צו, ד
מאחר שזה הרצון בכלל השפעה חוץ מן העצמות יחשב עכ"פ שהרי אומר כשעלה ברצונו הפשוט וכה"ג שז"ש יהי רצון מלפניך כידוע כמה שכתוב לאו מכל אינון מדות כלל כו' ויובן דבר הזה ממחשבה הנגלית בהשגה עיונית שאותיות המחשבה מתהוים בכל השגה עיונית בהכרח והוא בחי' צמצום עצם אור השכל המושג בעיון היולי וזה הצמצום אינו אלא בבחי' ירידת אור עצם השכל המושג לעצמו כשהוא רוצה להשפיע ולגלות בדיבור לזולתו דוקא אבל כששובת ונח משפע זו אלא מעמיק בעיון שכלו ההיולי בהשכלת דבר חכמה זו הרי אז מתבטלים אותיות המחשבה ונכללים בעצמות ההשגה העיונית בלתי ניכרין כלל במציאות בפ"ע אבל מ"מ יש להן מציאות עכ"פ רק שאינו ניכר כו' אך כאשר שובת ונח גם מהעמקת שכלו העיונית בדבר חכמה זו שבא כח השכל אל העצמות גם הוא מבלתי יאיר אור בהתפשטות השכלה עיונית גם לעצמו כו' אז אין מציאות אותיות כלל במחשבה העיונית גם בבחי' התכללות כו' וד"ל. וכה"ג יובן באותיות המחשבה והרצון הפשוט שבעצמות ממש שכאשר שובת ובא אל עצמותו ונכלל בו המחשבה העצמית אז אין מציאות אותיות בטהירו עילאה שנקרא מחשבה הפשוטה וזהו עיקר השביתה שנקרא מנוחה לחיי כל העולמים בכלל שזהו גם לבחי' נשמה בכלל הכל שנקרא נשמתא דפרחא מחי העולמים בכלל בחי' מל' דא"ס הנקרא נשמת כל חי בכללות כידוע לפי שנכלל הארת האור הראשון הנמשך מן העצמות ונכלל בעצמות ממש וזה שאמר עולת שבת בשבתו שבתו דוקא דהיינו גם בבחי' ח"ע שבעצמות אא"ס יתכן שביתה כי מה שנקרא גם בשם עילת כל העילות הוא בכלל בחי' השפעה חוץ מן העצמות ממש להיות מקור למקור כל העילות כו' משא"כ בחי' העצמות ממש כידוע וד"ל:
(לא) וזהו ושמרו בנ"י את השבת כו' ברית עולם ביני ובין בנ"י אות היא לעולם כי ששת ימים כו'. דהנה אמר כאן ב' דברים ברית עולם ביני כו' וגם נקרא אות לעולם ואות זה ג"כ ביני ובין בנ"י דביני ובין בני ישראל קאי אדלפניו ולאחריו