכים ימלוכו שהנהגת המלוכה הוא דייקא ע"י הדיבור בת"ת וכמארז"ל שלש שעות ראשונות יושב הקב"ה ועוסק בתורה שניות יושב ודן את כל העולם כולו שלישית יושב וזן כו', שלהיות דן את כל העולם כולו וזן כו' מקרני ראמים עד בצי כנים הכל הוא ע"י התורה וכמ"ש מלך במשפט יעמיד ארץ ובהמשפט צריך להיות חכמה איך ומה כו' והוא דייקא ע"י התורה דאורייתא מחכמה נפקת בלימוד הפה כו'
רעא
וד"ל. ורצה משה שיהי' המשכת אלקות ע"י תורה וממילא הי' ביעור הרע דגוף מחמת גילוי אלקות. וז"ש ההר הטוב הזה והלבנון נו"ן פשוטה שרצה שיהי' גילוי אא"ס בחי' שעשוע המלך בעצמותו למטה כמו למעלה בלי אתעדל"ת כלל. ולכן ביקש אעברה ואראה כו' כנ"ל, ולא פעל זאת אצל הקב"ה, רק אמר לו עלה ראש הפסגה ויראה אותה מרחוק בכלל כל א"י, וע"י ראי' זו פעל שיהי' בחי' זו שהוא המשכת גילוי אלקות מלמעלה למטה ע"י תורה אצל יחידי סגולה ואצל המון עם יהי' נמשך ג"כ בהעלם ומקיף, כי אין ד"ת מקבלין טומאה ואפי' ב"ק מותר בד"ת כמאמר בני פתח פיך ויאירו דבריך כו', וכמו שהי' בזמן תנאים ואמוראים שלא הי' שכיח כלל שמי שהוא בעל תורה לא יהי' בו יראת שמים כי ע"י תורה הי' נמשך אלקות בגילוי וממילא לא יוכל לעשות ההיפוך. ועכשיו ג"כ בכל דור יש בחי' משה כמאמר אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא, ואצל יחידי סגולה יש בחי' זו בגילוי ואצל שארי העם נמשך אלקות בהעלם ומקיף. וזהו מ"ש ויתעבר ה' בי למענכם שהמניעה היא מצדכם ולא מצדי כנ"ל וד"ל. אבל אלו הי' רואה אותה מקרוב הי' המשכת אלקות בגילוי ע"י תורה בכולם כו'. ואחר שראה שלא פעל בקשתו אמר ועתה ישראל שמע אל החוקים והמשפטים, אחר שלא פעלתי להיות גילוי אלקות מצד עצמו לכן שמע אל החוקים כו' שיהי' ההעלאה מלמטה כו'.
ועתה י"ל מה שאמר להם אח"כ פ' ק"ש שמע ישראל כו', הענין הוא כי אחר שלא פעל בקשתו אמר להם שמע ישראל, והוא כעין עצה שאופן זה שע"י תורה יהי' ע"י שרש נשמתם שנק' ישראל, וענין ישראל הוא שר אל כמ"ש כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל כו'. הענין כי יש ב' בחי' בנשמה חלק הנשמה אשר בגוף וחלק הנשמה אשר למעלה שאינה מתלבשת בגוף והוא הנק' צלם כמ"ש נעשה אדם בצלמינ"ו כדמותינ"ו, שצלמינו הוא שרש
ערב
הנשמה שלמעלה ודמותינו הוא הנשמה שבגוף וכמ"ש בצלם אלקי' עשה את האדם, וכתיב אך בצלם יתהלך איש שהוא ההארה מהנשמה אשר בתוך הגוף כו'. וענין צלם ודמות יובן עפ"י ב' משלים, הא' הוא מהחותם שיש בו אותיות שקועים ונק' בשם צורה ראשונה ועצמי' והאותיות החותם הנחקקי' בשעוה ונראה בשעוה אותן אותיות עצמן שהוא צורה שני' הוא הנק' דמות. והמשל הב' הוא מה שמציירין צורת האדם על הלוח כל פרצוף פנים שלו לא יחסר כל ונק' צורת האדם עצמו בשם צורה עצמי' והצורה שנית המצויירת על הלוח נק' בשם דמות וצורה מצורה כו'. וכמו"כ יובן בנשמת האדם, כי הנה כתיב נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראת אתה יצרת כו' שכמו שהיא בבריאה בחי' יש מאין נק' בשם צלם והנשמה שבגוף נק' בשם דמות. והנה ע"י חטאים ועוונות נעשה פגם בנשמה כמ"ש ואם פגמתי באות יו"ד באות ה' כו'. כי הנה כתיב נר הוי' נשמת אדם כו' שבנשמה יש שם הוי', ולכן ע"י חטא נפגמ' הנשמה והפגם אינו מגיע רק בנשמה הנק' דמות, אבל בצלם הנשמה שם אינו מגיע חטא ועון כלל. ובזה יובן מ"ש נשמה שנתת בי טהורה היא דלכאורה אינו מובן שהרי הנשמה שבגוף אינה טהורה אלא דקאי על שרש הנשמה כו'. ויש עונות שחייבים כרת שהוא כריתת הנשמה לגמרי משרשה כמ"ש ונכרתה הנפש מעמי"ה כו', וע"י תשובה מעומקא דלבא ובמרירות גדולה ועקירת הרצון מגיע עד שרש הנשמה למעלה ועי"ז נמחל חטא ועון, כי הוא מהפך האותיות זרים שנעשו לטוב, כי ידוע שע"י תשובה נמחלו החטאים, ולהיכן ילכו החטאים, אלא שהחטאים גופא נתהפכו לטוב, והוא כענין בעל החותם שברצונו מהפך האותיות באופן אחר.
והנה ענין צלם ודמות יובן ג"כ בהשתלשלות העולמות כמארז"ל מה הנשמה ממלא את כל הגוף כך הקב"ה ממלא את כל העולם כו', שבחי' כח הפועל בנפעל שהוא בחי' שם אלקים נק' בשם דמות ואלקות שבבחי' אצי' נק' בשם צלם. וענין כי שרית עם אלקים הוא השתררות על שם אלקים, וזה קאי כמו שהנשמה היא בבחי' אצי' עדיין שמשתרר על שם אלקים וכמו ענין הניסים שהוא להפך הטבע כמו מי שאמר לשמן וידליק יאמר
רעג
לחומץ וידליק שמשנה הצירופים כו' שהוא ע"י הארה מבחי' אצי'. כמו"כ יובן בענין הנשמה שע"י שרש הנשמה יהי' נהפך הצירופים כמו למשל הבעל חותם הנ"ל, והוא ענין מלמעלה למטה בלי אתעדל"ת רק מצד שרש הנשמה כמו ע"י תורה, וכמו שנראה שפעם יש גילוי אלקות מלמעלה למטה שלא לפי ערך האתעדל"ת כמו בנביאים שהי' גילוי אלקות בגרונו הגשמי וכמו גילוי אלקות בהיכל ק"ק, ופעם להיפך כמ"ש גם כי תרבו תפלה אינני שומע כו', והוא מרצון בעל החותם כו' וד"ל. וזה הוא רצונו של משה שאמר להם שמע ישראל שע"י שורש הנשמה יהי' התגלות אלקות מלמעלה למטה גם שלא לפי מעשיהם כי הצירופים יהפכו מרע לטוב. והנה בחי' זאת לא עשה משה רק בכח הנשמה, כי אלו הי' בפועל הרי הי' נמחל חטא ועון, אלא שהמשיך בכח לבד, ולכן כעת צריך דייקא תשובה מלמטה למעלה ולעתיד יתגלה כו' וד"ל.