מאמרי אדמו"ר האמצעי - הנחות - תקע"ז - והניף את העומר

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעי </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/index.htm">מאמרי אדמו"ר האמצעי</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/index.htm">הנחות - תקע"ז</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/7/index.htm">והניף את העומר</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>והניף את העומר</h3><div class=pageno>מ</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>שבת חוה"מ פסח</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>והניף</span> את העומר כו' וכתוב בזוהר הדוגמא לתרין אחתין אשר א' נטמאה וא' לא נטמאה והשקו מים המאררי' להטהורה וארחת דא בדא וכדין צבתה בטנה ונפלה ירכה כו' ודא הוא בדיקותא דאשת חיל סמא דמותא לאשת זנונים. וצ"ל ענין הנפת העומר וענין התרין אחתין כו'. הנה אמרז"ל שהחזיר הקב"ה התורה על כל האומות ולא קבלוה, בא אצל אדום אמרו תורה זו שתתן לנו מה כתיב בה לא תרצח כבר ברכם אביהם ועל חרבך תחי', בא אצל ישמעאל ולא קבלוה מפני ששרשם הוא מחסד דקליפה שהוא להתאוות תאוה והתורה כתיב בה לא תנאף, הנה לא תרצח הוא רע גמור הנק' גבו' קשות כי יש ב' מיני גבו' הא' הוא הנק' גבו' ממותקות והיינו הגבו' אשר יוכלו להתברר והב' גבו' קשות אשר אין להם תיקון כלל רק איבודו זהו תיקונו כמשי"ת. והגבו' קשות מסתעפות מגבו' דקדושה. וזהו ההפרש אשר בין חסד לגבורה כי אור החסד אינו מתעבה לעולם כמו שאנו רואים שחסד אל כל היום להיות זן ומפרנס לכל וכמאמר מכלכל חיים בחסד, נותן לחם לכל בשר כל"ח, ואין יום שלא יהי' מדת החסד מחמת מדה"ד הסותר אותו כי הרי בכל יום חיים כל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>מא</div></p> <p class=bodytext>הברואים ואפי' ז' ארצות אשר מתחת לארץ ג"כ חיים מבחי' חסד, רק שכמו שבחי' חסד הוא למעלה הוא בתכלית הרוחני' וכשנמשך למטה נעשה חסד גשמי, אבל איך שיהי' מ"מ הוא השפעת חסד וטוב, ולכן נק' אור החסד כמשל האור שמאיר גם במקום החושך, משא"כ בחי' גבו' למעלה הוא בחי' גבו' דקדושה ומסתעף מהם גבו' קשות לגמרי הנקראים שלוחי הדין.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והענין</span> יובן ממה שאנו רואים למטה שיש בנ"א פועלי רע אשר כל חיותם הוא לפעול רע לייסר בנ"א, והגם שהוא מלביש זה בידי שמים כמו שמכה איש על שעבר עבירה, אין המכוון שלו להכות אותו מחמת העבירה כי הרי אנו רואים אחרים אשר הם בטבע רחמנים אין מכים אותו ואלו ההכאה הוא מחמת העון להיות לו תיקון היו גם הם מייסרים אותו, אך שבאמת והוא רחום יכפר עון ומרבה לסלוח אם יעשה תשובה ולכן א"צ לייסר אותו מלמטה רק ההכאה שמכה אותו הוא מחמת שטבעו לפעול רע וזה הוא