מאמרי אדמו"ר האמצעי - הנחות - תקע"ז - וירא ישראל

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר האמצעי </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/index.htm">מאמרי אדמו"ר האמצעי</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/index.htm">הנחות - תקע"ז</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/adhaam/maamarei/577/9/index.htm">וירא ישראל</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>וירא ישראל</h3><div class=pageno>נא</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>בעז"ה, שביעי של פסח</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>וירא</span> ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו. הנה לשון הפסוק אין לו הבנה שמתחלה אמר וירא שהי' בבחי' ראי' וכן ויראו ג"כ הוא ענין ראי' כי יראה הוא אותיות ראי', וא"כ מהו שאמר אח"כ ויאמינו כי הראי' והאמונה הם שני הפכי' בתכלית, כי אמונה לא שייך רק על דבר שבלתי נראה לעין רק צריך להאמין בזה, וגם לפי מארז"ל ראה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא, הרי מכאן ג"כ ראי' שהי' בהם בחי' ראי' ואם כן מהו ויאמינו. להבין זאת צריך להקדים מ"ש אתה הראת לדעת כי הוי' הוא האלקים כי זהו תכלית עבודת האדם בעוה"ז לידע ענין הוי' ואלקים וזהו כל התו"מ שהוא יחוד קוב"ה ושכינתי' הוי' ואלקים. כי הנה התהוות כל דבר ודבר כמו דצח"מ וכן למעלה כמו הגלגלים ועולם המלאכים כו' הנה בודאי אין הדבר עושה עצמו רק מוכרח להיות שבחי' אלקו' הוא המחי' אותם בחי' שפע אלקי' על כל הנבראים להחיותם מאין ליש זה נק' שם אלקים שהוא בחי' כח הפועל בנפעל כמ"ש ואתה מחי' את כולם, אך מקור התהוותם כמ"ש כי עמך מקור חיים נק' הוי' שהוא מקור התהוות כל הנבראים אבל אינו נמשך בתוך נבראים כמו בחי' כח הפועל בנפעל הנק' שם אלקי' רק שהוא מקור חיים. והטעם שנק' הוי' יש בזה ב' פירושים הא' לשון התהוות ע"ש שהוא מקור התהוותם יש מאין. והב' שנק' הוי' כי אותיות הוי' מורים על אופן ההתהוות, כי היו"ד הוא צמצום וה' הוא התפשטות לאורך ורוחב ו' הוא המשכה וה' אחרונה הוא ג"כ בחי' התפשטות. כי הנה ידוע שכל נברא הוא הוה ונפסד אחר שהוא מחודש שמתחלה לא הי' א"כ יש לו תכלה ג"כ, ואפי' המלאכים מאחר שהם נתהוו הם ג"כ נפסדים. והבורא ית' הוא אין לו תחלה לכן אין לו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>נב</div></p> <p class=bodytext>תכלה וא"כ איך אפשר שמבחי' הבורא שהוא בלתי גבול אשר אין לו תחלה ואין לו תכלה כי הוא חי וקיים לעד יתהווה מאתו בחי' נברא בע"ג הוה ונפסד, הוצרך להיות תחלה בחי' יה"ו שהוא בחי' צמצום והתפשטות והמשכה, כמו למשל הרב שמשפיע איזה שכל לתלמיד הקטן ממנו בערך, שאם ישפיע לו השכל כמו שהוא אצלו אזי לא יוכל להתקבל בשכל התלמיד, לכן הוצרך לצמצם עצמו' שכלו הרחב והוא הנק' בחי' יו"ד. וה' הוא בחי' התפשטות לאורך ורוחב, היינו מה שמשער הרב בעצמו אורך ורוחב השכל שיוכל להתקבל אצל התלמיד. והוי"ו הוא ההמשכה היינו כשמשפיע השכל להתלמיד. וה' אחרונה היינו כשנתקבל השכל במקבל. כמו"כ יובן למעלה באלקו' שא"א שיתהוה מהבורא שהוא בלתי גבול בחי' נברא כי הרי אין ערוך בחי' נברא לגבי הבורא, כ"א ע"י ג' אותיות שם הוי' שהוא יה"ו, היינו שמתחלה צ"ל בחי' צמצום לצמצם עצמו כביכול, והה' הוא מה שמשער בעצמו האורך ורוחב שיוכל הנברא לקבל, והוי"ו הוא הילוך השפע מהמשפיע