צד, ד
של השורש בעפר הארץ שיניקתו משם מזה דוקא נתחזקו כחות השרש ליתן כח ועוז לגידול וצמיחת האילן בכל אשר בו כנ"ל ואם לא ההשרשה בעומק הארץ אין האילן עושה פירות כלל מצד השרש עצמו וזה פלא לכאורה וגם איך ומה יובן הנמשל למעל' בשרש הנשמה שנקר' עץ השדה כנ"ל אך הענין הוא דיש ב' מדריגות יעקב וישראל בחי' ישראל היינו כמו שעלה במחשב' בבחי' עצמות הרצון הפשוט מחשבה סתימאה מסתימו דכל סתימין הנ"ל וירדה למט' מטה בגוף וחומר גשמי כדי שיהי' בחי' ביטול היש הנפרד דוקא כנ"ל מפני שנעוץ תחלתן בסופן דוקא וסוף מעשה הוא מה שעלה במחשב' תחלה ע"כ מה שהשרש של הנשמה מקבל יניקה ותוס' אור במקור חוצבו למעל' בעלי' יותר היינו ע"י שהשרש מכוס' בחומר עפר הגוף עד שנק' שוכן עפר ממש כמ"ש הקיצו שוכני עפר (רישא שכיבת לעפרא שזהו ישראל לי ראש דשכיב בעפר הנה"ב כו' וע"ז נא' מקים מעפר דל כו') ואם לא הי' מכסה חומר עפר הגוף לשרש הנשמה שלא היתה מושרשת בעומק עפר הגוף כלל לא תגיע למעלה גדולה כזאת ולא הי' ביכולת השרש של הנשמה הנ"ל ליתן כח ועוז לבחי' גילוי אור פנימי שבנפש בתו"מ ותשוב' כנ"ל שזהו ממש כמשל שרש האילן שמצד יניקתו בעפר הארץ יש ביכולתו ליתן כח להענפים באילן להוציא פירות וא"ל אין השרש מועיל כלום כנ"ל (והיינו לפי שבעפר הארץ יש כח גדול מכחו של השרש שהרי השרש יונק מעפר לחלוחי' הארץ ובזאת דוקא תגדל כחו כנ"ל והוא משום דנעוץ תחלתן בסופן דוקא וכמ"ש הכל הי' מן העפר כו' וראי' ממה שבעפר דוקא יש כח המהווה מאין ליש משא"כ במים ואש ורוח כו' כמ"ש במ"א בענין מים חיים שבארץ כו' לפי שהארץ סוף הכל יש בה דוקא מבחי' התחלה שהוא פנימי' הכתר ששם כל מקור התהוו' מאין כו' וזהו עיקר הטעם ליניקת שרש האילן בארץ שעי"ז דוקא יוכל תת כח באילן לפי ערך יניקתו והתפשטותו בארץ דוקא כו'. ושרש הדברים בנפש הבהמית היינו משום שנקרא עפר שהוא מבחי' התוהו שקדם לתיקון ולזה