עבדים היינו
כז
יום א' דפסח תקע"ז
עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלקינו כו' וכתי' בצאת ישראל ממצרים. הנה ענין יציאת מצרים היינו שיצאו ממצר הגרון. להבין זאת צריך להקדים כי ידוע שעיקר עבודת האדם הוא שיתפעל במוח ולב כמ"ש שמע ישראל ואהבת. שמע הוא במו"ח ואהבת הוא בלב כמ"ש ואהבת בכל לבבך כו'. ויש בזה ב' בחי' במוח והוא בחי' חכמה ובינה. וכן בלב יש ג"כ ב' בחי' אלו שהוא בחי' יראה ואהבה, ומהתפעלות המוח נמשך התפעלות בלב והוא כמו למשל אדם המטעים לחבירו איזה דבר בטוב טעם עד שיתפעל, והנה במוח מתחלה יראה ואח"כ אהבה ובלב תחלה אהבה ואח"כ יראה. והענין יובן עפ"י הידוע שאין דומה שמיעה לראי' כמו למשל אדם שצריך ליכנס להיכל המלך אזי מתבונן בגדולת המלך וקטנות ערכו לגבי המלך, ויש בזה אופנים שונים, לפי ערך ההתבוננות ככה הוא ערך הביטול אם מעט אם רב, כמו הביטול שלפני עושר או חכם הביטול הוא לפ"ע, משא"כ כשנכנס להיכל המלך ורואה את עצם המלך, הביטול אינו מצד הדעת וההתבוננות, כי הרי הוא רואה את עצם המלך ונק' הביטול הזאת בחי' ביטול במציאות. כמו"כ יובן בעבודת ה' בענין חו"ב שבחי' בינה הוא התבוננות והשגת אלקות איך שהוא מחי' את כולם והוא העיקר, והעולם הוא רק בחי' טפל לבד הרי אין זה השגת* מציאותו לבד והוא הנק' בחי' שמיעה מרחוק, ובחי' ראי' הוא בחי' חכמה שבחי' חכמה הוא לאסתכלא ביקרא דמלכא בחי' ראי' המהות ממש, כמו למשל שרואה עצם