אבל לא נתקבל עדיין במקבל, וה' אחרונה היינו כשהשפע נתקבל במקבל והוא הנק' שם אלקים ג"כ כנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> כתיב ויעבור הוי' על פניו ויקרא הוי' הוי' ופסיק טעמא בינייהו, כי יש ב' מיני הוי', הוי' לעילא והוי' לתתא. הוי' לתתא נק' מה שהוא מצמצם עצמו כו' לצורך הנבראים כנ"ל, והוי' דלעילא הוא במח' ורצון, כמו למשל אדם החושב איך שרוצה להיות לו בנין ואינו למעשה עדיין רק</p> <p class=bodytext>שחושב במחשבתו עדיין יש בזה ג"כ ד' אותיות אלו, כמו כשדבר הבנין בא למעשה שצריך לזה צמצום והתפשטות כו', כמו"כ כאשר הוא עדיין במחשבתו לבד יש ד' אותיות אלו, ואפי' בחי' ה' אחרונה שהוא ענין כח הפועל בנפעל</p> <p class=bodytext>יש ג"כ במחשבתו ובמחשבה הוא מה שחושב שיתקבל אצל המקבל זהו נק' בשם ה' אחרונה במח', וכל מה שבא בגילוי בפועל הכל תלוי מפני שתחלה</p> <p class=bodytext>הי' זה במחשבה ואיך שהי' במחשבה אופן ציור הבנין בכל פרטיו כמו"כ</p> <p class=bodytext>יבא בגילוי למעשה לא יוסיף ולא יגרע נמצא שכש...* הנק' בכח ומה שהוא לידי מעשה הוא הנק' בפועל, היינו שכוונתו שיבא לידי פועל. וכמו"כ יובן למעלה כי הנה כתיב בראשית ברא אלקים ות"א בקדמין שהוא בחי' רצון</p> <p class=bodytext><div class=pageno>נג</div></p> <p class=bodytext>וכמ"ש בע"ח כשעלה ברצונו הפשוט, או מ"ש בזוהר כד סליק ברעותי' למברי עלמא שיש ברצון הפשוט ג"כ בחי' הוי' הנ"ל, וכל מה שבא בגילוי כמו ויאמר אלקים יהי אור כו', תדשא הארץ כו', הכל תלוי, מפני שהי' תחלה במחשבה עליונה בחי' רצון הפשוט כמ"ש ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע כרצונו שהוא ברצונו הפשוט דייקא. וכן כד סליק ברעותי' למברי כו' שהוא בחי' עולם הבריאה יש מאין, הי' תחלה ברצון הפשוט כל אופן הד' אותיות שם הוי' וכמ"ש כי הוא צוה ונבראו, צוה הוא לשון צוותא והתחברות שהוא בחי' רצון וכמו"כ נבראו בגילוי כו', ונמצא שם הוי' אשר ברצון הפשוט נק' בשם הוי' פנימי, ושם הוי' אשר בשביל השפעה נק' בשם חיצוני' לגבי שם הוי' אשר ברצון ונק' הוי' דלעילא שהוא בכח עדיין שאינו שייך לפועל המעשה כלל. ושם הוי' דלתתא נק' בפועל הגם שאינו בפועל עדיין אך שהוא כדי שיבא לידי פועל לכן הוצרך להיות צמצום כו'. וזהו מ"ש שיעור בעצמו בכח מה שעתיד להיות בפועל כו'. ועפ"י קבלה הוי' פנימי נק' הוי' שבכתר והוא ע"ס הגנוזות כו', והוי' חיצוני' נק' הוי' שבחו"ב דאצי' שהוא לאחזאה איך אתנהג בהון עלמא כו'. והנה מ"ש וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה הוי' כו' וייראו את הוי' כו', קאי על הוי' פנימי שברצון הפשוט דייקא, זה הי' להם בבחי' ראי'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> צ"ל מאין זכו למדרגה גבוה כזאת. ההקדמה לזה הוא ממ"ש נר הוי' נשמת אדם, שבנשמת אדם יש ג"כ בחי' הוי', ויש בחי' הוי' פנימי' ובחי' הוי' חיצוני. בחי' הוי' פנימי היינו כשיש לו בחי' ראי' שהוא לאסתכלא ביקרא דמלכא, בחי' חכמה בחי' יו"ד, וה' הוא בחי' בינה שהוא התבוננו' והשגת אלקו' והוי"ו ה'* הוא בחי' מדות אהוי"ר כו'. ובחי' הוי' חיצוני היינו בפו"מ שאין לו בחי' ראי' ושמיעה הנ"ל כו', רק שהוא סו"מ וע"ט בפו"מ שרוצה בקרבת אלקים</p> <p class=bodytext><div class=pageno>נד</div></p> <p class=bodytext>ע"י מעשה בפו"מ שהוא רמ"ח מ"ע שהן המשכות גילוי אלקות, או מל"ת שהוא להשמר מכל מל"ת שהוא תועבת ה' אשר שנא