וירא ישראל
נא
בעז"ה, שביעי של פסח
וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו. הנה לשון הפסוק אין לו הבנה שמתחלה אמר וירא שהי' בבחי' ראי' וכן ויראו ג"כ הוא ענין ראי' כי יראה הוא אותיות ראי', וא"כ מהו שאמר אח"כ ויאמינו כי הראי' והאמונה הם שני הפכי' בתכלית, כי אמונה לא שייך רק על דבר שבלתי נראה לעין רק צריך להאמין בזה, וגם לפי מארז"ל ראה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא, הרי מכאן ג"כ ראי' שהי' בהם בחי' ראי' ואם כן מהו ויאמינו. להבין זאת צריך להקדים מ"ש אתה הראת לדעת כי הוי' הוא האלקים כי זהו תכלית עבודת האדם בעוה"ז לידע ענין הוי' ואלקים וזהו כל התו"מ שהוא יחוד קוב"ה ושכינתי' הוי' ואלקים. כי הנה התהוות כל דבר ודבר כמו דצח"מ וכן למעלה כמו הגלגלים ועולם המלאכים כו' הנה בודאי אין הדבר עושה עצמו רק מוכרח להיות שבחי' אלקו' הוא המחי' אותם בחי' שפע אלקי' על כל הנבראים להחיותם מאין ליש זה נק' שם אלקים שהוא בחי' כח הפועל בנפעל כמ"ש ואתה מחי' את כולם, אך מקור התהוותם כמ"ש כי עמך מקור חיים נק' הוי' שהוא מקור התהוות כל הנבראים אבל אינו נמשך בתוך נבראים כמו בחי' כח הפועל בנפעל הנק' שם אלקי' רק שהוא מקור חיים. והטעם שנק' הוי' יש בזה ב' פירושים הא' לשון התהוות ע"ש שהוא מקור התהוותם יש מאין. והב' שנק' הוי' כי אותיות הוי' מורים על אופן ההתהוות, כי היו"ד הוא צמצום וה' הוא התפשטות לאורך ורוחב ו' הוא המשכה וה' אחרונה הוא ג"כ בחי' התפשטות. כי הנה ידוע שכל נברא הוא הוה ונפסד אחר שהוא מחודש שמתחלה לא הי' א"כ יש לו תכלה ג"כ, ואפי' המלאכים מאחר שהם נתהוו הם ג"כ נפסדים. והבורא ית' הוא אין לו תחלה לכן אין לו