קב, א
שפע למקבל כו' וד"ל) (והיינו למעלה גם מביטול היש דמל' לאין באצי' ביחוד פב"פ כו' שאינו גורם רק המשכת מ"ד מאין דז"א כו' אבל אין זה ערך לגבי בחי' עצם האין האמיתי כמו שהוא ממש שאין העלאת מ"ן דביטול היש לאין מגיע לשם כלל מטעם הנ"ל וד"ל). והטעם הב' מצד תמידות ההשפעה בלי שום מניעה ועיכוב כלל ואין בו שינוי כלל שבירידת השפע הבא מעצמו' שם הוי"ה בלא העלאת מ"ן דאלקי' אין בו שינוי והפסק לעולם כי גם אם מעשה התחתונים לא טובים ואינ' ראויים כלל לגילוי אלקות אדרבה כו' מ"מ יכול אור העליון דשם הוי"ה דאצי' לירד להתצמצם בכנ"י כמה שכתוב וגם בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים כו' וכמארז"ל גלו לאדום שכינה עמהם כו' וכמו במ"ת שנא' וירד ה' על הר סיני כנ"ל דאין מעשיהם תופס מקום כלל לעשות בו שינוי מאחר שיורד מצד עצמו לבד מי ימנע לו כו' דקמי' כחשיכה כאורה כו' משא"כ אור ושפע הבאה משם הויה דאצי' לאלקי' שבבי"ע ע"י העלאת מ"ן דבי"ע שיש בו שינוי' עליות וירידות קטנות וגדלו' כמובן מן ב' המשלים הנ"ל וכמ"ש בזהר ע"פ ואל יבא בכל עת כו' האי עת או סלקא או נחתא בגיניהון דישראל כו' לפי אופן העלאת מ"ן שלהם כנ"ל וד"ל):
(ה) ובכל זה הרי מובן שרש ענין המכוון של בקשת משה באמרו ואתחנן אל ה' לשון חנם ולשון חן ושניהם ענין אחד והוא שיאיר הוי' פניו מאצי' לבי"ע מצד עצמו כי חפץ חסד הוא רק מצד עצמו עצם הטוב שהוא למעלה הרבה מבחי' הארת אור משם הויה לפי אופן ערך העלאת מ"ן דשם אלקים שרש כנ"י למטה וכו' והיינו ענין חנם בלא טעם כלל גם כשאין ישראל ראוים כלל לכך כו' וכן פי' חן כמו הנושא חן בלא טעם לדבר כלל כו' וכנ"ל ואז יהיה קירוב נצחי לישראל בא"י ובבנין בהמ"ק שלא יחרב לעולם ולא יבואו בשעבוד מלכיות לעולם מטעם הנ"ל שבירידת האור מן המשפיע מצד עצמו אין לזה ביטול והפסק מצד התחתונים כלל