כמו לא תאכלו חלב כו', לא תלבש שעטנז כו', שאין בזה שום השגת אלקו' רק שלא לעבור על רצונו בלי טעם ודעת, זהו הנק' בחי' י"ה, ורמ"ח מ"ע הן ו"ה, ולאו קודם להן ששרש מל"ת גבוה יותר מרמ"ח מ"ע שהוא בחי' הן המשכת אלקות. ולכן אמרז"ל שמי עם י"ה שס"ה ל"ת זכרי עם ו"ה רמ"ח. ונמצא כמו שהוא למעלה תחלה יו"ד כו' כמו"כ הוא למטה תחלה הוא י"ה שהוא להשמר מכל תועבת ה', ואח"כ ו"ה שהן רמ"ח מ"ע. והנה התגלות הוי' פנימי ועצמי שברצון הפשוט הוא דייקא בהוי' חיצוני שהוא סו"מ וע"ט בפו"מ, כי בהוי' פנימי שבנשמת אדם בתוך הגוף לא יוכל להתקבל בחי' הוי' פנימי שברצון הפשוט כו', רק דייקא בהוי' חיצוני שהוא סו"מ וע"ט בפו"מ שם הוא התגלות הוי' פנימי הנ"ל כידוע. ובזה יובן ג"כ הטעם שזכו שיראו את היד הגדולה אשר עשה הוי' שהוא הוי' פנימי. כי הנה כתיב זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי דייקא, שלא היתה להם שום השגה באלקו' בבחי' ראי' ושמיעה הנ"ל כמ"ש ולא שמעו אל משה מקוצר רוח כו' בחי' רוח האדם העולה למעלה כו', ואעפ"כ יצאו ממצרים בלי טעם והשגה כלל רק שלא רצו להשתקע בנו"ן שערי טומאה והוא כמו ענין פו"מ הנ"ל, ומבואר לעיל שבפו"מ דייקא שם הוא התגלות פנימי' הוי' ועצמי' כנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> לפ"ז צ"ל מה שייכות בחי' הראי' לקי"ס שהלא הראי' בהוי' פנימי' הוא מחמת יצ"מ בחי' לכתך אחרי כנ"ל וא"כ מה שייכות זה לקרי"ס. אך הענין הוא כי ענין הראי' וקי"ס הם ענין אחד כמשי"ת. להבין זאת צריך להקדים הנה כתי' הפך ים ליבשה בנהר יעברו ברגל שם נשמחה בו, וצ"ל שהלא הפך הוא לשון עבר שכבר הפך כו' ובנהר יעברו כו' הוא לשון להבא, וכן נשמחה בו שם שמחו בו לא נאמר אלא נשמחה שהוא לשון להבא. הנה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>נה</div></p> <p class=bodytext>יש מחלוקת בענין הפך ים ליבשה שח"א שהים נטה לצד א' ושאב כל לחלוחית חלקי המים, אך עפ"י קבלה שהפך ים ליבשה היינו שמבחי' ים נעשה יבשה, כי במע"ב כתיב יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה, כי אם הי' רק מים לא הי' יוכל להיות שום התהוות, לכן הוצרך שיסתלקו המים ותראה היבשה ואז כתיב תוצא הארץ כו'. ועפ"י קבלה כי ים ויבשה הוא בחי' עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא שהוא בחי' הוי' פנימי שבמח' ורצון הנ"ל והוי' חיצוני הנ"ל. והנה קודם בריאת העולמות הי' הכל מים עד"מ שעלמא דאתגליא הי' נכלל בעלמא דאתכסיא ולא הי' יכול להיות בריאת העולמות כמו למשל אדם הטרוד במחשבת עצמו לא יוכל להיות שום השפעה לזולתו ממנו, כי איידי דטריד במחשבת עצמו לא פליט להשפיע לזולתו, וכשרוצה שיומשך מאתו השפעה לזולתו צריך שיסתלקו המח' עצמו כנ"ל. וכמו"כ יובן למעלה שכדי להיות בריאת העולמות מאין ליש הוצרך שיסתלק בחי' מח' עליונה ותראה היבשה שהוא עלמא דאתגליא בחי' הוי' חיצוני שהוא בשביל השפעה כנ"ל, אך אופן הגילוי הוא כמו שהי' במח' דייקא וכמארז"ל כל מה שיש ביבשה שהוא בחי' עלמא דאתגליא בחי' הוי' חיצוני יש בים שהוא בחי' הוי' פנימי' שבמח' ורצון כנ"ל, וכמשל מי שחושב במחשבתו לעשות איזה ציור מעוגל או מרובע, ככה ממש בא הדבר בגילוי למעשה לא יוסיף ולא יגרע, וענין הפך ים ליבשה הוא שמבחי' ים בחי' עלמא דאתכסיא הוי' פנימי הנ"ל נעשה יבשה שהוא עלמא דאתגליא שהאיר בחי' עלמא דאתכסיא בעלמא דאתגליא, הגם שכתיב ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם