מאמרי אדמו"ר האמצעי - הנחות - תקע"ז - והניף את העומר

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעי </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/index.htm">מאמרי אדמו"ר האמצעי</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/index.htm">הנחות - תקע"ז</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/8/index.htm">והניף את העומר</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>והניף את העומר</h3><div class=pageno>מו</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=headingintext>שבת חוה"מ דפסח, תקע"ז לפ"ק</p></p> <p class=bodytext><p class=zman>שבת חוה"מ פסח</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>והניף</span> את העומר תנופה כו' וכתוב בזוהר הדוגמא לתרין אחתין אשר א' נטמאה וא' לא נטמאה והשקו להטהורה מים המאררים וכד ארחת אותה אשר נטמאה הריח לבד וכדין וצבתה בטנה כו' וכדין בדיקותא דא"ח סמא דמותא לא"ז. וצ"ל ענין תנופת העומר שהוא דוגמת מים המאררים שמים המאררים הוא ענין בירור שנתברר אמיתי' הדבר שאם לא נטמאה ונקתה ונזרעה כו' ואם הוטמאה וצבתה בטנה כו'. וכמו"כ ענין תנופת העומר וסה"ע ג"כ הוא ענין בירור. וגם צ"ל ענין בדיקותא דא"ח שהוא סמא דמותא לאשת זנונים. הנה ענין בדיקותא דא"ח כו' הוא ענין בירור טו"ר סמא דמותא לא"ז הוא מל' דקליפה. כי הנה כתיב תיסרך רעתך שע"י מעשה רע שאדם עושה נבראו מזה מלאכים רעים, כי ידוע שאין רע יורד מלמעלה רק הרע נעשה ממעשה התחתונים. והנה רע ומות הם ענין א' כמ"ש ראה נתתי לפניך את החיים והטוב המות והרע כי ע"י הרע נעשה מות כמ"ש תמותת רשע רעה, והגם שאנו רואים דרך רשעים צלחה הטעם הוא מצד שמעורב טו"ר יחד אבל כשנתברר טוב מרע ונשאר הרע בפ"ע בלי תערובות טוב כלל, אזי כתיב באבוד רשעים רנה שאין לו תיקון כלל רק איבודו זהו תיקונו, משא"כ כשלא נתברר אזי הרע אין בתכלית הרע כי הרי טוב מעורב בו וגם הטוב אינו טוב גמור מחמת תערובת רע שבו, כמשל סיגי כסף שכאשר לא נתברר אזי הכסף אינו נקי מצד הסיגים שבו וגם הסיגים אינם פסולת לגמרי מצד הכסף המעורב בו, אבל כשנתברר הכסף מהסיגי' אזי הכסף הוא בתכלית הנקי והסיג הוא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>מז</div></p> <p class=bodytext>תכלית הפסולת שאין בו תערובות כסף כלל. או כמשל הפרי שבעת פריחתו אזי מעורב הפרי והקליפה יחד ולכן אין בהפרי שום טעם אז מחמת התערובות עם הקליפה יחד, אבל אחר גידולו שנתברר ונבדל הקליפה לעצמו והפרי לעצמו אזי בהפרי יש טעם ומתיקות והקליפה אינו ראוי לכלום. וכמו"כ יובן בעבודת ה' שצריך לברר הטוב מהרע שלא יהי' יניקה כלל להרע מטוב כי כל זמן שהם מעורבים יחד אזי הטוב אינו בשלימות הטוב והרע אינו רע גמור, אבל