לא יקרא עוד שמך אברם
עדר
נאמר על ברית מילה של חתן אדמו"ר מהר"מ, יום ג' פ' עקב תקע"ז לפ"ק
נאמר על ברית מילה של חתן אדמו"ר מהר"מ, יום ג' פ' עקב
לא יקרא עוד שמך אברם כי אם אברהם כי אב המון גוים נתתיך כו'. הנה איתא במדרש ששאל א' אם אינו חפץ ה' בערלה למה בראו. והשיב לו משל לתורמוס שיש בו עביות ופסולת ושולקין אותו ז' פעמים עד שנעשה מתוק כו'. וכתיב אשר ברא ה' אלקים לעשות לתקן כו'. ולהבין ענין מילה מפני מה לא יהי' נולד מהול מאחר שאינו חפץ ה' בערלה, צריך להקדים כי יש ב' מיני הבדלות בכלל, כמ"ש המבדיל בין קדש לחול בין ישראל לעמים. ויובן הענין בהשתלשלות העולמות ובעבודת ה'.
והענין הוא כי הנה כתיב כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, כי באמת אינו מובן כלל, איך אפשר להתהוות עולמות בע"ג מבחי' א"ס הבלתי גבול, והגם שכתיב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, וכמ"ש חדשים לבקרים כו', שבכל בוקר קודם נפילתו בטרדת הפרנסה כשנותן לבו שאין העולם עושה א"ע
ערה
ובודאי חי מאלקות, אינו משיג לא מהותו שהוא עצמות אלקות ולא איכותו שהוא בחי' התפשטות אלקות איך ומה, והגם שכתיב מבשרי אחזה אלוק' דהיינו כמו שרואה האדם עד"מ בראי' גשמי' שהגוף חי מהנפש הגם שאינו יודע לא מהות הנפש ולא איכות דהיינו אופן החיות איך שהגוף חי מהנפש, ומ"מ יודע בודאי שהגוף חי מהנפש, שהרי הגוף בלתי נפש הוא כאבן דומם, כמו"כ הגם שמתבונן שאין העולם עושה א"ע ובודאי חי מאלקות מ"מ אין נראה עצם אלקות ולא איכותו, והוא מחמת כי הוא ית' ישת חשך סתרו שיש פרסא המפסיק כמ"ש והבדילה הפרוכת לכם בין קדש ובין קדש הקדשים.
והנה יש ב' מיני הבדלות, דהיינו כמו עד"מ בגשמיות שיש הבדלה גמורה שק של עור אשר מסתיר האור לגמרי. ויש מסך שמשימין בעד החלון כדי שלא יאיר האור להדיא ויתמעט האור מעט ומתוך הלבוש יואר האור. ועפ"י משל זה יובן בהשתלשלות העולמות שידוע שיש מסך ופרסא המפסקת בין אצי' לבריאה, כי כדי שיתהוה עולם הבריאה יש מאין צריך שיתעלם האור דאצי' ולא יאיר רק דרך מסך כו', וכן מבריאה ליצירה ומיצירה לעשי', ונמצא שהלבוש ג"כ נק' בשם לבוש קדוש, כי הלבוש אינו מבדיל גמור רק אדרבה על ידו דייקא יוכר האור כו'. ויש לבוש גמור והוא המסך אשר בין ע' שרים שנתהוים ליש ופירוד גמור, וכמו שר של מצרים שאמר לי יאורי כו' ובלעם כו', רק לפעמים נתעוררי' ובטילים לאלקות כמו בלעם שאמר לא אוכל לעבור את פי ה' כו', ועפ"י רוב הם נפרדים ליש גמור, והמסך שביניהם הוא מסך והבדל גמור ונק' שק של עור, וז"ש אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם כו'. ובכלל הוא ענין שבת וחול. והענין הוא כי הנה כתיב ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי שבת כו', שא"א להיות שבת בלא חול ו' ימי המעשה, כי ענין השביתה לא שייך דייקא אחר עשיית המלאכה. וצ"ל הציווי של ששת ימים תעשה מעשיך דמשמע שהוא כמו מצוה עד שצריך לצוות עליה תעשה מעשיך ולייגע עצמו בלב ונפש בענין המו"מ, וכמו בק"ש שבפ' ראשונה כתיב שמע ישראל ואהבת כו' ובפ' שני' חזר הדבר והי' א"ש כו' בכל לבבכם ובכל נפשכם כו', ואח"כ כתיב ואספת דגנך כו' והלא יותר טוב הי' שיהי' כל היום כמו בש"ע שמבואר בס' קבלה שהוא בחי' ביטול
רעו
במציאות, וכתיב דייקא ששת ימים תעשה מעשיך שאין רצון ה' דייקא שיהי' כל היום כמו בש"ע אלא אעפ"י שמקושר בעסקי עוה"ז ואח"כ ישוב אל ה' כו' כמשית"ל זהו רצון העליון כו'.
והנה ענין עשיית מלאכה בו' ימי החול שהוא כמו ההסתר מאלקות לייגע עצמו בלב ונפש ונראה הדבר בבחי' פירוד גמור, אך מ"מ כשנזכר על ה' גם באמצע יגיעתו איך שה' הוא הנותן כח ועוז והוא המצליח כמ"ש השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך כו', או כמו בהתעוררות בתפלה, אזי נתעלים כל הכוחות אשר שם בעניני עוה"ז בעסקי המו"מ ועולים לה', ונק' בשם חולין שנעשו על טהרת הקודש, והוא הנק' להבדיל בין קדש לחול שההבדלה זו אינה הבדלה גמורה רק הוא הבדלה שע"י יוכר האור. והענין כי הנשמה היא בחי' אלקו' ונתלבשה הנשמה בעניני המו"מ ושם דייקא ימצא בחי' אלקות, והוא ענין פרקי הצלם, דהיינו שהנשמה מתלבשת עצמה בעניני עוה"ז, ובזמן הבית כתיב וישבו איש תחת גפנו כו' שהי' להם הפרנסה בריוח בלי יגיעה וכעת הוא דייקא ע"י הטרדא והעסק, וזהו רצון ה' שיתלבש בלבוש ומתוך הלבוש יהי' התגלות אלקות. וכמו"כ יובן למעלה שכל ו' ימי החול הוא בחי' מלאכה ועבודה שית יומין עביד עבידתא להחיות העולמות בע"ג ע"י לבושי' והסתרים כדי שיוכלו להתהוות העולמות בבחי' בע"ג, והלבוש אינו רק שע"י יאיר האור כנ"ל, והוא ענין להבדיל בין קדש לחול שאינו חול גמור, וההבדלה שבין ישראל לעמים הוא הבדלה גמורה כי הפרידם מאחדותו לגמרי. והנה לע"ל כתיב אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה', דהיינו שלישראל יהי' התגלות עצמות ומהות אלקות ולא כמו עכשיו שבאורך נראה אור שהלבוש מסתיר על עצם האור והאור שנראה הוא הארה דהארה לבד, וגם מה שלאוה"ע עכשיו לבוש שק, לעתיד לא יהי' לבוש גמור המבדיל לגמרי כמ"ש לקרא כלם כו' וכמ"ש וידע כל פעול כי אתה פעלתו כו' וד"ל.