חיותן. וכמו"כ למעלה יש שלוחי הדין וכמ"ש בזוהר לשיצאה ולכלות היינו שכל תשוקתם הוא לפעול רע. וזה הוא חיותם, וכמו השטן שקטרג על איוב הגם שהלביש זה לש"ש אבל כוונתו רק לפעול רע. וראי' לדבר שהרי השטן עולה ומסטין יורד ומקטרג ולמה לו להטעות האדם ואח"כ לתבוע דין, רק שזאת היא עיקר חיותו וזהו הנק' גבו' קשות. ושרש שרשם הוא מאלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך, בלע בן בעור ושם עירו דנהבה, ובריבוי השתלשלות מסתעף גבו' קשות. וגבו' ממותקות יובן מענין חיויא דרבנן כמו סנהדרין שהיו דנין את האדם למיתה שבודאי לא הי' כוונתם לפעול רע, רק המכוון הוא שזהו תיקונו וכמו יד העדים תהי' בו בראשונה להמיתו, שגם העדים לא היו שונאים אותו כלל והם רחמנים בטבעם מ"מ ממיתים אותו, הוא כדי להיות לו תיקון</p> <p class=bodytext><div class=pageno>מב</div></p> <p class=bodytext>עי"ז, וכמו ענין מלקות ארבעים וכו'. וכמו"כ יובן למעלה שיש בחי' גבו' ממותקות שכוונתם הוא בכדי שיתוקן אח"כ כמו מזיעתן של חיות נעשה גיהנם שהחיות תשוקתם ברשפי אש לבטל ולכלל בה' זהו בחי' גבו' דקדושה וע"י הסתעפות נסתעף מהפסולת שלהם להיות נעשה גיהנם, אך זהו בכדי שיתוקן האדם, משא"כ מ"ש הנה סער ה' יוצא מתגורר על ראש רשעים יחל וכן תרדוף באף כו' הוא גבו' קשות לגמרי.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> כתיב תיסרך רעתך, וכידוע שע"י שהאדם עובר עבירה אזי נברא מזה קטיגור א' המעניש אותו, ויש בזה אופנים, שאם עשה תאות היתר אך שלא קידש עצמו כו' נברא מזה מלאך הדין הנק' גבו' ממותקות כמו יסורים של אהבה שמחמת אהבת ה' אליו אזי מביא עליו יסורים וכמו מאמר הזוהר גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא מבטשין לי', וסליק נהורא המכוון הוא בשביל תיקונו לכן מבטשין אותו הן בפרנסה והן בבזיונות שיבזוהו בנ"א הכל הוא מלמעלה בשביל שיתוקן כמאמר מבטשין לי' וסליק נהורא, וע"י תאות איסור נברא מלאך הדין הנק' גבו' קשות לגמרי. וכמו"כ יובן הענין בעבודת ה' שכל עבודת האדם הוא לברר בירורי' ולהבדיל בין טוב לרע כמו שכתוב ובערת הרע מקרבך וכמארז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר, יש בזה ב' בחי' הא' הוא בחי' רע אשר יוכל להתברר והוא הנק' גבו' ממותקות והב' הוא אשר לא יוכל להתברר כלל רק איבודו זהו תיקונו, דהיינו כשמפרידי' הטוב ממנו אזי אין לו חיות, כי כל חיותו הוא מהקדושה וכשמפרידים הטוב ממנו בתכלית אזי ממילא יבוטל הרע וכמ"ש תמותת רשע רעה. אך זאת היא עבודת</p> <p class=bodytext><div class=pageno>מג</div></p> <p class=bodytext>האדם לברר גם גבו' קשות שגם הם יהפכו לטוב. וראי' לדבר שיוכלו גם הגבו' קשות להתהפך לטוב הוא ממה שאנו רואים באיש א' ב' בחי' אלו כמו ענין חויא דרבנן שכוונתם הוא בכדי שיתוקן ואפשר שימצא