צט, ב
יוצא ונמשך מן המשפיע בהשפעה זאת כשרוצה להשפיע וראיה ממה דלא קאים אדעתא דרביה כו' שזהו גם בבחי' השפעת אור השכל הבא בגילוי למקבל לא קאים אדעתא דרביה בהשגת שכל זה בשעה שמשפיע לו (ולא קאים על דעתא דרביה בהשכלת עצמותו שזה לא בא לכלל גילוי למקבל כלל כו') ונמצא יש ב' מדריגות פנימיות וחיצוניות בגילוי השפע ע"ד שמבואר למעלה בהשכלת עצמותו כשהוא טרוד בעומק והחיצוניות הוא אחר שיורד מן העומק ובא לידי גילוי המושג בבחי' צמצום כך הוא בגילוי אור השפע לזולתו שבחי' הפנימיות זהו אשר נמשך אור בעצם ממשפיע למקבל שהוא בבחי' העלם ועומק המושג לגבי המקבל ולא נגלה למקבל רק הארה מצומצמת שזהו גילוי המושג למקבל שהוא בבחי' צמצום והיינו כמו צורת אות הוי"ו כידוע הולך ונמשך ממנו והקו הזה הולך ומתקצר למטה מטה כולו כך היו"ד הוא יו"ד זעירא שבמשפיע נמשך להשפיע (רק כדי צמצום הצורך למקבל ובבחי' חיצוניות יסוד הוא הכנסת עטרה כולו וכמ"ש במ"א) והוא בהעלם עדיין עד שנמשך הקו שזהו התגלות גמור בבחי' המשכה וירידת ההתפשטות למטה רק דרך קו מצומצם והולך ומתמעט ומתקצר עד שמגיע לאוזן שומעת בתכלית הדקות והקיצור כמו קיצור ודקות הסוף של אות הוי"ו כידוע וד"ל. אבל בחי' גילוי אור המושג למשפיע עצמו שלא בשביל השפעה כלל כנ"ל הוא למעלה גם מבחי' פנימיות יסוד כנ"ל אך הנה אע"פ שגילוי זה המושג לעצמו נחשב מעצם השכלתו מ"מ ממנו נמשך מקור לגילוי אור הנמשך להשפעה לזולתו שהרי אנו רואים בחוש שכפי אופן המושג אצל המשפיע כך יהיה אופן גילוי אור שפעו לזולתו לא יוסיף ולא יגרע דבר הגם שמוכרח לצמצם בשינוי המהות מעצם המושג לעצמו מ"מ ממנו ומכחו הוא בא עיקר הגילוי לזולתו בדמותו וצלמו ולזאת נקרא בחי' פנימיות ומקור גם אל בחי' פנימיות יסוד וגם זהו בחי' ירידה מעצם גילוי המושג לעצמו כשלא צריך להביאו לידי גילוי לזולתו כלל רק כשצריך לצמצם ההשגה