כשנתברר ונבדל הטוב מהרע אזי הטוב הוא בשלימות הטוב כי אין בו תערובות רע כלל והרע נבדל לעצמו שאין בו תערובות טוב כלל ורע בלתי טוב אין בו חיו' כלל, וע"ז כתיב תמותת רשע רעה שאין לו תקוה כלל רק איבודו זהו תיקונו כמ"ש לעלוקה שתי בנות הב הב שהעלוקה מושכת פסולת הדמים ומחמת זה היא מתה כו'. וזהו בדיקותא דא"ח הוא הבירור דכנס"י שמבררי' הטוב מרע זה הוא סמא דמותא לא"ז שהוא מל' דקליפה כו' כנ"ל. וזהו ענין מים המאררים ג"כ שהוא ענין בירור שאם טהורה היא כתיב ונקתה ונזרעה זרע מה שתחלה לא הי' ראוי' לזה, ואם טמאה היא אזי וצבתה כו', והוא כדוגמת סממני הרפואה שאם כיון הרכבת הסממנים כראוי לחולי זאת אזי נתחזק חיותו ואם לאו אזי ממית אותו, נמצא שאין ברפואה מיצוע כלל או שנתחזק החיות או שממית לגמרי. וכמו"כ יובן בעבודת ה' כי הנה ארז"ל גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם וכמ"ש הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי, שבתשובה ג"כ אין מיצוע כלל, כי ענין התשובה היינו שהי' מקושר בעמקי רע כאשר ידע אינש בנפשי' מח"נ שלו והי' בבחי' מות ממש וע"י תשובה מעומקא דלבא בחרטה ועקירת הרצון זר ע"י שנתמרמר לבו בקרבו על גודל הריחוק מאלקות אזי מביא רפואה לנפשו להיות חי הנפש ממקור חוצבה, אבל כשהתשובה אינה מעומקא דלבא כראוי אזי יכול להיות שיפול עוד יותר ברע כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וכעת</span> צ"ל ענין תנופת העומר שהוא כדוגמת מים המאררים שהוא ענין בירור, כי מנחת העומר הוא קרבן ע"ג המזבח וידוע שבקרבן הי' ב' מיני אש, אש של מעלה ואש של מטה כמארז"ל מצוה להביא מן ההדיוט ואח"כ ירד אש שלמעלה שהוא ארי' דאכיל קורבנין, ואש של מטה נכלל באש</p> <p class=bodytext><div class=pageno>מח</div></p> <p class=bodytext>של מעלה. ולהבין ענין זאת בעבודת ה' הנה כתי' מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו, כמו למשל הזהב שמשימין בכור כל מה שמרתיחין הכור יותר, יותר מתברר הזהב מהפסולת, כמו"כ הוא בעבודת ה'. כי הנה כתיב ואחר הרוח רעש לא ברעש הוי' ואחר הרעש אש לא באש הוי', שמשמע שיש אש הוי' ואש אלקים, כי אש אלקים נק' מה שהנשמה מלובשת בתוך הגוף ומתפעל מאלקות ברשפי אש ע"י אותו השכל עצמו של נפש הטבעי', כי באמת ההתפעלות הוא מצד עצמו' אלקו', שהרי אוה"ע הגם שמשיגים בשכל איך שמחי' יש מאין מ"מ לא יתפעל מזה מפני שאין בו נשמה, רק ישראל דייקא יתפעל מאלקו' מפני שכ"א יש בו נשמה אם ממדרגה גדולה או קטנה אבל נשמה יש בו ובמה מתפעל באותו השכל עצמו שיש לו בזה העולם לכן נק' אש אלקים. וענין אש היינו שצ"ל ההתפעלות ברשפי אש דייקא ואין הפי' של רשפי אש להחם א"ע כידוע, רק פי' התפעלות (הנק' בל"א צו רירט), והתפעלות זו יהי' לעומק, אבל אם ההתפעלות אינה בעומק רק