בהם פעם א' בחי' גבו' קשות לגמרי לכוין רק לרעת האדם. וכמו"כ מצינו ביין שיש בו ב' בחי' אלו כמו שמצינו קם רבה ושחטי' לר"ז ע"י ששתה יין, הגם שבודאי לא הי' רבה אכזרי להיות זה חיותו לפעול רע, אך ע"י שתיית היין נכנס בו רציחה ממש, ולהיפך מצינו ג"כ שבעת שתיית היין אזי יתעורר בחסדי' כמו המלך בעת שטוב לבו ביין יעשה חסדי' גדולים הגם שבלא יין הוא מלך קשה ואכזרי, ופעם להיפך שע"י היין יתעורר במדת רציחה, נמצא מצינו בדבר א' שמתהפך פעם לרע גמור שהוא גבו' קשות ופעם לטוב, מזה הוראה שיוכלו ג"כ גבו' קשות להתהפך לטוב, כמארז"ל האי מאן דבמאדים יהוי טבחא או מוהלא, כי מאדים הוא בחי' גבו' קשות שיוכלו להתברר, וזהו יהוי טבחא או מוהלא כי ענינם הוא בחי' גבו' כמו הטבח ששוחט הבהמה ומוציא דמה ומולחין הבשר להוציא דמה או מוהל שמל את הילד ומוציא את דמו זהו הנק' גבו' קשות שיכלו להתמתק.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> מהו היתרון מעלה מזה ולמה הי' צריך זה שיסתעף מגבו' דקדושה גבו' קשות הגם שיתהפכו לטוב ויהיו כמו בתחלה, אבל מהו היתרון מזה. אך הענין יובן עפ"י מארז"ל כי טוב מאד טוב זה מלאך החיים מאד זה מלאך המות שכאשר ממות ורע נתהפך להיות טוב זהו יותר טוב מהטוב עצמו. ויובן עד"מ מהרפואה שענינה הוא לרפאות את החולי ונק' סם החיים שיש בה תוקף יותר מהחיים עצמו, שהרי אם יחלה ויחלש החיות אזי הרפואה מחזק החיות כבתחלה. כמו"כ יובן בענין הנ"ל שאם מגבו' קשות יתהפכו לגבו' דקדושה אזי יהי' בהם יתרון מעלה מבתחלה, כי אם מארור נעשה ברוך כמ"ש ויהפך את הקללה לברכה יותר טוב מהברוך עצמו כנ"ל. וכן צ"ח קללות אשר בתוכחה שלעתיד יהפכו כולם לברכה יהי' יותר טוב מעצם הברכה. וזהו ההפרש אשר בין שבת</p> <p class=bodytext><div class=pageno>מד</div></p> <p class=bodytext>לעתיד לבא, כי הגם שבשבת דעתה ג"כ כתיב וכל דינין מתעברין מינה וכידוע שחייבי גיהנם נייחי' בשבת מ"מ אין הגיהנם בטל רק שאין מקבל תוס' חיות מקדושה, כי בשבת הוא עליו' העולמות והחיות דגיהנם הוא שמקבל מקדושה ומחמת שבשבת הוא עליו' העולמות לכן אין מקבל תוס' חיות אבל אינו בטל לגמרי, אבל לעתיד יבוטל לגמרי ויהפכו הקללות לברכה כנ"ל. אך יש גבו' קשות אשר הם תכלית הרע אשר לא יוכלו להתברר כלל כמו בהצ"ח קללות אשר בתוכחה יש קללות מיוחדי' אשר לא יוכלו להפך לברכה רק איבודו זהו תיקונו ע"י שיהי' ההבדלה בין טוב לרע בתכלית ולא יקבל הרע חיות מקדושה אזי תמותת רשע רעה וכמ"ש הקב"ה ישחוט ליצה"ר שהוא תכלית רע אשר לא יוכל להתברר. וזה הי' עונש דוד שהרג לאורי' בחרב בני עמון כי אורי' הי' חייב מיתה על שמרד במל' שאמר אדוני יואב אך ענשו על שלא דן אותו בדין סנהדרין רק שדנו בחרב בני עמון שהוא תכלית הגבו' קשות כנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ובזה</span> יובן