שמח תשמח כו' ומסיים משמח חו"כ
תסב
שמח תשמח1 ריעים האהובים כו' ומסיים משמח חתן וכלה, ויש להבין מה שייכות יש לשמחת חתן וכלה במה ששמח ישמח לריעים האהובים תחלה, ומהו כשמחך יצירך בג"ע מקדם דוקא כו'. והנה בברכה זו מדבר בשמחת חתן ואח"כ כלה כמ"ש משמח חתן וכלה כו', ויש להבין דבשלמא לשמח את הכלה נצרך שתוכל לעלות להתייחד כו' כנ"ל בענין הריקוד שמרקדין לפני הכלה2, ועוד מפני שהולכת מבית אבי' ואמה לדור עם בעלה כו', אבל למה צריך לשמח את החתן כו'. אך הענין הוא משום דכתיב ע"כ יעזוב איש3 את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר א', והטעם דע"כ יעזוב הוא ממה שקדם שקרא לה אשה כי מאיש לוקחה זאת כו', וי"ל דבשלמא באדה"ר שבנין חוה הי' א' מצלעותיו כמ"ש זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש כו' ע"כ דבק באשתו, אבל בדור שאחריו למה יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו כו', ואם זה בא בטבע שיעזוב איש כו' למה צריך לשמח את החתן שיעזוב אביו ואמו כו'.
אך הנה ידוע שרש ענין אב ואם שהן בחי' חו"ב שהן המולידים את המדות שנק' איש, ואין למדות קיום ומציאות רק ע"י השכל והשגה שמחמתו מתפעל ואם יסתלק השכל וההשגה מיד יבוטל התפעלות המדות, כמו שנראה בחוש בעבודה שבלב בתפלה שיתפעל בלב מחמת ההתבוננות ובהסתלקות ההתבוננות יפול מהתפעלות הלב לגמרי כו' וצריך לייגע א"ע מחדש להתבונן כו', וכך הוא במילי דעלמא כידוע שאין התפעלות הלב בלא התבוננות במוח תחלה. אך הנה אנו רואי' שכאשר באה ההתפעלות שבלב בקול ודבור שבפה שיוצא מקירות הלב הנה נעשה התפעלות הלב בחי' משפיע לקול הדבור שידבר בקול רעש בהתלהבות והתפשטות כו' ואז התפעלות המדות שבלב נפרדין מן השכל והשגה שבמוח שמחמתה נתפעל והי' בחי' מקבל ממנו עד שנעשה השכל וההשגה בקיצור והסתלקות לגמרי וא"א לו שיהי' אז שכלו ודעתו בהרחבת ההתבוננות מפני שלבו בא להתדבק באותיות הדיבור וקול ונדבק ונמשך להשפיע בדיבור בהתלהבות שמחמת זה מוכרח לסלק ולעזוב את השכל וההשגה ולקוצרו בתכלית, וכנראה בחוש בכל מי שדבריו בתפלה יוצאי' בהתפעלות הלב ביותר תסתלק ממנו השכל והשגה אלקי' לגמרי כו'.
1) שמח תשמח: מכאן עד ס"ט — מיוסד על ד"ה שמח תשמח בסידור עם דא"ח קלז, ב-ג [מאמר הסידור הוא משנת תקס"ד על חתונת כ"ק אדמו"ר הצ"צ, ראה סוף סה"מ תקס"ד ע' שדמ]. והתוכן גם לעיל ח"א ע' רלד-רמא [בתוך קונטרס ברכת חתנים].
וראה עוד ע"ד המאמר ותאריך אמירתו, להלן בהוספות ברשימת הכתבי-יד. ולהלן בהמ"מ ריש אות ט.
2) כנ"ל בענין הריקוד שמרקדין לפני הכלה: ראה ד"ה שוש תשיש, לעיל ח"א ע' של ואילך [ומקבילו בקונטרס ברכת חתנים שם ע' רנא ואילך], שם נת' בארוכה במארז"ל כיצד מרקדין [וראה בהנסמן עוד על מארז"ל זה שם בע' רנא]. וראה להלן בהוספות ברשימת הכת"י למאמר זה.
3) ע"כ יעזוב איש: בראשית ב, כד.