דרך מעביר לבד הגם שההתפעלות הוא אמת ואינו מטעה א"ע, אך שהוא דרך מעביר לכן אחר התפלה יפול בהבלי העולם והי' כלא הי', משא"כ כשההתפעלות הוא ברשפי אש כנ"ל, אזי הפעולה מזה שעושה הבדלה אמיתי' בין טוב לרע, והוא כמשל כור זהב שכל מה שמשימין יותר אש להיות רותח, אזי התועלת מזה שיתברר הפסולת מן הזהב. כמו"כ הוא בענין הנ"ל שע"י ההתפעלות אש אלקי' הנ"ל אזי נעשה הבדלה אמיתי' בין טוב לרע, והתועלת מזה שגם אחר התפלה לא יפול בהבלי העולם ברשפי אש זרה כו' ואז ישרה בו אש הוי"ה שהוא שרש הנשמה כמו שהוא למעלה, כי אש אלקים הוא ג"כ התפעלות הנשמה אבל היא מלובשת בתוך נפש הטבעי' ואש הוי' היינו כמו שהנשמה היא בשרשה למעלה קודם בואה לגוף כי לכאו"א גם בירידת נשמתו לגוף יש לו חלק הנשמה שלמעלה והוא הנק' מזל"א וצלם כמ"ש אך בצלם יתהלך איש, משא"כ כשאין בו אש אלקים ואין נבדל הטוב מרע בתכלית, לא ישרה בו אש הוי' הנ"ל וד"ל. וענין אש הוי' מצינו בבע"ת כי הבע"ת הי' תחלה מקושר בעמקי רע ברצונותיו הזרים ופתאום נתעורר בנפשו לשוב לה' בלי שום התבוננו' והשגת אלקו' רק מצד שנתעורר בו שרש נשמתו כמו שהוא למעלה בלי הלבשה בשום דבר, כי אש אלקים היינו שההתפעלות הוא מלובש בשכל וטעם, משא"כ בבע"ת פתאום נתפעל לשוב לה' ואינו רוצה להיות בהיפוך, זהו הנק' אש הוי' שהוא שרש</p> <p class=bodytext><div class=pageno>מט</div></p> <p class=bodytext>הנשמה קודם שנתלבשה בגוף. וכמו"כ יש שהנשמה תתענג על ה' כמ"ש אז תתענג על הוי' שהוא תענוג עצמי ופשוט מצד שרש נשמתו כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> כמו שיש ב' בחי' אש הנ"ל, כמו"כ יש ב' בחי' רוח כמ"ש לא ברוח הוי', שיש ב' בחי' רוח, רוח הוי' ורוח אלקים כמ"ש אשי ריח ניחוחי, אשי הוא בחי' ב' אשים הנ"ל, וריח ניחוחי הוא בחי' רוח. ויש רוח אלקים ורוח הוי' שהוא מלמעלה למטה, כי ניחוחי הוא נחות דרגא כו'. והענין יובן עפ"י גשמיות כמו מה שאנו רואים גלי הים שמתרוממים למעלה ש' פרסאות הוא מחמת הרוח שמרומם אותם מלמטה למעלה וכתי' בשוא גליו אתה תשבחם, שרוח אשר מלמעלה למטה משביח אותם ומשקיטם. וכן יובן עפ"י מה שאנו רואים רוח עועים בין מלכים להתגרות זב"ז ולהלחם יחד הוא ג"כ ע"י רוח שמלמטה למעלה. כי הנה כתי' ועל מלכי האדמה באדמה שיש משפט על מלכים וזה להם לעונש שילחמו יחד ויפלו כמה אנשים ויתמעטו חיילותיהם. או כמו שיש בכל עיר ועיר בין אנשים רוח קנאה ושנאה לשנוא א' לחבירו בלי גמלו רעה, הכל הוא מחמת הרוח ונק' רוח עועים, וזהו הנק' רוח שמלמטה למעלה. ויש רוח שמלמעלה למטה והרוח זה הוא בא להשקיט כמו בגלי הים וכמו במלכים שיש פעם שהם בשלום הוא מצד הרוח שלמעלה שמשקיטם, או בין סתם בנ"א ג"כ הוא כן כו'. וכמו"כ יובן בעבודת ה' כי הנה כתיב עד יערה עלינו רוח ממרום שנמשך בחי' רוח מלמעלה