הטעם מה שאוה"ע לא קבלו התורה, כי שרש אוה"ע הוא מרע גמור אשר לא יוכל להתהפך לטוב והתורה הוא רק להבדיל בין טוב לרע כי יניקת הרע הוא מהקדושה וצריך לברר בין טוב לרע ואז ממילא יבוטל הרע גמור אשר לא יוכל להתהפך לקדושה מאחר שיהי' ההבדלה בתכלית בין טוב לרע ולכן לא רצו לקבל התורה. וזהו שא'* מה כתיב בתורה לא תרצח כבר בירכם אביהם ועל חרבך תחי' ששרשם מרע גמור שמקבל חיות מקדושה, ובתורה כתיב לא תרצח שהוא ההבדלה אמיתי' בין טוב לרע ולא יהי' לרע חיות כלל ויאבדו לגמרי. וכן ישמעאל ששרשו מחסד דקליפה שהוא להתאוות תאוה בחמימות רשפי אש בחי' גבו' שבחסד דקליפה לא רצו ג"כ לקבל התורה כנ"ל, משא"כ ישראל קבלו התורה כי מצד שרש נשמתם הרי נש"י עלו במחשבה עליונה ויכולים ודאי לקבל התורה ואפי' מצד נפש הטבעי' שלהם כמ"ש הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי שהוא מק"נ ג"כ יכולים לקבל כי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>מה</div></p> <p class=bodytext>הנפשות אוה"ע הוא מגבו' קשות לגמרי כמ"ש חרב לה' מלאה דם, משא"כ נפשות הטבעי' של ישראל הוא מק"נ אשר יוכל להתהפך לטוב וכמ"ש ואת להט החרב המתהפכת פעמים לטוב ופעמים לרע כו'. וראי' לדבר ממארז"ל האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני ה"ז צ"ג הגם שאם לא בשביל שיחי' בנו לא הי' נותן כלל מ"מ מצד עצם נשמתו הוא רוצה במצות צדקה לכן יכול להתברר, משא"כ באוה"ע כתיב וחסד לאומים חטאת שכל צדקה וחסד שאוה"ע עושים אינם אלא להתייהר ששרשם מרע גמור.</p> <p class=bodytext> <span class=cup>וזהו</span> ענין מנחת העומר מאכל בהמה, כי בהמה הוא ענין בער כמ"ש ושלח את בעירו כו' בחי' תגבורת הגבורה, אך שהם גבו' אשר יוכלו להתהפך לטוב. וזהו ג"כ ענין סה"ע שהוא רק לברר הז' מדות רעות להפכם לה', וההבחנה בזה שבררו היטב לתכלית כל המדות רעות שהרי קבלו התורה שהוא להבדיל בין טוב לרע בתכלית. ובזה יובן הדוגמא לתרין אחתין כד ארחת דא בדא וכדין וצבתה בטנה ודא הוא בדיקותא דא"ח סמא דמותא לאשת זנונים, כי כנ"י נק' א"ח ואשת זנונים הוא מל' דקליפה תכלית רע אשר לא יוכל להתברר, וזהו בדיקותא דא"ח שהוא ההבדלה בין טוב לרע בתכלית זה גופא הוא סמא דמותא לאשת זנונים כי מאחר שהרע לא יוכל לקבל חיו' מקדושה אזי יאבד לגמרי, וזהו ממש כדוגמת מים המאררים אשר בדקו הטהורה ונקתה ונזרעה זרע כשר יותר טוב מבתחלה, והשני' אשר הוטמאה הריחה הריח לבד וצבתה בטנה כו'. כמו"כ יובן בענין הנ"ל שבדיקותא דא"ח בחי' כנ"י ע"י התבררו' מרע לטוב שגם הגבו' קשות נתהפכו לטוב בקדושה ניתוסף חיו', ואשת זנונים שהוא מל' דקליפה תכלית הגבו' קשות אשר אינם יכולים להתברר להם נעשה זה סמא דמותא כמ"ש תמותת רשע רעה ובקדושה יתוסף חיות כנ"ל וד"ל.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>