קו, ב
כו' הנק' כתר למלוכה וכתר מלוכה זו עושין המלאכים והנשמות בהעלאת מ"ן מלמטה למעלה כמ"ש ויתנו לך כתר מלוכה וכמ"ש בזהר ע"פ גבורי כח עושי דברו כו' דאזעירת גרמה כו' וע"י העלאת מ"ן דגבורי כח עושין לבנין המל' בבחי' הכתר מל' שנק' דברו להיות דבר מלך שלטון כו' וכן ע"י י' פסוקים דמלכיות שאנו אומ' בר"ה כמארז"ל אמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות כו' וכמ"ש במ"א והמדרגה הג' שיהיה לו רצון לרצון זה של המלוכה שנק' כתר שבכתר הנה זה אינו אלא ע"י עסק התור' והמצות שע"ז אמרו בזמן שישראל עושין רצונו של מקום פי' רצונו של מקום וזמן דבי"ע הוא בחי' כתר מל' הנ"ל כאשר כבר יש לו רצון להיות מלך על עם כו' אך להמשיך רצון לרצון זה דהיינו שירצה ברצון זה של המלוכה הוא הנקרא עושין רצונו של מקום לעשות הרצון של המלוכה כו' והוא בחי' כתר שבכתר ודבר זה אינו אלא ע"י התורה והמצות והוא להיות ענין ובחי' המשכת הרצון העליון שע"י התו"מ הוא בחי' עצמיות הרצון הפשוט שבעצמות אא"ס ממש (שזה בבחי' תרי"ג ארחין דגלגלתא דא"א כו' שנק' פנימיו' הרצון וי"ג חוורת' דע"י שהיא הארת פנימיות התענוג הפשוט כו') ומשם נמשך בחי' הרצון וחפץ להיות רוצה במדת המלוכה. וזהו כאשר ישראל עושין רצונו של מקום בקיום התו"מ בבחי' ביטול לרצונו הפשוט מעוררי' משם להיות לו רצון למלוכה שנק' רצונו של מקום כו' וד"ל:
(טו) ומעתה יובן שרש ענין בחי' תורתו אומנתו למה הוא ע"י בחי' הדיבור בתשבע"פ דוקא כנ"ל להיו' ידוע דמתניתא מלכתא כמלך הגוזר ואו' לעשות כך ולא כך כו' כך המשנ' תגזור אומר זה כשר וזה פסול כו' וכן יקום והוא עיקר ענין תשבע"פ מל' קרינן לה וה"ז כמו המלך שמגלה רצונו שבעצמותו ממש בדיבו' בפה ואין הדיבור עיקר אלא הרצון שבו ונמצא שבחי' עצמות הרצון הפשוט שבתו"מ מתגל' רק בדיבור שבתשבע"פ כו' ובחי' ביטול אמיתי שנשמעי' לרצון הפשוט הוא בא