שמעורר את האדם פתאום לעבודת ה', ותועלת הרוח הוא, שנברר הטוב מרע בתכלית אשר ע"י אש לא יוכל לברר רע כזו וכמ"ש כמוץ אשר תדפנו רוח, כי יש קליפות שנקראים מוץ וענין המוץ הוא אשר נדבק להחטה ונראה כמו שהוא מעצם החטה כי הפסולת גמורי' נבדלים ע"י שזורה אותם, אבל המוץ הוא נדבק ואינו יוצא ע"י שזורה אותם, וזהו תדפנו רוח שצריך לדוף אותו בחזקה. כמו"כ יובן בעבודת ה' שיש קליפות שנק' מוץ והוא כמו מחשבות בטילים לגמרי אשר אינם רע גמור וע"י בירור שמבחי' אש הנ"ל לא נתברר רק רע גמור, אבל ע"י בירור</p> <p class=bodytext><div class=pageno>נ</div></p> <p class=bodytext>שמבחי' רוח נתברר גם רע כזה ואז יומשך עליו רוח הוי' שהוא עצם הנשמה כמו שהוא למעלה כו'. ואופן הבירור הוא כמו שאנו רואים בגשמיו' שהרוח הולך וסער במקומות אשר יש שם אוירים רעים ואופן הרוח הוא שהולך בעקמומית מלמטה למעלה ומתעקם וחוזר ומתעקם, כן הוא אופן עלייתו, וכמו"כ הוא בעבודת ה' שאופן הבירור הוא בעקמומית עד"מ, ולכן כעת אריכת הגלות מפני שהבירור אין נעשה בבת א' רק הבירור הוא ע"י משך זמן דייקא, וכמו ביעקב עם לבן שאמר אחיו אנא ברמאות כמ"ש עם עקש תתפתל, דהיינו שיעקב אבינו סיבב בכמה מיני אופנים שוני' את לבן הארמי, ולכן כעת הוא ג"כ אריכות הגלות. וזהו ההפרש אשר בין דורות הראשונים לדורות האחרונים, שדורות הראשונים אם הי' צדיק הי' בולט בו הטוב לאמיתו, ולהיפך ברע הי' ג"כ ניכר, אבל כעת יוכל להיות שיש צדיק כמו בדורות הראשונים ולא ניכר הטוב כ"כ מטעם שמעורב טו"ר והבירור אינו ביושר עד"מ שיתברר אמיתי' הדבר תיכף, רק הבירור הוא בבחי' רוח כנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ובכ"ז</span> יובן ענין מנחת העומר וסה"ע כי הם ענין א' שהוא רק לברר טוב מרע בתכלית בבחי' אש ורוח הנ"ל. וזהו ענין הדוגמא לתרין אחתין כד ארחת דא בדא כו' שע"י בירור הטוב מרע* אזי נבדל הרע בתכלית ואז ממילא תמותת רשע רעה כו', והוא כמו ענין אכילה, כי באכילה אין מיצוע רק אם אכל לש"ש לעבוד ה' בכח האכילה ההיא, אזי האכילה נכלל ועולה לה' כעולה וכקרבן ואין לרע מזה שום יניקה כלל. ולהיפך אם אכל למלאות תאות נפש הבהמית אזי האכילה היא כו' כמארז"ל שנים שאכלו פסח זה אכל לש"ש וזה אכל אכילה גסה, זה שאכל לש"ש יפה לו וזה שאכל אכילה גסה קשה לו, נמצא שבאכילה אין מיצוע כלל, רק או כולו לה' כו'. כמו"כ יובן בענין מנחת העומר וסה"ע שהוא כדי לברר טוב מרע אין בזה מיצוע, כי ע"י שנברר הטוב מרע בתכלית אזי הטוב נתחזק וכו' והרע יאבד ממילא כו'. ובזה יובן הדוגמא לתרין אחתין כד ארחת כו' ודא הוא בדיקותא דא"ח סמא דמותא לא"ז, א"ח נק' כנ"י המבררי' בירורי נוגה סמא דמותא לא"ז שהוא מל' דקליפה שממילא יבוער הרע כנ"ל.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>