שהוא מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא, אך זהו בדרך השתלשלות לבד כידוע, אבל ענין קרי"ס הוא שנתגלה כמו שהוא ממש כו'. ולכן ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא, כי הנביאים ראו התלבשות אוא"ס שבתוך נבראים, ולכן יש בזה חילוקי מדרגות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>נו</div></p> <p class=bodytext>שזה רואה וזה אינו רואה, אבל בשעת מת"ת שראו בחי' הוי' עצמי' הנ"ל ולגבי' שוה ומשוה קטן וגדול בלי חילוקי מדרגות כלל, ולכן ראתה שפחה כו'. וזה הי' הכנה למת"ת כי במת"ת הי' גילוי אנכי ולא יהי' לך בחי' פנימי' הוי', כי אנכי הוא רמ"ח מ"ע, ולא יהי' לך הוא שס"ה ל"ת בחי' מצות בפו"מ, שם הוא דייקא התגלות הוי' פנימי כמארז"ל נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים דייקא, והי' הכנה לזה מקרי"ס כנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> עדיין צ"ל מהו ויאמינו בהוי' שהרי הי' בהם בחי' ראי' ממש. אך הענין כי זה קאי לדורות, כי אמונה הוא לשון רגילות כמו ויהי אומן כו' כמשל אב הרוצה להדריך את בנו שילך בדרך הישר אם יגיד לו הדבר בשכל וטעם אזי לא יבין התינוק, לכן אומר לו הדבר כמו שהוא, זאת תעשה וזאת לא תעשה בלי טעמים כלל ומרגילו בזה מעט מעט עד שיהי' נקבע בו כו'. וכמו"כ יובן למעלה שויאמינו קאי לדורות על מעשה המצות בפו"מ לבד בסו"מ וע"ט כל ימי משך זמן הגלות, בזה דייקא יהי' התגלות בחי' פנימי' הוי' עצמי' הנ"ל. וזהו מ"ש ויאמינו כי הרי אין זה בבחי' ראי' ממש רק שזה הוא בבחי' אמונה שבודאי נמשך הוי' פנימי ע"י תומ"צ כנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ובזה</span> יובן ענין הפך ים ליבשה שהוא לשון עבר היינו שנהפך להם בחי' עלמא דאתכסיא שהוא בחי' הוי' פנימי הנ"ל, ליבשה שהוא בחי' עלמא דאתגליא, כי הרי בחי' הוי' פנימי' אשר במח' אינו נראה כלל רק הוי' חיצוני שהוא בשביל השפעה זהו נראה ונגלה ובשעת קי"ס ראו הוי' פנימי כמו שהוא למעלה. ובנהר יעברו הוא לשון להבא דקאי על לעתיד בימהמ"ש אחר תשלום כל הבירורי' שאז יהי' התגלות בחי' הוי' פנימי שברצון הפשוט למטה כמו למעלה ממש כמ"ש והי' ביום ההוא יהיה הוי"ה ב"פ י"ה. וזהו מ"ש והכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים שהוא בחי' ז' מדות שברצון הפשוט שיהיו למטה כמו למעלה ממש. וזהו שם נשמחה בו, בו בעצמותו ממש זה יהי' לעתיד דייקא, שם הוא עיקר השמחה, והוא כמו למשל אדם שחושב לבנות בנין באופנים פרטיי' יש לו תענוג מזה הבנין וכשבא הבנין לידי פו"מ ועשה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>נז</div></p> <p class=bodytext>ככל אשר חשב במחשבתו לא יחסר כל, אזי דייקא התגלות התענוג אשר בתחלת המח'. כמו"כ יובן הענין הנ"ל שבימהמ"ש אחר תשלום כל הבירורי' שם הוא דייקא התגלות עצמו' התענוג. וזהו סוף מעשה עלה במחשבה תחילה שכעת ג"כ נמשך בחי' הוי' פנימי ע"י מעשה המצות אבל אינו בהתגלות עדיין, וזהו ויאמינו בהוי'. וענין ובמשה עבדו היינו שמשה הוא הממוצע שעל ידו יומשך בחי' התגלות הוי' פנימי ועצמי ע"י מעשה המצות בפו"מ כי ידוע דאתפשטותא דמשה בכל דרא כו', כי בחי' משה הוא האמצעי שע"י נמשך אוא"ס ע"י מעשה מצות בפו"מ אבל הוא בבחי' אמונה לבד ולעתיד יהי' התגלות בחי' פנימי' הוי' למטה כמו למעלה כמ"ש ביום ההוא יהי' הוי"ה ב"פ י"ה כו' כנ"ל וד"ל.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>